תודה לכן, נשים טובות עין

[dvory]

תודה לכל מי שפרגנה והתעניינה והחמיאה באשכול ז"ל על 'אדום לבן'.
רציתי ללחוץ 'אהבתי' לכל אחת ואחת מכן, אבל האשכול התאייד.
אז קבלו את אהבתי דרך האשכול הזה, בתקווה שהוא כן יאריך ימים.

דבורי

 

[לא אני]

תודה לכל מי שפרגנה והתעניינה והחמיאה באשכול ז"ל על 'אדום לבן'.
רציתי ללחוץ 'אהבתי' לכל אחת ואחת מכן, אבל האשכול התאייד.
אז קבלו את אהבתי דרך האשכול הזה, בתקווה שהוא כן יאריך ימים.

דבורי

דבורי המדהימה,
קבלי את אהבתנו, שולחות לך כוח להמשיך ולכתוב לנו, ולפתוח לנו עולמות חדשים שפעורים בתוכנו, להדליק לנו רגשות כבויים, ולחבר אותנו לכוח,לאומץ, ולתבונה, שנתן ה' בנו.
באדום לבן, ובכל שאר בני משפחתו.
המון תודות.

 

[ציבי פרקל]

לפחות תעלי את הפרק שנמחק,
לא הספקתי לקרוא....

 

[לא אני]

https://www.prog.co.il/threads/עיתון-בתוך-המשפחה-משבוע-שעבר.338965/#post-5281301

 

[ינשופי]

ספור מדהים!!!
עונג שבת אמיתי לקרוא את זה אחרי הדלקת נרות (ולפני שאני "צונחת" למיטה...)

 

[דריבלית]

לא מוותרת
וגם דומעת לפעמים
וזה מראה שזה כתוב טוב!!!

תצליחי!

 

[sari1100]

דבורי, אולי את יכולה לעשות לי מנוי במייל רק של הסיפור שלך?
אני מקנאה!!!
אה, וכנ"ל @רותי קפלר ...

 

[לא אני]

מעניין אותי,
כשכותבים סיפור טוב, קטע חזק ועוצמתי,
מרגישים שחרור? פריקת רגשות?
יש בזה משהו מקביל לנגינה או לגרפיקה - ששם נותנים לרגש להתפרע, ומשחררים את החסימות?
או ש"הדמויות מובילות אותי מעצמן, בשלב מסוים הן קורמות עור וגידים, ומחליטות להן לבד מה לעשות, בלי שום התחשבות בי"?
@dvory @רותי קפלר, מעניינת אותי במיוחד דעתכן.

 

[קופירייטה]

https://www.prog.co.il/threads/עיתון-בתוך-המשפחה-משבוע-שעבר.338965/#post-5281301

זה הפרק של שבוע שעבר, לא של היום

 

[בת7]

דבורי אין עליך!
לא מבינה איך בכל שבוע מחדש את מצליחה לפרוט על הנימים הכי דקים בנפש.
לגרום לכולנו לחיות, לבכות ולהרגיש את הדמויות בתוך הלב שלנו ממש...
את פשוט אלופה, מחכה כבר לספר
תמשיכי כך

 

[dvory]

מעניין אותי,
כשכותבים סיפור טוב, קטע חזק ועוצמתי,
מרגישים שחרור? פריקת רגשות?
יש בזה משהו מקביל לנגינה או לגרפיקה - ששם נותנים לרגש להתפרע, ומשחררים את החסימות?
או ש"הדמויות מובילות אותי מעצמן, בשלב מסוים הן קורמות עור וגידים, ומחליטות להן לבד מה לעשות, בלי שום התחשבות בי"?
@dvory @רותי קפלר, מעניינת אותי במיוחד דעתכן.

אוהבים להשוות ספרים לילדים. זאת קלישאה שחוקה נורא, ומעצבן אותי להשתמש בה, אבל נראה לי שהיא תענה הכי טוב לשאלה.
תחשבי על ילד, על המסלול שהוא עושה בעולם, ועל הגדילה שלו, צעד אחרי צעד: חיוך ראשון, התהפכות בטן-גב, צחוק, התהפכות גב-בטן, שן ראשונה, זחילה על גחון, זחילה על ארבע, שן שנייה, עמידה, הליכה, אבא, אמא...
את מכירה את כל השלבים ההתפתחותיים הצפויים. את יודעת מה צפוי לקרות. את לא ממש יודעת איך. בטח, כל התינוקות, בתקווה שהם בריאים, מחייכים. אבל אף תינוק לא מחייך חיוך ראשון כמו התינוק שלך, ולא רק בגלל שאין עוד תינוק כמוהו בכל העולם. בגלל שהוא היחיד בכל העולם שגם מחייך עכשיו חיוך ראשון, גם לובש עכשיו בייביגרו ירוק עם הדפס של 'פו הדב', ויש לו מין צ'ופ קטן כזה באמצע הקרחת, והשעה עכשיו שמונה בבוקר, ואת בכלל בדרך לעבודה, התיק כבר על הכתף...
ואפילו שיש עוד מיליארדי תינוקות ברחבי העולם, ומליונים מהם אולי מחייכים היום חיוך ראשון, ועשרות אלפים אולי שייכים לאמא שהולכת ממש עכשיו לעבודה, עדיין אין עוד ילד כמו הילד שלך ברגע הזה, ואין עוד חיוך שדומה בדיוק לחיוך הראשון שלו, שהוא אחד ויחיד.
זה בערך מה שקורה בכתיבה.
אין התפרעות טוטאלית, שבירה של חוקי הטבע וההיגיון. הדמויות לא מובילות אותי לשום מקום. הן הילדות שלי. לא הולכת אחרי ילדות לאיבוד. או שהן הולכות אחריי, או שאנחנו הולכות ביחד.
אני יודעת מה התחזית. לא יודעת מתי היא תתגשם, ואיפה אני אהיה כשהיא תתגשם, ומה יקרה בדיוק, ולמה, ואיך.
נראה לי שזאת תמצית הקסם של כתיבה. יש בה הכל. הידוע והלא ידוע, המוכר והמופרע, הפחד והאושר. בעיקר אושר.

 

[Ruty Kepler]

מעניין אותי,
כשכותבים סיפור טוב, קטע חזק ועוצמתי,
מרגישים שחרור? פריקת רגשות?
יש בזה משהו מקביל לנגינה או לגרפיקה - ששם נותנים לרגש להתפרע, ומשחררים את החסימות?
או ש"הדמויות מובילות אותי מעצמן, בשלב מסוים הן קורמות עור וגידים, ומחליטות להן לבד מה לעשות, בלי שום התחשבות בי"?
@dvory @רותי קפלר, מעניינת אותי במיוחד דעתכן.

1. מה שדבורי אמרה
2. הדמויות שלי תלותיות מדי. הן כל הזמן שואלות אותי מה לעשות.

ומה שיש אחרי כתיבת פרק זה בדרך כלל עייפות גדולה. כתיבה שואבת המון כוח.
מרגישים שחרור, בטח, שחרור מהלחץ של המערכת וההפקה...

 

[תמרג]

תודה לכל מי שפרגנה והתעניינה והחמיאה באשכול ז"ל על 'אדום לבן'.
רציתי ללחוץ 'אהבתי' לכל אחת ואחת מכן, אבל האשכול התאייד.
אז קבלו את אהבתי דרך האשכול הזה, בתקווה שהוא כן יאריך ימים.

דבורי

תודה לך על הכתיבה המטורפת שלך,סיפור ברמה מדהימה ומרגשת!
מחכה לזה כל השבוע....
אישית,מחכה קצת לפרקים דרמטיים עם סיפורים מפחידים,זה כל הזמן נוגע-לא נוגע...
תפנקי אותי

 

[מה הענינים]

2. הדמויות שלי תלותיות מדי. הן כל הזמן שואלות אותי מה לעשות.

אז זה לא בדיוק מה שדבורי אמרה, כי הילדים לא כל הזמן שואלים מה לעשות

 

[מתנות קטנות]

דבורי היקרה!
קראתי עכשיו את הפרק האחרון.... וואו!!
אין מילים!
תודה לך על סיפור מדהים, עם כתיבה ייחודית ומרתקת.
"אדום לבן" הוא הפינוק שלי יחד עם הקפה חמש דקות לפני הדלקת נרות...

 

[ליצ'י]

דבורי מדהימה!
שמחה על ההזדמנות בפורום להחמיא לך, כי מגיע לך ביושר!!!
הכתיבה שלך היא העונג שבת (או ערב שבת) שלי!
העומק האינסופי!!!!!!!!!!! כשרון ההבעה הנדיר!!!!!!!!!!! הניסוחים וההשאלות היצירתיים!!!!!!!!!!
והאומץ.....
בתימצות: כל מילה פנינה, כל שורה מחרוזת!
המון הצלחה הלאה!
ותודה ענקית...

 

[super tiger]

תודה לך על הכתיבה המטורפת שלך,סיפור ברמה מדהימה ומרגשת!
מחכה לזה כל השבוע....
אישית,מחכה קצת לפרקים דרמטיים עם סיפורים מפחידים,זה כל הזמן נוגע-לא נוגע...
תפנקי אותי

נראה לי שזה נפלאות הצנזורה

 

[תמרג]

דבורי היקרה!

"אדום לבן" הוא הפינוק שלי יחד עם הקפה חמש דקות לפני הדלקת נרות...

תלמדי אותי איך את מספיקה

 

[מולטימירי]

תודה לכל מי שפרגנה והתעניינה והחמיאה באשכול ז"ל על 'אדום לבן'.
רציתי ללחוץ 'אהבתי' לכל אחת ואחת מכן, אבל האשכול התאייד.
אז קבלו את אהבתי דרך האשכול הזה, בתקווה שהוא כן יאריך ימים.

דבורי

https://www.prog.co.il/threads/אדום-לבן-דבורי-רנד.338966/

 

[האיה]

לא ראיתי את האשכול הקודם,
אבל אם כבר ניתנת הבמה וההזדמנות...
הסיפור הזה הוא העונג שבת שלי, קוראת אותו אחרון בסדרת הספורים בהמשכים בשבת שישאר טעם של עוד מדהים אותי הדקויות כל פעם מחדש.
והסיפור של רותי גם מיוחד רק שאותו אנחנו קוראים כמעט ביחד ודנים עליו, אז זה כבר תענוג מסוג אחר...