לא קראתי את הספר, אבל לאחרונה למדתי מסר חשוב בעניין היחס לטעויות כתיב ולשון בספרים:
אני עורכת לשון, ולאחרונה עבדתי על עריכת ספר גדול וקצת מסובך (ספר שבנוי מסיפורים קצרים שנכתבו בידי כמה כותבות, והיו לו שתי עורכות ספרותיות) - יצא לי לעבור עליו כמה וכמה פעמים, וכל פעם השתנתה קצת הגרסה והשתנה הניסוח.
בכל אופן, כך יצא שכבר כמעט הכרתי את הספר בעל-פה, וכך יצא שכבר לא היה לי כמעט חשק לקרוא אותו שוב ושוב. וכשאין חשק וכשמכירים טוב מדי את הכתוב - הריכוז יורד פלאים.
וכך, אף שעברתי על הספר כמה וכמה פעמים, וגם העורכות הספרותיות עברו עליו פעמיים או שלוש ויותר - עדיין נותרו שגיאות לשון בספר! (אנחנו מקבלות ד"שים עליהן מקוראי הספר...)
הניסיון האישי הזה גרם לי ללמד זכות על כל הספרים שקראתי ושגיליתי בהם טעויות שכאלה (כן, אני מהקוראים המעצבנים שחוקרים כל פיפס לשוני בספר...).
עדיין אני חושבת שזה עוול שלא נותנים את הספר לעריכת לשון (או מינימום להגהה), אבל כעת אני מבינה שגם עורכי לשון ומגיהים הם בני-אדם, וטעויות יכולות לקרות גם להם...
(והלקח האישי שלמדתי - שבמקרה של עבודה בסדר גודל שכזה, כדאי לתת את הטקסט לעוד עורך לשון, שלא קרא אותו לפני כן ולכן עוד לא "עייף" ממנו, שיערוך את התיקונים האחרונים...)
הנושאים החמים
הנושאים החמים
