.
.
תשע שעות!
תשע שעות תמימות עד שנשמע צליל המפתחות בשער הכניסה למטה.
את הוריות לא סיימתי.
אמנם מספר הדפים שלה קטן, אבל יש יותר טקסט בכל דף, יש בה נושאים לא שגרתיים שההיכרות עמם לוקחת זמן, ובכמה מקומות הסוגיות מורכבות ביותר.
נכון שהיה לי שוטנשטיין, אבל הוא רק משך אותי במתק לשונו הבהירה להיכנס לנישות צדדיות ולהעמיק הרבה מעבר לפשט, זה היה כיף לא נורמלי אך האט את הקצב.
ואהרל'ה ...
... הסנטר מרוט כמו יער אחרי סערה
... תיכף לא תישאר בו אפילו שערה
... והעור יוותר חשוף כמדבר סהרה
נתי מסיים את בקבוק המים עד תומו, מביט לכיוון אזור התעשיה ומעלה על פניו חיוך רחב ומאולץ, אהרל'ה מביט בעקבותיו ומחייך גם הוא. מולם מגיע הפועל הקירח שאף הוא מחייך.
הוא נעמד ליד העגלה שלו ורגע ממושך עובר כששלושתם מחייכים ואף אחד לא יודע מה להגיד.
הפועל מתעשת ראשון
"הייתי צריך לחלץ שתי חתולים שנלכדו בחדר קירור וסרבו לצאת משם"
נתי ואהרל'ה מהנהנים בשתיקה
"מקווה שלא הפסדתם אוטובוס או משהו"
"הכול טוב" אומרים נתי ואהרל'ה יחד
"אתם צדיקים, שאלוקים יברך אתכם"
"אמן, גם אותך"
"ואת החתולים שלך" הפטיר נתי חרישית אחרי הדמות המתרחקת.
אהרל'ה פוכר את ידיו ופונה לנתי
"נו, ואיך נגמר הסיפור? רגע רגע תן לי לנחש לבד, אני מאומן בזה, אה... המנהל נכנס ונבהל לראות שהוא נעל אותך לילה שלם ונתן לך כפיצוי בדיוק את הסכום של המלגה שהפסדת בכולל"
נתי מגחך.
"לא?! אז נשיא הארגון ראה במצלמות האבטחה איזה יופי למדת בלילה והחליט לתת לך משרה מכובדת במוסד"
נתי צוחק.
"לא?! אז המיליונר שתורם לארגון שמע על הסיפור התרגש והכניס לך לחשבון...."
נתי מעקם את האף בלעג
"לא?! אהה, אני יודע, הדבר נודע לרב של העיר והוא החליט לתת לך את בתו לאשה"
"אהרל'ה, אני כבר נשוי!"
"נו, ועם מי?"
"אהרל'ה!? זה קרה לפני שבועיים, ואני כבר נשוי פלוס שלוש וחצי"
"וחצי?"
"אופס זה נפלט לי בטעות, תעשה טובה אהרל'ה ותשכח את זה, בסדר?"
"לשכוח את מה?"
"יופי, תודה"
"טוב, נכנע" אומר אהרל'ה "אז מה הסוף?"
"זה הסוף!" עונה נתי ומחזיר את הבקבוק הריק לשקית שלו.
"אין שום פאנץ'?"
"אתה מתכוון איפה ה"אחריתו ישגא", אתה לא מעכל סיפור השגחה בלי שורת מחץ?"
שואל נתי בקול שונה, נסער,
מישהו לחץ פה על נקודה רגישה.
נתי קם ממקומו
"סיפורי השגחה מהסוג הזה" אמר והצביע על הספר של אהרל'ה "שהם וריאציות שונות על אדם שעשה מעשה טוב תוך כדי סבל או הפסד וקבל בהפתעה תגמול גדול, בדרך כלל סכום כסף מכובד, אני לא אוהב לקרוא אותם. כי הם משמשים כ"ראיות" להשגחה מלמעלה ולעקרון שאין השם מקפח שכר כל בריה, וכשאתה שוקע בסיפורים כאלה ומבסס את אמונתך עליהם מה יהיה כשפעם תעשה מצוה ותישאר עם ההפסד, האם אז תהיה לך "ראיה" הפוכה חלילה?
והרי המקרים מהסוג השני הם הרבה יותר נפוצים, אחרת הרי לא היה טעם לכתוב ספר על מציאות מוכרת, נכון?
ומה יהיה על אמונתך.
וגם אם אין אתה מעגן את השקפתך על פי סיפורים, עדיין אתה תבוא בטרוניא בכל פעם שלא תקבל צ'ק על המאמצים שלך, פעם במפורש ופעם בתחושת החמצה ונבגדות בתוך הלב.
כשלא יהיה פאנץ' יהיה פאנצ'ר
באיזשהו מקום תהיה שותף לטענות המופרכות מהסוג של "איפה אלוקים היה בשואה"
נתי הוציא את הבקבוק, ראה שהוא ריק והחזירו לשקית
"ובכלל כל ההשקפה המתעצבת מסיפורים כאלה היא שקיום מצוות תחת קושי או הפסד חומרי זה משהו לא תקין, משהו רע הדורש פיצוי. שאלוקים עשה לנו עוול חלילה ועכשיו מתנצל ושולח צ'ק של סליחה.
והאמת היא שלכך נוצרנו, העולם הזה אינו קייטנה, באנו לכאן כדי לעבוד, לעמוד באתגרים ולקיים מצוות בכל מצב, העולם הוא סדנת אימונים שבה אנו מפתחים את הרוח ומכניעים את החומר, חדר כושר לפיתוח השרירים הרוחניים, ככל שזה קשה יותר כך זה יעיל יותר"
נתי ניגב את מצחו, הרים את ראשו והחזיק את הבקבוק הריק מעל פיו וכשלא הצליח למצות ממנו אפילו טיפה הסתפק בנשימת אויר עמוקה והמשיך בנאומו
"ועוד נקודה חשובה ביותר, סיפורים זקוקים להפי-אנד, כך בנוי כל סיפור מעניין, התחלה רעה וסוף טוב, בעיה שבאה אל פתרונה, מתח שבא לפורקן, צער שהופך לשמחה.
ובסיפורים האלה שלך, ההתחלה היא "הוא עזר לזקן בבית חולים על חשבון העבודה" אוי נעבעך גם מתעייף וגם מפסיד פרנסה, ואז מגיע הסוף הטוב "הוריש לו מיליון דולר!"
"מיליון וחצי" מחייך אהרל'ה
"ואנו לומדים שהערך האמיתי שיש לשאוף אליו הוא כסף!
זהו ערך כה נכסף עד ששווה אפילו להתאמץ לעשות כמה מצוות מעצבנות בשבילו.
ואנו לומדים זאת בדרך חווייתית תת הכרתית, באמצעות סיפור מרגש, כשכל חושינו פתוחים להפנים את ה"מסר" הזה בצורה עוקפת שכל.
אתה שאלת איפה הפאנץ' בסיפור שלי, ובכן אין פאנץ' של צ'ק שמן או שידוך נוצץ, הפאנץ' הוא הסיפור בעצמו.
למדתי מה הוא כוחו של לימוד רצוף, של ריכוז ממושך.
סוד הקדושה - כותב החזון איש - הוא בלימוד התמידי והבלתי נפסק. ואני טעמתי מצוף הקדושה הזאת וכבר קשה להציע לי תחליפים זולים.
מאז אותו לילה קדוש, אני כל הזמן מחפש לעצמי הזדמנויות ללימוד רצוף, ומנסה להעלות את מספר השעות.
החזון איש תיאר פעם לכמה בחורים
איך נעימות התורה מושגת רק בלימוד שלוש או ארבע שעות, וקל וחומר חמש, ואחרי שש שוכחים מהעולם ומתדבקים ברוחניות, ובשבע מרגיש קרוב לקב"ה, בשמונה אפילו לא נופלת בלבו מחשבה חומרית, בתשע כולו קדוש למעלה, ובעשר עין לא ראתה.
"והעין שלך ראתה?" שואל אהרל'ה
נתי משפיל מבט בענווה, חוכך בדעתו ובסוף אומר בשקט "עכשיו בבין הזמנים יש יותר אופציות, לאח שלי יש פה משרד" הוא מצביע על קרוואן מרוחק "והוא נתן לי את המפתח, ישבתי שם היום מהבוקר, זה כנראה פשר האור שאמרת שקורן ממני"
"עשר שעות?"
"יותר!"
וכשאהרל'ה נתן בו שתי עיניים עגולות מופתעות ושואלות הוסיף "לא חשוב כמה".
"זה כמו להיכנס לחללית, בהתחלה עוד רואים בתים ושדות, אחר כך ציפורים ועננים ואור ולאט לאט הכול נכבה ומחשיך ויש רק כוכבים, אינספור כוכבים זוהרים. ואחר כך... נו, לא משנה"
נתי מתיישב על ספסל התחנה ונשען על קיר הבטון המאובק, אהרל'ה קם ופוסע מהורהר הלוך ושוב, המסך מראה חמישים ושתים דקות לאוטובוס.
אהרל'ה מביט בספר שנשאר על הספסל,
"צריך לכתוב את הסיפור שלך"
"צריך לכתוב ספר עם סיפורי השגחה נטולי פאנץ', ספר שיזיז את נקודת הכובד למקומה הנכון, שיסדר את סולם הערכים".
"יש לי סיפור נוסף לכתוב שם" אומר אהרל'ה והגבות של נתי מתרוממות.
"פעם הייתי עם חבר בתחנת אוטובוס נידחת, ומישהו ביקש לשמור לו על עגלה, האוטובוס הגיע והאיש לא חזר, והחלטנו להפסיד את האוטובוס, ואז הגיע האיש ו..."
נתי קטע אותו בקול דרמטי - "... והתברר שהוא בעצם המנכ"ל והוא הוציא פנקס צקים ו...."
"שום פנקס" צחק אהרל'ה,
" ... ואז הגיע האיש ואמר 'שאלוקים יברך אתכם' והתנדף מבלי לשוב"
"והחברים נשארו לשבת בתחנה עוד חמישים ושתים דקות כשהם מאושרים מההזדמנות לבטא מידות טובות, להפגין נאמנות ויושר, לחזק את כוח הנתינה, את הסלחנות, חסד ללא תמורה, להיות דומים לבורא, חז"ל אומרים שזו הדרך להדבק בשכינה, לחקות את מידותיו"
"וגם עשינו קידוש השם"
"נכון קידוש השם, וואו, חייבים לכתוב את הסיפורים האלה"
"תשמע נתי, יש עכשיו תחרות סיפורים ביתד נאמן אולי נשלח להם את זה, לך יש יכולת התבטאות טובה, תכתוב"
"אה לא לא, אין לי זמן לזה, המצרך הכי מבוקש אצלי עכשיו הוא זמן פנוי, זמן שאפשר לנצל למסעות מדהימים בחללית שלי, תכתוב אתה אהרל'ה"
"אני?? אין מצב שאזכה בתחרות"
"זהו בדיוק, שלא תזכה, ורק הכתיבה וההתעסקות שלך בנושא תחזק את הרעיון האמוני הזה בתוכך. הלא זה גופא העניין, אנחנו לא עושים בשביל הפרס בסוף ולא בשביל התהילה, ולא בשביל כלום, מספיק עם ה"בשביל". אנחנו עושים מה שצריך לעשות ומאושרים, נהנים מכל רגע של הווה בלי לשאת עיניים לאיזו שורת מחץ בעתיד"
"ואם... ואם, כן נזכה בתחרות?" שאל אהרל'ה,
נתי צחקק "אל תיעלב אהרל'ה, אבל הזכרת לי בדיחה,
המדינה הייתה פעם בגירעון כספי גדול, ובישיבת הממשלה הציע מישהו "בואו נפתח במלחמה נגד אמריקה, הם יכבשו אותנו, ואז נהפך למושבה אמריקאית והם יסדרו את הכלכלה שלנו"
אז קם אריק שרון בפנים מודאגות ואמר "ואם אנחנו ננצח!?"
טנדר לבן וחדיש התקרב בנהמה אל התחנה השקטה, אהרל'ה הצר את עיניו וניסה להבחין מי היושב מאחורי ההגה
"נדמה לי שהפאנץ' שלנו הגיע" אמר לבסוף כשזיהה את הקרחת של הפועל שלהם.
הטנדר עצר לידם והחלון נפתח "באתי לקחת אתכם צדיקים"
הם עלו לרכב המפואר
"היי שכחת את הספר" אמר נתי לאהרל'ה,
"שכחת את הבקבוק" ענה אהרל'ה.
"הבקבוק ריק"
"גם הספר"
ליד הנהג היה מותקן מקרר קטן שדלתו שקופה, נתי הביט בערגה בפחיות שניצבו בו, הנהג הבחין בו
"רוצה קולה? קח"
עיניו של נתי אורו, הוא מברך ושותה את הפחית עד תומה
"הו תבורך, הגרון שלי אחרי נאום של אלפיים מילה".
"נו, אז נהרס לנו הסיפור" לוחש לו אהרל'ה
"תראה, אחרי שהפנמנו את המסר ועשינו מה שעשינו בלי חשבונות, אז אפשר גם לקבל פרס זה לא משנה כבר.
תבין, זה לא שאני מתנגד למושג שכר על המצוות, ברור שיש, גם בעולם הזה, וחז"ל מלאים עם סיפורים כאלה. הבעיה היא רק בגישה, במה מתמקדים, מה עיקר ומה טפל, איפה מוצב סולם הערכים. אבל כשהראש והלב במקומם הנכון מותר ומצווה להתענג על שתיה קרה שנשלחה כאות חיבה מן השמים".
"נו אם כך, אולי גם לא נורא שאזכה בתחרות של יתד" אמר אהרל'ה
"ואולי גם נכבוש את אמריקה" צחק נתי, ואחר כך הרצין "האמת היא, שאם אמריקה היא ארץ הזהב, המדינה שהיא סמל הרדיפה אחרי הכסף וקנייניו, אז כשאנחנו מציבים את ערכי התורה מעל הכול, זה באמת נקרא שאנו כובשים את אמריקה"
הם נוסעים זמן מה בשתיקה ואחר כך אומר נתי כשהוא מסתכל על הפחית הריקה שבידו
"ואחרי הכול, קצת חבל לי שהערב נגמר ככה, עם ה... פאנץ' הזה"
"נכון, מילא בשביל איזה צ'ק, אבל לקלקל את כל הסיפור בעבור טרמפ ופחית קולה?!"
הטנדר נכנס לחלק ההומה של העיר,
חנויות נוצצות של מזון מהיר עם כיסאות גבוהים בשורה,
אנשים ממהרים לאורך המדרכה עם צרור מפתחות ביד אחת וכוס עם קשית בשנייה,
שלטי ניאון נדלקים וכבים מתחלפים ומקרינים צבעים מלאכותיים על שורת הרכבים החשמליים הנמוכים החונים בצפיפות,
מוסיקה קצבית מרטיטה את הזגוגיות הענקיות, את המתכות המבריקות, את התפאורה המעוצבת בחדשנות,
זוגות מגונדרים פוסעים אנה ואנה בעיניים שוקקות, ובני נוער נשענים בגומחות אצבעם בוחשת במסך קטן.
"אמריקה פה" קורא הקירח ומנווט במיומנות בתנועה הצפופה.
"איפה להוריד אתכם?"
"שם בהמשך, ליד השטיבלך זה מצוין"
הנהג מאט ועוצר
"עשרים שקל" הוא אומר בלי להזיז את הראש.
"מה?"
"אה, ועוד שבע על הפחית"
דממה משתררת, אהרל'ה ונתי מוציאים את הארנקים משלמים בשתיקה ויורדים מן הטנדר.
הם נעמדים על המדרכה מסתכלים זה על זה מספר שניות ואז פורצים בצחוק אדיר, מניפים כף יד ימנית שטוחה ומכים זו על זו בצליל ניצחון חזק שגורם לנהג להסתובב אליהם
"מה קרה לכם?"
"כבשנו את אמריקה!" הם קוראים ביחד מול פניו המשתאות.
,
,
?
הנושאים החמים
