איני נכנסת לנושא דווקא בגלל ה-מ-ו-ן אמוציות הנשפכות כאן לטוב ולמוטב,
רק לציון יבש, אני כבר לא כל כך צעירה... ובמשפחתי יש אנשים שהגיעו מליטא ומפולין מגרמניה והונגריה.
אין המצבים המתוארים שייכים רק לירושלים של פעם - מכלי ראשון!
איני מצדיקה התנהגות אלימה לא פיזית ולא מילולית!!!(מישהו שואל אותנו בכלל???)
ומי שמתעסק עם ילד שלי אוי ואבוי לו ולנפשו, זה לא יעבור בשתיקה... (כדברי בעלי
)
ויחד עם כל זאת, אני מאמינה שמשקפי העבר שלנו, אינם מלוטשים מספיק, ובהחלט לא בהכרח אמינים.
-הסטייפלר זצ"ל שהיה מבין ענק בכוחות הנפש, לא היה מספר סיפורים מילדותו, שאלו אותו מדוע? וענה כי כתוב "ילד פסול לעדות" לילד יש מבט שונה, אי אפשר להאמין למה שראה, הוא רואה אחרת. נקודה.
ואם ככה התורה אומרת, אין אחריה ולא כלום!!! ואיני יכול לספר סיפורים מילדותי, ראייתו של ילד היא ראיה מעוותת, והדמיון בינה לבין המציאות רחוק מאוד. וזוהי ראיה שפסולה לעדות.
-כאחת שנמצאת גם בסוגיות הטיפול, כמעט כולם!!! נמצאות בנישה הזאת של נתינת אמון עצמי מלא בזכרונות ילדות מעוותים, במקום להפריד ולהכיר בכך, שיתכן וראינו מעוות??? כי רק בעלי החיים נולדים מושלמים.
- ובמחילה מכל עם הנשים, כולנו פסולות לעדות, וכמה סיפורים שמעתי מנשים כבודות ביותר!!!! שגם אני נוכחתי במקום בו היו, ולא היה בין התאור לבין המציאות אלא כהבדל בין הזבוב לפיל במקרה הטוב!
-זוהי ראיה רגשית, ולא מציאותית.
ושוב, אין בדברים כדי להגן על פרצות הקיימות תמיד!!!
(כי הורה או מחנך המעלים עין ומחנך בגבולות מינימליים הוא פורע חוק לא פחות - הוא מגדל כדברי הרב דסלר: "איטלריסטים קטנים")
כל דור ונקודות הנסיון שלו, (ולא נבנה דורינו על חורבות דורות עברו...) וה' הטוב יאיר את עינינו להבין כיצד לנהוג.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
