דרוש מידע שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים

מצב
הנושא נעול.

טריאקי

משתמש מקצוען
מנהל קבוצה
הנדסת תוכנה
הייתי בטוחה שבחיים אני לא אשתמש בסיר....
את הילדים הגדולים גמלתי מצוין עם מקטין אסלה, אבל הבת שלי פשוט רעדה מפחד והתאפקה ימים שלמים.
עם סיר הם מרגישים יותר בטוחים, ויש פלוס קטן שהוא נייד ואפשר לקחת אותו לכל מקום בבית
 

arons

משתמש פעיל
התייעצות:
גומלת רק עכשיו את בני בן ה3 אין פספוסים בכלל ב"ה, דא עקא הילד לא מודיע שהוא צריך ללכת לשירותים, עברו שבועיים מאז הגמילה ואף לא פעם אחת שמעתי את המשפט יש לי קטנים....
ולגבי יציאות גדולות, מאז הוא לא עושה בכלל אלא אם נושיב אותו באמבטיה חמה וזה רק פעם בשלושה ימים
מישהו נתקל בכזה? דבר מה עושים???
 

אדם לעמל יולד

משתמש מקצוען
לא קראתי את כל האשכול
לגבי גמילת לילה
את הגדולים גמלתי יום ולילה ביחד והיה נפלא
אצל הבת שלי שמעתי לעיצה שגויה (לדעתי) שכדאי להפריד ולגמור קודם רק יום.
ולצערי כבר שנה אחרי!!! והגמילה לא נגמרה
עכשיו בקורונה ראיתי לנכון פשוט להעיף את הטיטול של הלילה סופית ומה שיהיה יהיה...
כל בוקר כמובן החלפת כל הציוד מכף רגל ועד ראש כולל מצעים כמובן.. סיוט!!!
ממליצה יום ולילה ביחד!!
השאלה איך עושים את זה נכון, הרי בלילה יש פחות שליטה וגם עייפים.
 

במבה נוגט

משתמש סופר מקצוען
הייתי בטוחה שבחיים אני לא אשתמש בסיר....
את הילדים הגדולים גמלתי מצוין עם מקטין אסלה, אבל הבת שלי פשוט רעדה מפחד והתאפקה ימים שלמים.
עם סיר הם מרגישים יותר בטוחים, ויש פלוס קטן שהוא נייד ואפשר לקחת אותו לכל מקום בבית
בול כמו אצלנו.
כבר שמחתי שהדבר הדוחה הזה לא יכנס אלי הביתה.
אז התבדיתי... אבל העיקר שב"ה הילד כבר כמעט לא מפספס, וזה אחרי שעל השירותים כמעט לא היו הצלחות!
אני מקווה שכל המטפלות תזרומנה עם הילדים החדשים שיחזרו להם אחרי הקורונה: גמולים, ולא ישנים צהרים...
 

תילי5565

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
השאלה איך עושים את זה נכון, הרי בלילה יש פחות שליטה וגם עייפים.
אני חושבת שברגע שהילד קלט שאין טיטול בכלל!!
אז הוא לוקח אחריות מלאה ושליטה מלאה בסוגרים, מה שלדעתי לא קורה כאשר מפרידים בין יום ללילה וזה יוצר בלבול מסויים אצלם.
בבת הבאה ננסה בעז״ה לחזור לשיטה של הבנים הגדולים (לילה ויום יחד) ורק אז אדע אם אכן צדקתי..
 

סמולטוק

משתמש מקצוען
גומלת רק עכשיו את בני בן ה3 אין פספוסים בכלל ב"ה, דא עקא הילד לא מודיע שהוא צריך ללכת לשירותים, עברו שבועיים מאז הגמילה ואף לא פעם אחת שמעתי את המשפט יש לי קטנים....
כלומר, הולך מיוזמתו בלי לעדכן?
או שפשוט מניחים אותו בלי לשאול?
 

סמולטוק

משתמש מקצוען
בול כמו אצלנו.
כבר שמחתי שהדבר הדוחה הזה לא יכנס אלי הביתה.
אז התבדיתי... אבל העיקר שב"ה הילד כבר כמעט לא מפספס, וזה אחרי שעל השירותים כמעט לא היו הצלחות!
אני מקווה שכל המטפלות תזרומנה עם הילדים החדשים שיחזרו להם אחרי הקורונה: גמולים, ולא ישנים צהרים...
מזדהה עם הכל-
גמלתי עכשיו לראשונה עם סיר, ב"ה תוך פחות משבוע עבר לשירותים בעצמאות מלאה (לא מרשה לי להכנס- "זה לא צנוע").
וגם אצלי הפסיק לישון צהרים. בהצלחה לגננות.
 

בט

משתמש פעיל
עיצוב גרפי
האמת שהילד שלי כבר שבוע וחצי בלי טיטול, ורוצה ממש ללכת לשירותים, אבל לא הצליח אפילו פעם אחת לעשות שם משהו...
יושב שם שעות כי הוא מרגיש שהוא צריך, ורואים שהוא צריך, ואז ברגע שהוא יורד אחרי דקה יוצא לו ):
איך אפשר להצליח שהוא יעשה בשירותים?
משהו התפספס לי...?
בינתיים הוא רק עושה על הרצפה הכל...


גם אצלי אותו בעיה
כבר שבועיים :(
ממש מיאש
היא מאד מודעת , ככשואלים אותה היא יודעת להגיד אם צריכה או לא
אבל פשוט מתאפקת גם על השירותים

רק אם יושבים איתה המון זמן בשירותים יוצא משו
ואז זה גורם לה לא לרצות שירותים כי זה מלאא זממן שם . (ככה נראה לי)

יש רעיונות?
הילדה בת שנתיים ו3 חודשים
 

arons

משתמש פעיל
בן 3
אנסה לא להזכיר לו, לבנתיים משעות הבוקר לא היה שרותים...
 

חני גרינשטיין

משתמש סופר מקצוען
בא לא נגזים...
החינוך הרוסי ידוע כנוקשה וקר מאד..
לא ילך כאן.
בגיל 10 חודשים יכול להיות שהילד גמול, אבל נכה נפשית.
איך אמר הגרי"ג אדלשטיין שליט"א להזהר לומר לילד פעם אחת ולא לעשות לו ריאקציה!
לא נכה ולא נעלים.
אצל אמא שלי כל הילדים (שישה) היו גמולים עד גיל שנה
ברגע שידעו לשבת, הושיבה על הסיר.
בזמנה היו חיתולי בד וזה הגעיל אותה והעיק עליה (לא היו מייבשים, כן?)
רק השביעי, שבזמנו כבר היו טיטולים (אמנם יקרים ולא ממש סדיר, אבל כבר היה) נגמל בגיל שנה וחצי ואיתו היה לה הכי קשה. היה קשור דווקא לסחר שלו והיתה צריכה לקחת איתה את הסיר לכל מקום שהלכו...

אצל אף אחד מאיתנו לא נרשמה נכות נפשית ברוך ה'. לא זמנית ובטח לא קבועה.
 

אדם לעמל יולד

משתמש מקצוען
לא נכה ולא נעלים.
אצל אמא שלי כל הילדים (שישה) היו גמולים עד גיל שנה
ברגע שידעו לשבת, הושיבה על הסיר.
בזמנה היו חיתולי בד וזה הגעיל אותה והעיק עליה (לא היו מייבשים, כן?)
רק השביעי, שבזמנו כבר היו טיטולים (אמנם יקרים ולא ממש סדיר, אבל כבר היה) נגמל בגיל שנה וחצי ואיתו היה לה הכי קשה. היה קשור דווקא לסחר שלו והיתה צריכה לקחת איתה את הסיר לכל מקום שהלכו...

אצל אף אחד מאיתנו לא נרשמה נכות נפשית ברוך ה'. לא זמנית ובטח לא קבועה.
מה הסוד שלה?
 

חני גרינשטיין

משתמש סופר מקצוען
מה הסוד שלה?
אין סוד.
אם את שואלת לדעתי, הסוד הוא נחישות ועקביות. הילד יודע לשבת? קדימה שישב על הסיר.
היא היתה מאכילה את הילדים ומשחקת איתם ושרה להם ומדברת הכל תוך כדי ישיבה על הסיר.

אגב, גם לנו, בנותיה וכלותיה היא ''יושבת על הראש'' שנגמול כמה שיותר מוקדם. היא מרחמת על הילדים שצריכים לסבול את הטיטול המציק הזה (באמת, חשבתם פעם כמה זה מציק?), היא מרחמת על ההורים שצריכים לשלם על הטיטולים ומרחמת על שכבת האוזון....
ובאמת הילדים של כולנו נגמלו יחסית מוקדם. לא שנה, אבל שנתים שנתים ורבע.
 

אלי.פ.

משתמש צעיר
כמה שהילד גדול יותר הוא לא רק מודע יותר להרגשות וצרכים אלא הוא גם מודע יותר לדאגה של האמא ואבא שרוצים את הגמילה
הילד מודד את הלחץ ומשאר לעצמו את העונש שיקבל אם יפספס או את הצער שיגרום להורים או אי ניעומות וכדו'
הדבר הזה יכול לגרום בהחלט לעצירות אבל כמעט רק בבני שנתיים וחצי ולמעלה
הפיתרון :
1. כל נושא השירותים אצל ההורים אמור להיות ברוגע והסכמה פנימית אמתית שחלק מהתהליך זה פיספוסים וכל פיספוס זה רק מתנה להורים וליד זה לא עונש זה מסביר לידלד מה עובר עליו
2. האימון הוא דבר הכרחי עד מאוד גם ילד שאמר שהוא לא צריך שירותים ופיספס מיד אח"כ אנו נביע את עצמינו בצורה חיובית ולא בתערומת או כעס על ששיקר ונמשיך להמין לו
3.לא בכוח גם אם הילד מפספס כמה פעמים אנו לא נושיב אותו בכוח בשירותים כי זה אחד הדברים שגורים לדברים שלילים עדיף שהילד יפספס כמה פעמים עד שהוא יסכים הרוגע ללכת
 

רִפְקִי.

משתמש סופר מקצוען
האמת שהילד שלי כבר שבוע וחצי בלי טיטול, ורוצה ממש ללכת לשירותים, אבל לא הצליח אפילו פעם אחת לעשות שם משהו...
יושב שם שעות כי הוא מרגיש שהוא צריך, ורואים שהוא צריך, ואז ברגע שהוא יורד אחרי דקה יוצא לו ):
איך אפשר להצליח שהוא יעשה בשירותים?
משהו התפספס לי...?
בינתיים הוא רק עושה על הרצפה הכל...

אני ממש אודה אם יש אמא מנוסה שתוכל להחכים אותי בנושא.
גם הבת שלי. היא התרגשה מאד מכל הנושא, שמחה ללכת לשירותים, יושבת שם ממש בכיף שלה, קוראת ספרים, מדביקה מדבקות, גוזרת, מקשיבה לי לסיפורים, מבקשת שוב ושוב ללכת עד שכבר אין לי כוח...
ובכל אופן, בלי שום קשר, לפעמים אחרי שהיא יושבת - היא מפספת, ולפעמים לא. לא משהו שאני יכולה ללמוד עליו.
זה מוזר לי. כי אני לא רואה כאן פחד או רתיעה.
יכול להיות שאחרי שבוע בלי טיטול עדיין היא לא מזהה את התחושה? היא כן יודעת להגיד לי תוך כדי.
בת כמעט שלוש...
 

rand

משתמש פעיל
אני גם עכשיו גומלת את הבת שלי. עוד חודשיים בת 3.
התחלנו בשבת, ב"ה היום פספסה רק פעמיים ועשתה כמה פעמים בשירותים לאחר שהודיעה שצריכה.
לגבי הלילה- אני לא יודעת איך לגמול אותה גם בלילה.
אני כן רוצה לגמול אותה לגמרי ביום ובלילה בו זמנית, אבל מבולבלת לגבי הלילה.
איך עושים את זה?
מעירים לשירותים?
נותנים להם לפספס כאוות נפשם, כמו ביום, עד שלומדים לקום יבשים?
אתמול בלילה למשל פשוט השכבתי אותה ככה ועשתה פעמיים במהלך הלילה. כלומר לא התערבתי.
מה הסוד לגמילה גם בלילה לגיל כזה?
אשמח לתשובות כמה שיותר מהר כי רוצה להתחיל ליישם הלילה.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכז

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְהוָה לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר:ב שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא:ג הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן:ד כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים:ה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר:
נקרא  0  פעמים

לוח מודעות

למעלה