לא בטוח.נראה לי שהנקודה הזו היא בדיוק מה שעושה כותב מוכשר לסופר מצליח: האהבה לכתיבה, אבל כל הכתיבה. עם הקשיים שיש בה לכולנו, והמשמעת שאין לאף אחד מאיתנו.
פירושו לעשות כתיבה גם כשהיא קשה ואין לך כוח כבר לראות את המילים. וכשכל הדמיון התבזבז כבר באלפיים מילים הראשונות ועכשיו צריכים עבודה של מהנדס. עבודה של שרטוטים על פי כללים ולא של יצירתיות: לחזור לתכנון, לחשוב, לעשות סיעור מוחות עצמי, לכתוב עוד ועוד ושוב ושוב.
זהו, זה הכל לדעתי. אשמח לפתח את הדיון הזה עוד.
ציטוט מתוך דברים שאמר בראיון:
"אני כותב סיפורים קצרים, למרות שכל מי שאני עובד איתו היה שמח אם הייתי כותב רומן. זה נתפס כדבר שסופר אמור לעשות. עבורי, הכתיבה מייצרת מקום של חופש ושל אנרכיה וחוסר אחריות, וקשה לכתוב רומן מתוך תחושת חופש ואנרכיה וחוסר אחריות. רומן מצריך סבלנות, וציות למבנה שהוא לא באמת שלך.
בסיפור קצר, לעומת זאת, קורה משהו אחר: אני באמת לא יודע מה אני אכתוב, אני תמיד מחכה שהסיפור יציג את עצמו. כתיבה בעיניי היא חוויה של אובדן שליטה. אני תמיד אומר לתלמידים שלי באוניברסיטה שבהגדרה, סיפור טוב צריך להיות חכם יותר ממי שכתב אותו. אם אתה מבין מה אתה עושה ושולט במה שאתה עושה, אתה לא יוצר משהו חדש, אתה מרכיב רהיט של איקאה. כתיבה טובה היא כתיבה שבה אתה מסתכל ואומר: לאן הגעתי, או איך הגעתי לזה. זה קורה לי תמיד, ואם זה לא קורה, אין לי סיפור".