תגובה שהתפרסמה הבוקר בפאשקוויל:
ספגנו, ראינו, קראנו, ובעיקר הפנמנו את הביקורות הנכונות, ובחרנו לשדרג את הקליפ הפרסומי שדרוג רציני.
- – -
ביקורת תמיד היתה נר לרגלי, אלו שזוכרים את ראשית ימי פרוג, יודעים ש'ניצלתי' את הפלטפורמה שניתנה לי כדי להעלות יצירות ולהיחשף לביקורת וללמוד מהם, עד כדי שינוי תוך כדי קמפיין בעקבות ביקורות, והדברים המה כתובים על גבי דפים וירטואליים. יהיו כאלה שיראו בזה מגרעת, בפרט אלו שחושבים שמשרדי הפרסום יודעים הכל מהכל על הכל, וכל איתות שלהם לקבל דעת הזולת פוגע במקצועיותם. אני נוטה לחשוב שהמלאכים מקומם בשמיים, והפעמים היחידות שהם יורדים מטה, הם מצריכים מופע דיבוקי מתוקשר להוציאם.
פרסומאים יודעים הרבה, אך אינם יודעים הכל. ואף מגרעת גדולה להם, שמרוב עבודה בחלונות הגבוהים, הם שוכחים מידי פעם להקשיב לרחשי הקהל הפונטציאלי. אני רואה בחשיפה לביקורת דרך לימוד עוקפת בתי-ספר ואוניברסיטאות, ומשנתי בענין סדורה במאמר "ביקורת בונה – המדריך" (קליק למאמר), משנה ספוגה בדם ביקורתי רב, בעיקר של אלו שמשתמשים באופציית הביקורת לשתף את הזולת עם הרעל העצמי שלהם.
למדתי בימים האחרונים המון, ימים שבלעדיהם ייתכן והייתי צריך לעמול קשה יותר בעתיד. נגענו בתחום חדש למגזר, ויודעים אנו מעתה טוב יותר איך להתמודד עם פרוייקט כזה בעתיד. אך מנגד, ביקורת כואבת ולא מנומקת, בכוחה לשתק כל איש.
יאיר לפיד, איש אהוב בהיבט המקצועי נטו, אשר כל מאמר מפרי עטו משפיע בצורה זו או אחרת על קהלים גדולים בציבוריות הישראלית, אמר השבוע בראיון עיתונאי, שלוקח לו לפחות 36 שעות לכתוב טור אחד של אלף מילה. כאשר רוצים להשפיע בביקורת, ההשקעה בכל מילה צריכה להיות כפולה ומכופלת. וכאשר רוצים להרעיל, די לסכם ב"שתי מילים, אוי ואבוי".
ביממה האחרונה אני נמצא במו"מ עם חנויות פרחים. פרחים וורודים במיוחד אצטרך לשלוח לכמה וכמה טוקבקיסטים שחשו ברע וצוטטו בכותבם ש"נגרם להם כאב פיזי מהצפייה בקליפ". וזאת למודעי, לא התכוונתי לגרום כאב לאף אחד, ובקבלת הפרחים תנוחעמו.
לצפייה בקליפ המשודרג:
http://www.nuchem.co.il/?p=1071
פרסומת טלוויזיונית חרדית
הנושאים החמים
