דיון עשרה כללים לכתיבה

[Angular]

נראה לי שהנקודה הזו היא בדיוק מה שעושה כותב מוכשר לסופר מצליח: האהבה לכתיבה, אבל כל הכתיבה. עם הקשיים שיש בה לכולנו, והמשמעת שאין לאף אחד מאיתנו.
פירושו לעשות כתיבה גם כשהיא קשה ואין לך כוח כבר לראות את המילים. וכשכל הדמיון התבזבז כבר באלפיים מילים הראשונות ועכשיו צריכים עבודה של מהנדס. עבודה של שרטוטים על פי כללים ולא של יצירתיות: לחזור לתכנון, לחשוב, לעשות סיעור מוחות עצמי, לכתוב עוד ועוד ושוב ושוב.

זהו, זה הכל לדעתי. אשמח לפתח את הדיון הזה עוד.

לא בטוח.

ציטוט מתוך דברים שאמר בראיון:
"אני כותב סיפורים קצרים, למרות שכל מי שאני עובד איתו היה שמח אם הייתי כותב רומן. זה נתפס כדבר שסופר אמור לעשות. עבורי, הכתיבה מייצרת מקום של חופש ושל אנרכיה וחוסר אחריות, וקשה לכתוב רומן מתוך תחושת חופש ואנרכיה וחוסר אחריות. רומן מצריך סבלנות, וציות למבנה שהוא לא באמת שלך.

בסיפור קצר, לעומת זאת, קורה משהו אחר: אני באמת לא יודע מה אני אכתוב, אני תמיד מחכה שהסיפור יציג את עצמו. כתיבה בעיניי היא חוויה של אובדן שליטה. אני תמיד אומר לתלמידים שלי באוניברסיטה שבהגדרה, סיפור טוב צריך להיות חכם יותר ממי שכתב אותו. אם אתה מבין מה אתה עושה ושולט במה שאתה עושה, אתה לא יוצר משהו חדש, אתה מרכיב רהיט של איקאה. כתיבה טובה היא כתיבה שבה אתה מסתכל ואומר: לאן הגעתי, או איך הגעתי לזה. זה קורה לי תמיד, ואם זה לא קורה, אין לי סיפור".

 

[שרה מגן]

לא בטוח.

ציטוט מתוך דברים שאמר בראיון:
"אני כותב סיפורים קצרים, למרות שכל מי שאני עובד איתו היה שמח אם הייתי כותב רומן. זה נתפס כדבר שסופר אמור לעשות. עבורי, הכתיבה מייצרת מקום של חופש ושל אנרכיה וחוסר אחריות, וקשה לכתוב רומן מתוך תחושת חופש ואנרכיה וחוסר אחריות. רומן מצריך סבלנות, וציות למבנה שהוא לא באמת שלך.

בסיפור קצר, לעומת זאת, קורה משהו אחר: אני באמת לא יודע מה אני אכתוב, אני תמיד מחכה שהסיפור יציג את עצמו. כתיבה בעיניי היא חוויה של אובדן שליטה. אני תמיד אומר לתלמידים שלי באוניברסיטה שבהגדרה, סיפור טוב צריך להיות חכם יותר ממי שכתב אותו. אם אתה מבין מה אתה עושה ושולט במה שאתה עושה, אתה לא יוצר משהו חדש, אתה מרכיב רהיט של איקאה. כתיבה טובה היא כתיבה שבה אתה מסתכל ואומר: לאן הגעתי, או איך הגעתי לזה. זה קורה לי תמיד, ואם זה לא קורה, אין לי סיפור".

איזה יופי! מתחברת ממש.

אבל זה לא סותר את הצורך בליטושים ובעבודה אחר שהגיע ליעד,
כמו בדיקת מבנה משפטים, אמינות הדמויות ושאר הפרטים עד לפרט הקטן ביותר וכו' וכו' וכו'

 

[ארבע]

נזכרתי בשיר שכתב השווער של קרת: איך שיר נולד? כמו תינוק, בהתחלה זה כואב...
אני לא אוהבת את הכאב, מה שקוראים חבלי יצירה. אולי בגלל שתחום הכתיבה שלי אינו סיפורת, ואין כמעט היזון חוזר מצד הקהל. אף אחד לא מחמיא לי על התינוק היפה שהפליא לדבר והקדים לרוץ ביחס לאחוזון.

 

[shira bira]

סיפור טוב צריך להיות חכם יותר ממי שכתב אותו

לא נכון בעיני. סיפור לא יכול להיות יותר חכם מכותבו . לכל היותר הקוראים עשויים למצוא בו רבדים שלא אליהם כיוון הסופר לכתחילה. (וזה שכיח יותר בשירה מאשר בפרוזה).

אם אתה מבין מה אתה עושה ושולט במה שאתה עושה, אתה לא יוצר משהו חדש, אתה מרכיב רהיט של איקאה.

גם לא נכון. גם יצירה עצמאית ומלאת השראה יכולה להתבצע תחת שליטה מלאה.
ודווקא לצערי חזיתי בסיפורים שהתנהלו בכתיבה אינטואיטבית וחסרת תכנון- בלאגן מוחלט.

ובעיקר: לא התחברתי לנימה ההחלטית והגורפת שבדבריו שסבורה שרק כך צריכים לכתוב רומן.
אפשר לטעון ששחרור שליטה המלך הכתיבה ישביח את הסיפור.
א"א לטעון שאנרכיה ורק היא תהיה המפתח לרומן טוב ואומנותי וכל שאר המתכננים כותבים רהיטים גנריים תוצרת שוודיה.

 

[Angular]

אני לא בעניין של להיות מאחורי הדברים שאדם אחר אמר, מה גם שאני לא מתחברת אליהם ממש בכל מאת האחוזים. רק כמה נקודות:

לא נכון בעיני. סיפור לא יכול להיות יותר חכם מכותבו . לכל היותר הקוראים עשויים למצוא בו רבדים שלא אליהם כיוון הסופר לכתחילה. (וזה שכיח יותר בשירה מאשר בפרוזה).

גם לא נכון. גם יצירה עצמאית ומלאת השראה יכולה להתבצע תחת שליטה מלאה.
ודווקא לצערי חזיתי בסיפורים שהתנהלו בכתיבה אינטואיטבית וחסרת תכנון- בלאגן מוחלט.

קשה לומר "לא נכון" על דעה של סופר מצליח לכל הדעות. ככל הנראה זה לא תמיד נכון, ולא לכל אחד.

ובעיקר: לא התחברתי לנימה ההחלטית והגורפת שבדבריו שסבורה שרק כך צריכים לכתוב רומן.
אפשר לטעון ששחרור שליטה המלך הכתיבה ישביח את הסיפור.
א"א לטעון שאנרכיה ורק היא תהיה המפתח לרומן טוב ואומנותי וכל שאר המתכננים כותבים רהיטים גנריים תוצרת שוודיה.

שימי לב שהוא דווקא דיבר על סיפורים קצרים, בניגוד לרומן.
הוא הסביר מדוע אינו כותב רומן - משום שבלתי אפשרי לכתוב רומן בצורה אנרכיסטית, בעוד סיפור קצר כן.

וקשה לכתוב רומן מתוך תחושת חופש ואנרכיה וחוסר אחריות. רומן מצריך סבלנות, וציות למבנה שהוא לא באמת שלך. בסיפור קצר, לעומת זאת, קורה משהו אחר: אני באמת לא יודע מה אני אכתוב, אני תמיד מחכה שהסיפור יציג את עצמו. כתיבה בעיניי היא חוויה של אובדן שליטה".

כך ששניכם, בינתיים, מסכימים לגמרי
אבל באמת, כמו שקרת עצמו כתב בפוסט הפותח של האשכול, יש בזה הרבה מקום לדעה וטעם אישיים.

 

[shira bira]

קשה לומר "לא נכון" על דעה של סופר מצליח לכל הדעות. ככל הנראה זה לא תמיד נכון, ולא לכל אחד.

ולכן כתבתי לא נכון בעיני.
אני לא חייבת להסכים עם כל אמירה של כל סופר מצליח.

שימי לב שהוא דווקא דיבר על סיפורים קצרים, בניגוד לרומן.

בעיני סיפור קצר הוא גירסת מיקרו של סיפור ארוך.
ושוב, גם אם בעיניו זו המלצה, מוטב היה שתישאר בגדר המלצה ולא אמירה גורפת.

כך ששניכם, בינתיים, מסכימים לגמרי

ציטטת את עצמך וכתבת שאני מסכימה איתו?

 

[Angular]

ציטטתי אותו. לא אני אמרתי את הדברים, רק הבאתי את דבריו.
היה נדמה לי שהסכמתם בנוגע למבנה המסודר של רומן.

ולכן כתבתי לא נכון בעיני.

התכוונתי לאמירה שסיפור לא יכול להיות יותר חכם מכותבו.
הוא יכול, אם זה כך עבורו. כנראה שלא עבור כל כותב.

בעיני סיפור קצר הוא גירסת מיקרו של סיפור ארוך.

אלו, אכן, חילוקי דעות בינך לבינו.

ושוב, גם אם בעיניו זו המלצה, מוטב היה שתישאר בגדר המלצה ולא אמירה גורפת.

אני מקווה שזה לא נקרא שסילפתי את דבריו. הוא בסך הכל אמר את דעתו במסגרת ראיון על טעמו הספרותי. לא כללים לאומה ולא שום דבר. טעם אישי ודעה אישית בנוגע לצורה שהוא כותב ומבין את הכתיבה.
אם יש כאן אי-הבנה, זו אשמתי בלבד.

 

[stars]

אני תמיד אומר לתלמידים שלי באוניברסיטה שבהגדרה, סיפור טוב צריך להיות חכם יותר ממי שכתב אותו. אם אתה מבין מה אתה עושה ושולט במה שאתה עושה, אתה לא יוצר משהו חדש, אתה מרכיב רהיט של איקאה. כתיבה טובה היא כתיבה שבה אתה מסתכל ואומר: לאן הגעתי, או איך הגעתי לזה. זה קורה לי תמיד, ואם זה לא קורה, אין לי סיפור".

הימור גדול.
אולי זו זווית נוספת לסופר מוצלח. סופר שגם כשהוא נתקע באמצע הסיפור ("לאן הגעתי? איך אני ממשיך מכאן הלאה, ואיך אני מחבר את חלקי הפאזל המפוזרים בין בתרי הסיפור?"), יודע איך לצאת מזה בשלום ובהצלחה.

 

[סיפורים]

עיזבו הכל...
כתיבה זה מתנה! זה התרפיה הכי טובה שיש!
תהנו ממנה!
אל תחפשו שום דבר מעבר.

החברה נהנים? שפאו.
שולחים לייקים? איזה כיף.

אבל לא בשביל זה כותבים.
כתיבה זה לנפש, לאדם. כמו שהוא. עצמו. לבד...
רוצים לקרוא את התוצאה? תהנו. יש הערות, שיפורים? מושלם.

אבל מי שכותב באמת - לא כותב בשביל זה.

לא הבנת? יש דברים שרק מי שכותב באמת מבין...

נ.ב. לא באה לסתור את הכתיבה כפרנסה (אם השקלים האלו נקראים בשם הנוצץ הזה...) אבל גם כתיבה לפי הזמנה זה כתיבה. ואחרי כל הקללות והעצבים... כתיבה זה כתיבה.

 

[ארבע]

כתיבה זה מתנה! זה התרפיה הכי טובה שיש!

כתיבה היא תרפיה למי שהיא תרפיה עבורו.
עבורי היא לא.

 

[RACHELIZ]

כתיבה היא תרפיה למי שהיא תרפיה עבורו.
עבורי היא לא.

ספרי, ספרי לנו. מה קרה? מתי החלה התפנית (אם הייתה כזאת)? שחיקה? שנשמע גם צדדים נוספים.

 

[ארבע]

לא נעים לי להיות כל כך כנה וגלויה בבמה שבה רבים מכירים אותי ואין לי אף מושג מי הם (:
ובכל זאת אהיה גלויית לב.

אני חושבת שיש לכך כמה גורמים:

א. עצלנות
ב. ייסורי הכתיבה. לשפוך את מה שבתוכי תוך חפירה אחר המינוח המדוייק שינסה לשקף נכונה את שאני חשה זה לשחזר את החוויה מחדש, ולא תמיד החוויות נעימות וקסומות. רבי ידעיה הפניני כתב ''כאשר יימר לב המשורר ימתק שירו'', ואכן הקטעים היותר טובים שלי הם אלו שנכתבו בעקבות חוויות קשות. הכתיבה שחזרה את החוויה, אבל לא עיבדה אותה. למשל, כשכתבתי על אחיין שלי ז"ל, כתבתי מתוך כאב וקושי עצום. כל קריאה של הטקסט שוב הכתה בי והדמיעה אותי. אם אין ריפוי - מה תועלת בכתיבה? היא לא נותנת (לי) פורקן.

 

[RACHELIZ]

לא נעים לי להיות כל כך כנה וגלויה בבמה שבה רבים מכירים אותי ואין לי אף מושג מי הם (:
ובכל זאת אהיה גלויית לב.

אני חושבת שיש לכך כמה גורמים:

א. עצלנות
ב. ייסורי הכתיבה. לשפוך את מה שבתוכי תוך חפירה אחר המינוח המדוייק שינסה לשקף נכונה את שאני חשה זה לשחזר את החוויה מחדש, ולא תמיד החוויות נעימות וקסומות. רבי ידעיה הפניני כתב ''כאשר יימר לב המשורר ימתק שירו'', ואכן הקטעים היותר טובים שלי הם אלו שנכתבו בעקבות חוויות קשות. הכתיבה שחזרה את החוויה, אבל לא עיבדה אותה. למשל, כשכתבתי על אחיין שלי ז"ל, כתבתי מתוך כאב וקושי עצום. כל קריאה של הטקסט שוב הכתה בי והדמיעה אותי. אם אין ריפוי - מה תועלת בכתיבה? היא לא נותנת (לי) פורקן.

מעריכה מאוד את הכנות!
לגבי הייסורים, לא כל כתיבה היא כל כך אישית... או עצובה בהכרח.

 

[stars]

א. עצלנות

העצלנות בכתיבה בהכרח נובעת מחוסר ההנאה שבה, כך שהיא אינה סיבה אלא סימן.

ב. ייסורי הכתיבה. לשפוך את מה שבתוכי תוך חפירה אחר המינוח המדוייק שינסה לשקף נכונה את שאני חשה זה לשחזר את החוויה מחדש, ולא תמיד החוויות נעימות וקסומות. רבי ידעיה הפניני כתב ''כאשר יימר לב המשורר ימתק שירו'', ואכן הקטעים היותר טובים שלי הם אלו שנכתבו בעקבות חוויות קשות. הכתיבה שחזרה את החוויה, אבל לא עיבדה אותה. למשל, כשכתבתי על אחיין שלי ז"ל, כתבתי מתוך כאב וקושי עצום. כל קריאה של הטקסט שוב הכתה בי והדמיעה אותי. אם אין ריפוי - מה תועלת בכתיבה? היא לא נותנת (לי) פורקן.

כמובן לא ניתן להתווכח אם מציאות, ואם היא אכן אינה נותנת לך פורקן, אזי זו המציאות אצלך. אולם בהחלט ניתן לשער שאצל מרבית בני האדם הכתיבה דווקא נותנת פורקן. הן כתב שלמה המלך "דאגה בלב איש ישיחנה", ויכול האדם לשוחח עם עצמו ע"י כתיבה למשל. כמו"כ ידוע כי אחד מאופני הריפויים לטראומה הוא ע"י החזרה למקום בו הוא נוצר, וע"י כתיבה האדם יכול לעשות זאת.
אמנם מלבד זאת, כפי שכבר כתבה @RACHELIZ, לא כל כתיבה היא כ"כ אישית או עצובה. ניתן להשתמש בכישרון הכתיבה (המאוד מבורך שלך) לכתיבה בנושאים מצחיקים, מרגיעים, מהנים, מעניינים, וכו'. כתיבה עצובה היא רק אחת מני סוגים רבים. האם ניסית סוגים שונים של כתיבה, או רק מה שבאופן טבעי את חושבת שמתאים לך ואת טובה בו? (אין כוונתי לכתיבה פה ושם "מלמעלה", אלא ממש להשקעה בסוגי כתיבה שונים).

 

[yonatanr]

העצלנות בכתיבה בהכרח נובעת מחוסר ההנאה שבה, כך שהיא אינה סיבה אלא סימן.

כל כתיבה שאמורה להיות מחושבת, מצריכה עמל, ולכן אין צורך להגיע ל'מידת העצלות' כדי לא לכתוב. צריך פשוט שלא תהיה מספיק הנאה מהכתיבה, בשביל להשאיר אותה בסוף סדר העדיפויות.

 

[פירי]

ב. ייסורי הכתיבה. לשפוך את מה שבתוכי תוך חפירה אחר המינוח המדוייק שינסה לשקף נכונה את שאני חשה זה לשחזר את החוויה מחדש, ולא תמיד החוויות נעימות וקסומות. רבי ידעיה הפניני כתב ''כאשר יימר לב המשורר ימתק שירו'', ואכן הקטעים היותר טובים שלי הם אלו שנכתבו בעקבות חוויות קשות. הכתיבה שחזרה את החוויה, אבל לא עיבדה אותה. למשל, כשכתבתי על אחיין שלי ז"ל, כתבתי מתוך כאב וקושי עצום. כל קריאה של הטקסט שוב הכתה בי והדמיעה אותי. אם אין ריפוי - מה תועלת בכתיבה? היא לא נותנת (לי) פורקן.

אם כך, ואני מאד מקווה שתקראו את שאלתי באותו טון בו אני כותבת אותה - באמת מתוך רצון להבין וכיון שהעניין נוגע גם אלי, למה את כותבת?

 

[ארבע]

למה את כותבת?

איני כותבת כרגע

 

[7שבע7]

מאמר יפה ומחכים.

8. כתוב כשאתה לגמרי לבדך בחדר. גם אם זה נשמע מאוד רומנטי לכתוב בבתי קפה, נוכחות של אנשים אחרים סביבך גורמת לך במודע או שלא במודע להיות קונפורמי. כשאין איש סביבך אתה יכול לדבר אל עצמך או לחטט באף מבלי שאפילו תהיה מודע לכך. כתיבה יכולה להיות לפעמים סוג של חיטוט כזה באף וכשיש אנשים בסביבה המשימה הזו יכולה להפוך לפחות טבעית.

עם הסעיף הזה איני מסכימה. אמנם בחברת הילדים או סתם בני משפחה ואחרים אני מתקשה לכתוב (אבל עושה גם את זה), אך אני משתתפת בסדנת כתיבה, ולא פעם שם יוצאים לי הסיפורים הכי טובים, אף שנוכחות שם נשים נוספות. אולי כי כולן עסוקות בכתיבה כמוני, ואולי כי אני יודעת שאקבל פידבק מיד אח"כ. בכל אופן, לפעמים דווקא נוכחותם של אנשים נוספים משפיעה לטובה על הכתיבה.

 

[ארבע]

אני משתתפת בסדנת כתיבה

יכולה לספר על הסדנה? אם לא מתחשק לך בפומבי, אשמח באישי.

 

[7שבע7]

יכולה לספר על הסדנה? אם לא מתחשק לך בפומבי, אשמח באישי.

היא מתקיימת בירושלים. אם זה יכול להתאים לך, אשמח לספר לך עליה באישי.