שאלה מעניינת
מדוע ספרים רבים המחולקים לסימנים ואותיות, יש המכנים את האותיות כסעיף קטן,
למרות שאין שום קשר ל"סעיף גדול" כמו בחיבורים על טוש"ע וכדו' ,
החזון איש כדוגמא, רבים מציינים אליו בנוסח של ס"ק,
(דרך אמונה, פרנקל, עוז והדר ועוד).
האם זה מפני שסימון הס"ק לא בא ככותרת בשורה מעל הטקסט
אלא מופיע לפניו אם סוגר [ לדוגמא: כח) איתא בגמרא...] ?
תנו דעתכם.
מדוע ספרים רבים המחולקים לסימנים ואותיות, יש המכנים את האותיות כסעיף קטן,
למרות שאין שום קשר ל"סעיף גדול" כמו בחיבורים על טוש"ע וכדו' ,
החזון איש כדוגמא, רבים מציינים אליו בנוסח של ס"ק,
(דרך אמונה, פרנקל, עוז והדר ועוד).
האם זה מפני שסימון הס"ק לא בא ככותרת בשורה מעל הטקסט
אלא מופיע לפניו אם סוגר [ לדוגמא: כח) איתא בגמרא...] ?
תנו דעתכם.