למרות שזה שעשע משום מה את
@אנטיפטרוס, אין לי כוונה לגמור את הסיפור בסוף החורף. אז הנה הפרק הרביעי, מי שמוכן לעבור על הפרק, אני מאוד אשמח, עברתי עליו מספר פעמים, אבל לא ימלט שבשגיאה אחת ו/או רבות לא הבחנתי אז בבקשה, הנה הפרק ואני ממתין בציפייה דרוכה,,
פרק רביעי
מלחמת העולם השנייה והנוראה, שנקראה בפי היהודים, "השואה", התקרבה לשלבי הסיום מותירה מאחוריה ששה מיליון קדושים שלא זכו לראות כיצד הגיע הקץ לתקופה הנוראה ביותר על פני תבל. אבל היו גם אחרים שיצר החיים פעם בקרבם בעוז, בכוח לא להם ובנחישות הם התנערו מן האפר והחליטו להקים מחדש את ביתם החרב.
ר' אברהם אפטר היה אחד מהיהודים שניצלו מידי הרשעים, עשרות פעמים היה כפסע בינו לבין מלתעות החיה הנאצית ושוב ושוב הוא ניצל, הוא איבד בשואה את אשתו וילדיו, רק אביגדור הפעוט בן הארבע נותר. אביו שמר על אביגדור כבבת עינו, הוא ראה בו את הענף שימשיך לחיות ויקים מחדש את שלשלת המשפחה שנכחדה כולה בשואה.
מיד לאחר שהסתיימה המלחמה, עבר ר' אברהם לרומניה והתיישב בעיירה קטנה הסמוכה לגבול הונגריה.
ר' אברהם נהיה עסקן גדול שניסה ככל יכולתו לעזור ליהודים האחרים שחזרו מתי מספר אל העיר, הוא עזר גם לפריחה המחודשת של היהדות בעיר ובכל העניינים הנצרכים לעזרה הושיט יד מסייעת. בנוסף שלח ידו גם בזיוף דרכונים לפליטים רבים, וכך יצאו מרומניה הרבה אנשים שהיו מבוקשים על ידי השלטונות. הם עברו למדינות אחרות, שם הסכנה הייתה פחותה.
מעשיו של ר' אברהם התחילו להתפרסם יותר ויותר, הם הגיעו גם לאוזני משרד ההגירה בעיר הבירה בוקרשט, הם החלו לפרוש רשת עמוקה לרגליו של ר' אברהם, בעוד זה האחרון ששמע על כך מיהר להסתתר מפני השוטרים אצל ידיד טוב בשם ר' מנדל הייזלר שהסכים להחביא את ר' אברהם ואת ילדו במרתף ביתו, למרות הסכנה האיומה שנשקפה כעת גם עבורו.
היה זה ביום שלישי אחר הצהריים, במרתף ביתו של ר' מנדל ליד השולחן הסדוק שמפה פשוטה מכסה אותו ישבו שניהם במטרה לטכס עצה.
בטון שקט מחד ומתוח מאידך, פתח ר' מנדל ואמר:
"המצב נהיה גרוע מאוד, אני יוצא לרחוב ושומע חדשות, לדעתי הסכנה גדלה מיום ליום ומדקה לדקה, צריך לחשוב ברצינות מה עושים הלאה?, אין לדעת מה יתרחש מחר, החיפושים אחריך נהיים יותר ויותר חזקים והדוקים, ומוטלת סכנה גדולה עליך ועל מי שמסתיר אותך".
ר' אברהם הקשיב לר' מנדל בעניין, ולשמע סיום המשפט של ר' מנדל נדרך בבת אחת.
"מה אתה מתכוון להגיד?, שגם לרגליך אורבת הסכנה?" קרא בחרדה.
"לצערי הרב התשובה היא חיובית, המשטרה מחפשת אחריך בדביקות כזו שגם מי שמסתיר אותך בסכנה, הנה, הבט בזה"...
מודעה שנתלשה מעיתון יומי הונחה על המפה, האותיות זעקו בדיו שחור:
הודעה חשובה
כבר הודענו מספר פעמים שאדם בשם אברהם אפטר תושב הונגריה מבוקש לחקירה, לפי הידוע לנו, הוא מסתתר באחד מהעיירות סמוך לגבול כדי שיקל לו לברוח, לכן, אנו מודיעים, שאם הוא יימצא בביתו של אחד מהתושבים, התושב ייתלה בכיכר העיר, לצד הפושע.
זכור!, אם אתה מסתיר את מר אפטר בביתך וחייך יקרים לך, הוצא אלינו אותו וחייך יישארו לך לפליטה!...
ר' אברהם סיים לקרוא את ההודעה, ונשימתו נעתקה בבהלה. הוא הרגיש כאילו המקום המוגן שהיה לו עד עכשיו, גם הולך להיעלם ממנו. בקול רועד הוא הפטיר:
"הם כנראה כבר עוקבים אחרי היטב והם קרובים למצוא אותי וגם אתה תהיה באותה סכנה כמוני, ואת זה אני כמובן לא רוצה. אבל מצד שני, מה עושים? מה עושים?"...
"אולי אפשר" התחיל ר' מנדל, אבל קולו נקטע באחת, הוא נשא עיניים מבוהלות אל דלת המרתף והסתכל על ר' אברהם בפחד, כן, גם הוא שמע את החבטות על דלת הבית..
"אוי ואבוי!! אין אפילו זמן לחשוב! לפי עוצמת החבטות ברור לי ש'הם' הגיעו!!, חייבים הרגע למצוא רעיון!! הרגע!!"
ר' מנדל נעמד וחשב בקדחתנות, מצחו האדים. לפתע הוא ניתר ואמר:
"בוא אחרי!"
הם רצו לעומק המרתף, בדרך פלט ר' מנדל בנשימה קטועה "אני נזכר שכשקניתי את הבית הזה, אמר לי הגוי המוכר, שבמרתף יש פתח צדדי המוביל לרחוב האחורי, הנה, מיד אפתח את הדלת!!"
סיבוב קצר במפתח חלוד למחצה הנעוץ בדלת, היא נפתחה ור' אברהם נמלט בעדה לרחוב הקר והחשוך.
רגע לפני שנעלמה דמותו מעיניו, צעק אחריו ר' מנדל:
"שכחת את אביגדור אצלי!!"...
ר' מנדל הסתובב ואמר בקול נכאים "אינני יכול לקחת אותו איתי, זה יקשה על הבריחה שלי. תשמור עליו, ואם יום אחד נתראה, תחזיר לי אותו!!"
הנקישות החזקות על דלת ביתו של ר' מנדל התחזקו מרגע לרגע, החבטות היו כה חזקות, עד שנראה היה לו שעוד מעט תתנתק הדלת מציריה, לרגע נפסקו הדפיקות ונשמעה צעקה צורמנית
"פתחו את הדלת!! אבל מיד!!"...
ר' מנדל עלה במהירות מן המרתף ופתח את הדלת, הוא לא הופתע לגלות בפתח כיתת שוטרים רומניים חמושים, מפקד הכוח נסתכל עליו בבוז וקרא:
"נודע לנו שאתה מסתיר בביתך את הפושע והזייפן אפטר, יש לנו צו חיפוש אצלך, תן לנו להיכנס, ומיד!"
פחד אימים נפל על ר' מנדל, את אשר יגור בא, אבל הוא התחזק, וברוגע הוא ענה:
"אני לא יודע מה אתם רוצים ממני, לדעתי, הטעו אתכם, אין כאן בבית אדם עם השם הזה, אני מזמין אתכם לחפש בכל הדירה, אתם תראו אחר כך שאני צודק".
"לפי המידע שלנו הוא כאן!, אנחנו ניגש לחפש אותו!!"...
השוטרים נכנסו לתוך הבית, הם הדליקו את כל האורות בבית והתחילו לחפש.
הם עברו מחדר לחדר, בלשו ובדקו היטב בכל החדרים והפינות.
אחר כך הם ירדו למרתף, גם בו הם עברו מפינה לפינה, אך, כמובן, הם חזרו בידיים ריקות...
כאשר הם הבינו שהיהודי שיטה בהם, הם צעקו לר' מנדל:
"תעמוד מיד ליד הקיר!!"...
ר' מנדל ניגש מיד לקיר ונעמד לידו.
אחר כך קרא מפקד הכוח בטון עבה:
"הגענו הנה רק אחרי שקיבלנו מידע מדויק שהאיש אותו אנו מחפשים נמצא בבית הזה, ואתה יודע שהוא היה כאן, לכן, בבקשה, אנחנו מנסים איתך בטובות. תספר לנו את כל מה שידוע לך על אפטר, ואם תודה לאיפה הוא ברח, לא נעשה לך כלום, אתה תצא נקי מכל עונש. אבל אם לא תדבר, הסוף שלך יהיה גרוע!, תזכור! גורלך נתון בידיים שלך!"
ר' מנדל המשיך להעמיד פנים כאינו יודע מכלום, הוא ענה שוב בעקשנות:
"זה פשוט עלילה שפילה כנגדי, שאותה סיפרו לכם אנשים שמקנאים בי, אני אומר לכם שוב במלוא מובן המילה: אני לא יודע איפה נמצא בן אדם בשם אברהם אפטר!, הוא מעולם לא הסתתר כאן!, בבקשה מכם, תפסיקו להציק לי על דבר שבשקר יסודו"
כאן צעק מפקד הכוח:
"ניסינו איתך בטובות, אנחנו יכולים לדבר איתך בשפה אחרת!!"...
ר' מנדל הרים מעט את קולו ובטון בוטח אמר:
"אין לי מה להגיד!,"
המפקד נשף בכעס, הוא קרא בקול, "לא? אתה לא תדבר??!!"
"לא אומר יותר מזה שפשוט אין לי מה להגיד"
הם שלפו את הרובים מנרתיקיהם והניפו אותם באוויר בתנוחה ברורה...
הדממה בחדר הייתה מוחשית.