הנושאים החמים
הנושאים החמים
חנוכה הוא חג אמיתי, משמח, של שירים והלל והודיה ורצון להשתייך לצד הטוב, של מי כמוך באלים ה'. מכבי.
וקומיקס הוא חג. חג של תמונות, וארועים, וסיפורים, וצבעים.
ושניהם ביחד - חגיגה.
ולמה? הימים קצרים, קר מכדי לצאת לטייל, כמה מעורר השראה לשבת מול האור הרך של הנרות עם ספר קומיקס, כוס שוקו, סופגניה עם ריבה מטפטפת (על הספר!) ובחוץ סערה זוטא של גשמים ורוחות (במהרה!)
(כל הנ"ל קורה רק בתיאור, לצערי, אבל זה נשמע טוב)
אז מה לפורום ולקומיקס? אין שום קשר. יהיו שיגידו שקומיקס אינו שייך לסיפרות ואינו ספר ראוי לשמו שניתן לקרוא בו.
אני מהמצדדים הנלהבים של ספרי קומיקס.
ויותר מזה, לדעתי הענייה קומיקס טוב ומושקע הינו יצירה חינוכית ממדרגה ראשונה.
המתנגדים לספרים המצוירים הנ"ל יוצאים מתוך נקודת הנחה שהם דוחקים את מקום הקריאה. לפי דעתי ולפי המציאות בשטח, ילדים שלא אוהבים לקרוא, קוראים קומיקס. ואלה שכן אוהבים לקרוא, קוראים את הקומיקס בתוספת לספרים רגילים.
אז מה לי ולספרי הילדים המצוירים?
לאחרונה הקומיקס הפך אצלי לז'אנר מועדף.
למי יש סבלנות וזמן לטקסטים ארוכים.
הציורים המופלאים, הבלונים המדובבים, המחשבות של בעלי החיים מסביב, המילים הקלות, ההבעות המשכנעות, הרקעים ההיסטוריים, השלגים/ גשמים, האווירה, העלילות הנאיביות (איך זה שהכל מסתדר, הכומר שאין לתאר את רשעותו במילים משיעורי ההיסטוריה הופך ליצור אומלל, שמן וטיפש, לאנשים הרעים יש פרצוף עם אף ארוך ועיניים בולטות ולטובים פרצוף תמים ועיניים כנות, אליפות!)
אין, אין על קומיקס טוב.
וקומיקס הוא חג. חג של תמונות, וארועים, וסיפורים, וצבעים.
ושניהם ביחד - חגיגה.
ולמה? הימים קצרים, קר מכדי לצאת לטייל, כמה מעורר השראה לשבת מול האור הרך של הנרות עם ספר קומיקס, כוס שוקו, סופגניה עם ריבה מטפטפת (על הספר!) ובחוץ סערה זוטא של גשמים ורוחות (במהרה!)
(כל הנ"ל קורה רק בתיאור, לצערי, אבל זה נשמע טוב)
אז מה לפורום ולקומיקס? אין שום קשר. יהיו שיגידו שקומיקס אינו שייך לסיפרות ואינו ספר ראוי לשמו שניתן לקרוא בו.
אני מהמצדדים הנלהבים של ספרי קומיקס.
ויותר מזה, לדעתי הענייה קומיקס טוב ומושקע הינו יצירה חינוכית ממדרגה ראשונה.
המתנגדים לספרים המצוירים הנ"ל יוצאים מתוך נקודת הנחה שהם דוחקים את מקום הקריאה. לפי דעתי ולפי המציאות בשטח, ילדים שלא אוהבים לקרוא, קוראים קומיקס. ואלה שכן אוהבים לקרוא, קוראים את הקומיקס בתוספת לספרים רגילים.
אז מה לי ולספרי הילדים המצוירים?
לאחרונה הקומיקס הפך אצלי לז'אנר מועדף.
למי יש סבלנות וזמן לטקסטים ארוכים.
הציורים המופלאים, הבלונים המדובבים, המחשבות של בעלי החיים מסביב, המילים הקלות, ההבעות המשכנעות, הרקעים ההיסטוריים, השלגים/ גשמים, האווירה, העלילות הנאיביות (איך זה שהכל מסתדר, הכומר שאין לתאר את רשעותו במילים משיעורי ההיסטוריה הופך ליצור אומלל, שמן וטיפש, לאנשים הרעים יש פרצוף עם אף ארוך ועיניים בולטות ולטובים פרצוף תמים ועיניים כנות, אליפות!)
אין, אין על קומיקס טוב.
