שיתוף > "יומן מסע רגלי" - סיפור מהחיים

הנושא בפורום 'קהילת כתיבה מקצועית' פורסם ע"י הלל, ‏30/10/17.

  1. הלל

    הלל עימוד ספרים עימוד ספרים עיצוב גרפי

    הצטרף:
    ‏8/2/10
    הודעות:
    1,064
    תודות :
    820
    נקודות:
    158
    להלן סיפור אמיתי, "יומן מסע" לא שגרתי, אותו עברתי לפני תקופה לא קצרה, בקיץ האחרון.
    בו השתתפה בעיקר רגלי, וגם... (תגלו בהמשך)

    אני מקווה לעמוד בהספקים, ולספר אותו עד תומו,
    בלי נדר כלל וכלל.
    מוקדש לאלו שלא נכנעים לכאב, למבטי הסביבה,
    ופוסחים ומדדים וממשיכים בשגרת חייהם.


    פרק 1. "קנה לעצמו מפטיר"

    אירועים משמעותיים בחיים לא חייבים לבוא תמיד ב"בום", לפעמים הם מגיחים ככה באפלולית, חומקים בין האצבעות, והם פה.
    כשנפלה על רגלי פלטת גבס, לא חשבתי שמשהו רציני קרה, מקסימום מכה כואבת, אך לא יותר.
    האמת, שזה גם לא כאב במיוחד, אך בל נקדים את המאוחר.

    הפלטה נפלה בכינון ישיר ובמאונך על קרסול רגלי השמאלית, ואל תשאלו למה ואיך, כי אין באמת אשמים. צירוף "מקרים" מוזר ומורכב הוביל לכך, וקרה מה שקרה.

    במקום היו כמה אנשים שראו את המכה, הם היו מבולבלים חסרי אונים, ולא קלטו מה קרה.
    אני קמתי והלכתי, צעדתי כמעט כרגיל.
    "יש לך נקע?!" שאל-קבע מאן דהו.
    "אולי" עניתי.
    "זה לא יכול להיות שבר, היית נאנק מכאבים ולא יכול לזוז" פסק את פסוקו הידען שבחבורה.
    הייתי אופטימי. לא האמנתי שבאמת יש לי שבר, די רציני.

    למזלי הרב ובסייעתא דשמיא מרובה, היה במקום חבר טוב שלי, בעל רכב,
    הוא הציע לי שאסע איתו למרפאה המקומית, לבדוק ולראות מה קורה עם רגלי.
    השעה היתה 10 בערב, כשנסענו לסניף המרפאה המקומית, בדיוק בשעה שהיא נסגרת.
    הרופא התורן לא היה מוכן בשום פנים ואופן להכניס אותי, אך הסכים לראות מחוץ לדלת את רגלי.
    "נראה שיש לך שבר, בקרסול." הנחית עלי.
    מה? מי? איך?

    סעו ל'טרם', אמר, שם יעשו לך רנטגן והכל.
    ברירה היתה לנו? שרכתי את עצמי חזרה לרכב, (אני לא מאמין כעת, אבל הלכתי לבד! באמת לא יודע איך)
    ונסענו לסניף 'טרם' אשר בשערי ירושלים הבירה.

    התור בטרם היו כרגיל בשעה זו - עמוס להתפקע ולעייפה, אך לפחות תוך חצי שעה ידעתי כבר מה שיש לי - כן, שבר בקרסול. כך הראה צילום הרנטגן בעליל.
    שעתיים תמימות חיכינו בתור, רק כדי לשמוע שהאורתופד היקר אולי כבר ישן על מיטתו... הוא כבר עזב מזמן, ועד הבוקר אין יותר אורתופד. בקיצר, עלי לנסוע לבית חולים, רגיל וגדול.
    לסיכום, שלוש שעות בוזבזו על טרם, וטרם התחילו לטפל בי... (בהמשך תראו שהכל לטובה)

    החבר הטוב והצדיק שהסיע אותי, הפטיר ספק לעצמו ספק בשבילי: "ער האט זיך האב גיקויפט א מפטיר" (בתרגום חפשי: "הוא קנה לעצמו מפטיר". ביטוי לתסבוכת לא פשוטה שבן אדם נפל אליה(

    ועדיין לא קלטתי באמת מה קרה כאן, ומה המשמעות המלאה של פציעתי.

    מה קרה בהמשך? - בפרק הבא.


    נ.ב
    פוסט זה התחלתי לפרסמו בקטגוריית ה"בלוגים" זכרונה לברכה, שהייתה בפלטפורמה הקודמת.
    בדרך נס השתמרה רשומה זו, והועתקה לאן שהוא.
    ומשכך החלטתי שלא למנוע טוב מבעליו ולהמשיך לפרסמה כאן.
     
  2. עדיאל

    עדיאל משתמש מקצוען

    הצטרף:
    ‏11/8/10
    הודעות:
    1,346
    תודות :
    1,920
    נקודות:
    174
    מתחיל טוב.

    אתה יכול לוותר על כל מיני משפטים מיותרים כמו [בהמשך תגלו שהכל היה לטובה], כי זהו, הוצאת את כל העוקץ של הפאנץ' של הענין. הבנת?
     
  3. Tweenset

    Tweenset משתמש סופר מקצוען צילום מקצועי פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים מוזיקה ונגינה פרסום וקופירייטינג

    הצטרף:
    ‏6/4/16
    הודעות:
    3,544
    תודות :
    25,451
    נקודות:
    230
    אם כי יש בזה משהו מעורר סקרנות
     
    איסתרא בלגינא מודה על התגובה.
  4. הלל

    הלל עימוד ספרים עימוד ספרים עיצוב גרפי

    הצטרף:
    ‏8/2/10
    הודעות:
    1,064
    תודות :
    820
    נקודות:
    158
    ייש"כ על ההערה.

    שניכם צודקים.
    הסיבה שכן כתבתי את זה, כדי לא להיות כפוי טובה ולהשמע כנרגן,
    בפרט כשרואים אח"כ בחוש שהכל לטובה.
     
    איסתרא בלגינא ו-חסידישער מודים על התגובה.
  5. הלל

    הלל עימוד ספרים עימוד ספרים עיצוב גרפי

    הצטרף:
    ‏8/2/10
    הודעות:
    1,064
    תודות :
    820
    נקודות:
    158
    פרק 2.
    "מלומר אמת - לא מפסידים"


    אין ברירה, נוסעים ל"שערי צדק".
    האח ב'טרם' השחיל בדברי הסיכום לפני שיצאתי ממנו, כי לא אופתע אם יגידו לי שאני צריך ניתוח. "נראה שיש לך תזוזה קטנה בעצם".
    ניסיתי לברר אצלו מה זה אומר, אך הוא דחק בנו, ואמר שבבית החולים יסבירו הכל.

    השעה הייתה כבר 2 בלילה.
    התקשרתי לאחי שיבוא לשערי צדק ויחליף את חברי הטוב, שנראה כבר ממוטט מלחכות לעוד תור.
    כמו בתזמון מראש, הוא הגיע יחד איתי כשנכנסתי לשערי ביה"ח, ושלחנו לאלתר ולשלום את חברי הטוב לביתו.
    מיד כשהגענו לחדר מיון, לקחו ממני פרטים, וכן הייתי צריך למלא שאלון קטן.
    בין השאלות היתה שאלה מוזרה קצת, אך הייתי חייב לענות עליה:
    "דרג מ 1 עד 10 את עוצמת הכאב שלך".
    בחיים לא ניסיתי לדרג כאב...
    התלבטתי, אמנם קצת דגדג ועקץ, אך לא היה זה כאב רציני. בסוף אמרתי: 1 או 2.
    "זה הכל"? תמה הפקיד.
    "כן", עניתי.
    הפקיד רשם בטופס את הספרה 2.
    הוחשתי לחדר האורתופד, בחוץ היה תור די גדול, ממש נוכחות מרשימה של כמנין ממתינים, רובם מבוגרים ממני.
    טוב, התיישבתי. מתכונן להמתנה ארוכת טווח.
    בחוסר מעש, רפרף אחי ועבר על המודעות השונות התלויות על הקיר, ולפתע הראה לי כמה שורות מעניינות: "...אין הנהלת בית החולים מתחייבת לקבל את החולים לפי סדר הגעתם, הסדר הוא על פי רוב לפי חשיבות ודחיפות המקרה... לפי הגילאים... דחיפות התור נקבעת גם לפי עוצמת הכאב ודירוגו, כשהעדיפות הראשונה היא לתת טיפול לאלו שכואב להם יותר..."
    "חבל שלא אמרת 10". אמר לי אחי, אולי היו מקדמים לך את התור.
    הוא עדיין לא הספיק לגמור את המשפט, והנה נפתחת הדלת וקוראים לי לבוא.
    הייתי מופתע, איך אני מתקבל מיד על המקום, במה זכיתי?...
    אבל קראו לי, אני נכנס.
    לאחר רישום קצר במחשב ושאר מיני פרוצדורות, הסביר לי הרופא, כי נכון שהגעתי אחרון, אבל הנתונים שלי הכי מתאימים לו לטיפול מיידי.
    ולמה?
    - אקדים לפני זה הקדמה קצרה:

    מחסדי השי"ת המופלאים, ברגע שעצם בגוף האדם מקבל מכה ונשבר, המקום מסביב לשבר מתחיל להתנפח ולהתעבות, מליוני תאי דם המלאים בחומרים שונים העוזרים לשיקום ואיחוי העצם, מגיעים לשם בהמוניהם ו"מתיישבים" באיזור הפגיעה, ומתחילים בכך לעזור לתהליך הריפוי הארוך.
    (הרגל אינה חוזרת לממדיה הטבעיים רק כמה שבועות או אפילו חודשים אחרי הסרת הגבס)
    ולכן, לא שמים גבס על הרגל מיד, אלא אם כן עברו כמה שעות, בסביבות 3-5, או כשרואים שהיא התנפחה כבר 'כראוי'...
    ולכן, גם אם הייתי מגיע לפני כן לחדר המיון, לא בטוח שזה היה עוזר לי לזרז את הטיפול.
    עוד דבר הוא אומר לי: "הסתכלתי על הדירוג של עוצמת הכאב שכתבת, רק 2, זה ממש מצויין. כעת בלילה אנחנו מעדיפים לטפל באלו שיכולים לעבור את זה בלי לעשות הרבה כאבי ראש... אתה רואה את כל אלו שמסביב שמחכים בתור? רובם קשישים ומבוגרים, שכל בעיה קטנה שמתעוררת בהם מצריכה טיפול רחב היקף של אנשי צוות, ובאמצע הלילה אין לנו תמיד את זה..."
    "לעומת זאת", המשיך, "הטיפול בך יארך 5 עד 10 דקות וזהו. להם צריך הרבה זמן כח ואנשים..."
    אם הייתי רושם דרגת כאב של 9 או 10, מסתבר שהייתי מחכה בתור כרגיל אחרי כולם, ואולי הייתי נשאר עד שעות הבוקר המאוחרות של יום שישי.
    לא הפסדתי כלום מלומר את האמת.
    התחלתי את התהליך, עשיתי עוד פעם צילום, והולכים לעשות גבס.

    ועכשיו לטופ:
    הרופא האורתופד מעיין בצילומי הרנטגן, ותוך כדי שואל-אומר לי:
    "אמרו לך שיתכן שתצטרך לעבור ניתוח? יש תזוזה קטנה בין שני חלקי העצם השבורה, סטיה קטנה, אבל סטיה. חייבים לתקן את זה"
    חייבים ניתוח? שאלתיו בחשש.
    "לא חייבים, כי אפשר 'לדחוף' את העצמות ידנית ועם צבת מיוחדת, אבל שתדע לך, זה כואב פחד - - -"
    בגלל שכתבתי בטופס הקבלה למיון שאין לי כאב חזק, הוא היה רשאי לנסות לתקן את זה ידנית, ולא להפנות אותי מיד לחדר ניתוחים.
    אבל הזהר הזהיר אותי מראש: "אני מתחיל לדחוף וליישר, אם כואב לך ואתה לא עומד בזה - תגיד לי מיד, וארפה ממך, ונשלח אותך לניתוח. אל תפחד לצעוק. ושיהיה לך בהצלחה".
    לאחר כמה דקות של הכנות, ובחירת הזוית הנכונה בה אשב, תהליך ה"יישור" התחיל. עצמתי עיניים, ו...
    הכאב התחיל לטפס, עלה, ועלה ועלה - - -
    למשך כ 10 שניות שנדמו לי כנצח, עברתי יסורי תופת איומים, כשבשניות האחרונות כבר עמדתי לצעוק בקול: "דייייייייי!!!"
    בכוח אדירים עצרתי בעדי, וחשקתי את שפתיי. הגה לא יצא ממני.
    רגע אחרי, זה הפסיק.
    הטיפול הצליח!
    על ידי אמירת אמת, ובמחיר 'שתיקה' אחת - חסכתי את הניתוח.

    מיד אח"כ שמו לי את הגבס.
    לבן וקשיח, נקי וצח, ידידי הקרוב למשך החודשיים הקרובים.

    המשך יבוא.
     
  6. Tweenset

    Tweenset משתמש סופר מקצוען צילום מקצועי פיתוח / אפיון / עיצוב אתרים מוזיקה ונגינה פרסום וקופירייטינג

    הצטרף:
    ‏6/4/16
    הודעות:
    3,544
    תודות :
    25,451
    נקודות:
    230
    מקסים!
    מעניין זורם וקולח
     
    איסתרא בלגינא, גרפולוג ו-הלל מודים על התגובה.
  7. עדיאל

    עדיאל משתמש מקצוען

    הצטרף:
    ‏11/8/10
    הודעות:
    1,346
    תודות :
    1,920
    נקודות:
    174
    סיפור יפה, מסר מאלף מאד.
     
    איסתרא בלגינא, גרפולוג ו-הלל מודים על התגובה.
  8. הלל

    הלל עימוד ספרים עימוד ספרים עיצוב גרפי

    הצטרף:
    ‏8/2/10
    הודעות:
    1,064
    תודות :
    820
    נקודות:
    158
    סליחה על ההקפצה...
    אבל למרות ההפסקה הארוכה של כתיבת הפוסט (אולי יום אחד כשהזמן יאפשר זאת, אשלים את זה...) קפצתי אליה כדי לעדכן בינתיים דבר אחד:

    היום,
    לאחר יותר מ11 חודשים מקבלת השבר
    - לראשונה חשתי ש'יצאתי' מזה, לגמרי.

    (מה זה אומר? כמו למשל: לקפוץ על רגל אחת, ללא כאב וללא הבדל בין רגל לרגל)

    הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו.

    שבוע טוב
    ובריאות איתנה.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏18/3/18
  9. Natan Galant

    Natan Galant משתמש סופר מקצוען עיצוב ואדריכלות פנים כתיבה ספרותית

    הצטרף:
    ‏3/11/15
    הודעות:
    5,533
    תודות :
    25,372
    נקודות:
    255
    מיקום:
    יצאתי להתרעננות:)
    דף הבית:
    סוג מצלמה:
    ‎ng054ng@gmail.com
    יפה, הלל!
    סיפור כואב, ומטלטל, ועם מסר לא קטן, יישר כוח! (אה, וגם הכתיבה - משהו!)
    בריאות ונחת, המשך לספר לנו את קורותיך.

    אגב, סיפורי מסעות, העליתי משהו בימים האחרונים כאן בפורום, חפש אותו.
     
  10. גרפולוג

    גרפולוג משתמש מקצוען פרסום וקופירייטינג

    הצטרף:
    ‏3/11/13
    הודעות:
    464
    תודות :
    1,354
    נקודות:
    159
    מה שנקרא 'הקפצה על רגל אחת'...

    כתיבה מיוחדת, מוחשית ונוגעת. מחזות הטירטורצייה במיטבם.

    והסיום ה'קופצני', משמח במיוחד.
     
    איסתרא בלגינא, חסידישער ו-הלל מודים על התגובה.