הנושאים החמים
הנושאים החמים
אשמח לדעת עד כמה עמדתי בשני היעדים. 1. מקצועי 2. הומוריסטי. וכמובן הערות והארות!
אני לא אוהב להיות בחתונות של מכרים שאינני מכיר אדם בחתונה מלבד האדם שבאתי לכבודו.
הסיבה לכך? די ברורה...
אני אינני מתנזר ממאכלים בחתונות. מכיוון שכך, כמובן שהנני מתיישב, איך עם ישראל אומרים? 'על סיר הבשר'.
וכאן מגיעים הרגעים המביכים. לאכול לבד, בלי מישהו לדבר איתו, לא נעים.
ועוד יותר לא נעים, ליד מישהו שכן מדבר איתך בלי היכרות. מהאלה...
השבוע זה קרה לי.
בעל כורחי הזדמנתי לחתונה שכזו. לא וויתרתי על חסכון הארוחת ערב, והתיישבתי ליד אדם שהיה נראה לי הכי רחוק שיתחיל לדבר איתי. לפחות זה.
"אז מה אתה אומר?" הוא החל פתאום לדבר. 'אויש, חשבתי שהוא הכי רחוק...' חשבתי.
"ברוך השם!" עניתי כמנהג ישראל. מקווה לסיים את השיחה בסבב הנוכחי ולא לצאת למערכה שלמה.
"איך מתמודדים עם המלחמה?" מסתבר שהבן אדם עקשן.
"בסדר אין הרבה שינויים. בכוילל אין אף פעם הפסקת אש..." ניסיתי להיות שנון.
"אני לצערי לא לומד... קברן..." אמר האיש.
"אתה?" שאלתי.
"למה מה הבעיה?" המבט שלו הביע תמיהה.
"סתם. אומרים שאנשים שעובדים שם הם ציניים ומצחיקים כאלו. אתה לא ממש נראה כזה... לא משנה. בטח יש לכם המון עבודה עכשיו לצערנו..." אמרתי. בליבי חשבתי על מאות הגופות שהוא היה צריך להתעסק בהם.
"לא הבנתי, למה אם יש לנו עבודה זה 'לצערכם'?" הוא אמר. מבע פניו פגוע.
"מה זאת אומרת, כולנו מעדיפים שלא תהיה לכם עבודה אף פעם..." השבתי מתנצל.
"תגיד לי אתה לא מתבייש? לא אכפת לך מהפרנסה של האחר?" הוא ממש כעס.
"בטח שאכפת לי! מה אתה לא מבין... כולנו מעדיפים שלא ימותו..."
"לא מאמין! חרדי מדבר כמו ארגון זכויות בעלי חיים... אכפת לך מהדבורים שמתות, יותר מהפרנסה שלנו הכוורנים, זה מה שאתה אומר?!"
'איזה בושות!'
"מתנצל, אני חשבתי..."
"סתם, צוחק איתך! מי אומר היום כוורן? אומרים דבוראי!"
אני לא אוהב להיות בחתונות של מכרים שאינני מכיר אדם בחתונה מלבד האדם שבאתי לכבודו.
הסיבה לכך? די ברורה...
אני אינני מתנזר ממאכלים בחתונות. מכיוון שכך, כמובן שהנני מתיישב, איך עם ישראל אומרים? 'על סיר הבשר'.
וכאן מגיעים הרגעים המביכים. לאכול לבד, בלי מישהו לדבר איתו, לא נעים.
ועוד יותר לא נעים, ליד מישהו שכן מדבר איתך בלי היכרות. מהאלה...
השבוע זה קרה לי.
בעל כורחי הזדמנתי לחתונה שכזו. לא וויתרתי על חסכון הארוחת ערב, והתיישבתי ליד אדם שהיה נראה לי הכי רחוק שיתחיל לדבר איתי. לפחות זה.
"אז מה אתה אומר?" הוא החל פתאום לדבר. 'אויש, חשבתי שהוא הכי רחוק...' חשבתי.
"ברוך השם!" עניתי כמנהג ישראל. מקווה לסיים את השיחה בסבב הנוכחי ולא לצאת למערכה שלמה.
"איך מתמודדים עם המלחמה?" מסתבר שהבן אדם עקשן.
"בסדר אין הרבה שינויים. בכוילל אין אף פעם הפסקת אש..." ניסיתי להיות שנון.
"אני לצערי לא לומד... קברן..." אמר האיש.
"אתה?" שאלתי.
"למה מה הבעיה?" המבט שלו הביע תמיהה.
"סתם. אומרים שאנשים שעובדים שם הם ציניים ומצחיקים כאלו. אתה לא ממש נראה כזה... לא משנה. בטח יש לכם המון עבודה עכשיו לצערנו..." אמרתי. בליבי חשבתי על מאות הגופות שהוא היה צריך להתעסק בהם.
"לא הבנתי, למה אם יש לנו עבודה זה 'לצערכם'?" הוא אמר. מבע פניו פגוע.
"מה זאת אומרת, כולנו מעדיפים שלא תהיה לכם עבודה אף פעם..." השבתי מתנצל.
"תגיד לי אתה לא מתבייש? לא אכפת לך מהפרנסה של האחר?" הוא ממש כעס.
"בטח שאכפת לי! מה אתה לא מבין... כולנו מעדיפים שלא ימותו..."
"לא מאמין! חרדי מדבר כמו ארגון זכויות בעלי חיים... אכפת לך מהדבורים שמתות, יותר מהפרנסה שלנו הכוורנים, זה מה שאתה אומר?!"
'איזה בושות!'
"מתנצל, אני חשבתי..."
"סתם, צוחק איתך! מי אומר היום כוורן? אומרים דבוראי!"
נערך לאחרונה ב:
