סכנות לנשים במקומות עבודה

[sunshine]

שלום לכולן,
רציתי לבקש מכן האם תוכלנה לתרום מנסיונכן אילו סכנות רוחניות ישנן לנשים/ נערות היוצאות מחממת הסמינר לשוק העבודה בכללותו, בין עבודה עם גברים ובין עבודה עם נשים אך ממגזר אחר וכו'.
וכן, מה עשיתן כדי להתגבר על סכנות אלו?
ואם מישהי תוכל לצרף קישור להרצאה בנושא (אולי הרבנית רות שמש מדברת על זה?...), אני מודה לה מאוד!
תודה!

 

[מני ל]

בבקשה. ענייני הלכה.

 

[סיגל א]

על "שמורה במבול" שמעת?
מדובר בארגון שהוקם ע"י אישה חרדית שנותן מענה לנשים חרדיות שנאלצות לעבוד בסביבה לא חרדית.
מדובר במיילים עם תוכן מותאם פעמיים בשבוע, כנסים לפעמים, במה לשיתוף וייעוץ ועוד הרבה דברים יפים.

המייל שלהם:
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

 

[סטודיו פלאש]

שיחה מאת הרבנית רות שמש
נשים במקומות עבודה (הרצאה ישנה)

 

[sunshine]

מלבד עניין הצניעות ונושא האינטרנט, איך מתמודדים עם שימור האש הרוחנית לאחר עזיבת הסמינר?
(חשוב לי לציין, אני מכינה שיעור בנושא לתלמידות שלי, ולכן אני מעוניינת להקיף את הנושא מזוויות נוספות.)

 

[mirier]

שימור האש הרוחנית זה נושא שרלוונטי לכל אישה שיצאה ממסגרת לימודית אל החיים.

 

[sunshine]

אכן כן.

 

[מנגנת]

השקפה ויראת שמים. בחורה חרדית שמשוחחת עם עובדת חילונית וקולטת איך הם חיים, מוכית בהלם. אנשים בלי שום יראת שמיים, פשוט חיים ככה! את כמורה לא תביני למה אני מתכוונת. אבל יש הבדל בין לדעת שיש אנשים שאינם מאמינים, לבין לראות את זה חי. כולל הדוגמאות הקטנות מכל הסיטואציות בחיים. זה שוק. ויכול להגיע עד כדי שאלות באמונה. (מסתייגת- זה לא חייב לקרות לכל אחת. אבל בהחלט צפוי לקרות.)
מה שקורה במצב זה הוא אחד מן השניים:
או שהבחורה מתערערת מעט בבטחון שלה בנכונות דרך החיים שגדלה עליה. (לא תמיד יהיו שינויים חיצוניים אבל מצב זה חמור גם בלעדיהם).
או שהבחורה עונה לעצמה על השאלות, והמהלך הזה יוצר בה חיזוק עצום, של בחירה מחדש ובאופן עצמאי בדרך התורה.
התרחיש השני יוצר בת ישראל משובחת פי כמה מחברתה אשר בחממה. היא תמשיך להתמודד, ותצטרך לעמוד כל העת על המשמר, אך זה יוצר בה איכות.
מבחינתינו, הסכנה בתרחיש הראשון מאפילה על כך לחלוטין. ולכן פרט לגדולי ישראל, אנו לא יכולים לתמוך ביציאה למקום כזה. אך הקב"ה יודע היטב את מי הוא שולח ולאן. והבנות האלה מקבלות סדנא לחיים בעלי משמעות. סדנא שמותאמת להן אישית, באהבה מבורא העולם.

סליחה שהארכתי...
ויש לי עוד משהו להוסיף-
דוקא מהבחינה הזו נשקפת יותר סכנה מנשים בעבודה מאשר מהגברים. הן מרשות לעצמן הכל.

 

[sunshine]

תודה על התגובה המפורטת! על זה היה חשוב לי לדבר עם התלמידות, ואת הגדרת את זה מצוין!
הרב יעקובזון בספר "אל תחטאו בילד" מביא סיפור של אחד חרדי שנאלץ ללכת לצבא (לא משנה מה הסיבה), והוא אומר שאמנם הוא לא היה צדיק גדול, אך אלוקים היה חלק מהותי בחייו ותמיד הוא הרגיש את נוכחותו איתו, והוא מתאר שהקושי העיקרי שלו בצבא לא היה אלו ששאלו אותו שאלות באמונה ושאלות על אלוקים, אלא דווקא אלו שלא שאלו כלום ופשוט חיים את חייהם ללא אלוקים ה"י, והקרירות הזו שלהם חלחלה לתוכו עד כדי שהוא העיד על עצמו שלקח לו שנים לחזור למה שהוא היה לפני הצבא.

 

[עוד אחד]

צריך להבין שכל הפירות שאנחנו אוכלים היום, קהילות לתפארה, מוסדות חינוך, חממה רוחנית וכו' הגיעו על ידי מאבק ומריבות עם הסביבה החילונית שלא היו תמיד נעימים בלשון המעטה.
אלו שביכרו לא להיאבק וללכת רק בדרכי שלום ונועם (דהיינו 'להתפשר'), מוצאים היום את ילדיהם מרותקים למסך ומתרחקים ממסורת אבות.
חשוב לדעת שהדרך להשגת עצמאות רוחנית כרוכה לפעמים באי נעימות וחוסר התחשבות מהסביבה ולא לצפות שינשקו את הרגלים ויבואו לקבל ברכה..

 

[שמחהלוי]

אין צורך 'להרצות' על הנושא, ולדעתי גם לא כדאי (אם כי אפשר לאזכר אותו דרך אגב). העיקר הוא שבסמינרים יחנכו ליראת 'שמים' ולא ליראת 'הסמנר' או ליראת 'התקנון', כי אז הבנות לא מפנימות את העיקר, ולהיפך, ללא יודעין (במקרה הטוב) מחדירים בבנות שכשהן כבר לא ב'סמינר' וכשהן ללא 'מנהלת'/מורה'/'תקנון', אז אין גבולות.

 

[ינשופי]

צריך להבין שכל הפירות שאנחנו אוכלים היום, קהילות לתפארה, מוסדות חינוך, חממה רוחנית וכו' הגיעו על ידי מאבק ומריבות עם הסביבה החילונית שלא היו תמיד נעימים בלשון המעטה.
אלו שביכרו לא להיאבק וללכת רק בדרכי שלום ונועם (דהיינו 'להתפשר'), מוצאים היום את ילדיהם מרותקים למסך ומתרחקים ממסורת אבות.
חשוב לדעת שהדרך להשגת עצמאות רוחנית כרוכה לפעמים באי נעימות וחוסר התחשבות מהסביבה ולא לצפות שינשקו את הרגלים ויבואו לקבל ברכה..

זה לא נכון לגבי מקומות עבודה, אין צורך במאבקים! חשוב להסביר לבנות לעשות הפרדה רגשית ומעשית מהעובדים (והעובדות!) האחרים, ולהתנהל מולם טכנית בלבד.
חשוב מאוד גם לא לעבוד לבד בתוך סביבה חילונית, כי הטבע האנושי מחפש חברה, וזה יהיה מאוד קשה לביצוע.

 

[ללי הופמן]

הטבע האנושי לא רק מחפש חברה. הטבע האנושי מחפש להשתוות לחברה. אף אחד לא אוהב להרגיש יותר צדיק או פחות צדיק ביחס לסביבה שלו. אז אם הסביבה ברמה גבוהה יותר ממנו- מצוין, אם היא ברמה נמוכה יותר (מבחינה רוחנית, כן?) זה יכול להוות מכשול.
לכן, גם עבודה בחברה חרדית פתוחה היא סכנה רוחנית. וחשוב באמת לדבר על כך בסמינר, כי לבנות רבות זה לא מובן מאליו.

 

[לבן]

הטבע האנושי לא רק מחפש חברה. הטבע האנושי מחפש להשתוות לחברה. אף אחד לא אוהב להרגיש יותר צדיק או פחות צדיק ביחס לסביבה שלו. אז אם הסביבה ברמה גבוהה יותר ממנו- מצוין, אם היא ברמה נמוכה יותר (מבחינה רוחנית, כן?) זה יכול להוות מכשול.
לכן, גם עבודה בחברה חרדית פתוחה היא סכנה רוחנית. וחשוב באמת לדבר על כך בסמינר, כי לבנות רבות זה לא מובן מאליו.

לכן גם החיים בעצמם. לגור בבניין עם שכנים למשל, או לשבת על ספסל בגינה עם שכנה פחות רוחנית- זו סכנה.
ולכן אם נחנך את הבנות לחוות את החיים בתוך מסגרת מאד מצומצמת (רק מי שהוא ברמה שלי בדיוק ולא סטנימטר מעבר) נהייה בסכנה רוחנית עצומה.
לעומת זאת, אם נחנך אותן להתחבר לפנימיות שלהן ולבנות אותה ללא תלות בסביבה. לא להתעסק כל כך הרבה בסגרת של החיים שלהן ולא להשוות את עצמן ולקטלג את האחרים ללא הרף, אולי נזכה שהן תצלחנה לשמור על עצמן ועל האישיות המוגדרת שלהן בצורה טובה יותר.

 

[שוצי]

חשוב מאוד שאת מעלה את הנושא,
חשוב עוד יותר להבהיר לתלמידות שזה צפוי לקרות, לא להתעלם מהמציאות שעתידה לבוא על חלק מהן (אנחנו למדנו להיות מורות למחשבים... ח"ו מלהזכיר מתכנתות שעובדות עם מגזרים אחרים)
לחזק בבנות את ה"גאוות יחידה", לא להתבייש במה שאת, מדהים להווכח עד כמה שהחילונים מכבדים אותך, כשאת מכבדת אותם, אך לא מוותרת על אף עקרון שלך.
וכמו שכתבה "מנגנת" לעיל, ההלם מול הציבור החילוני עלול להיות שלילי, אך גם עשוי להיות חיובי מאוד, הפערים מתחדדים בצורה קיצונית, את פתאום מבינה בצורה עמוקה ומוחשית איזו זכות יש לנו, באיזו דרך חיים מיוחדת ומרוממת אנו חיים, וכמה רחמנות על מי שטרם זכה לטעום מטעם החיים...
בהצלחה!

 

[מרשימה]

מנסיוני כתלמידה, להביא מישהי שעובדת בעבודה כזו שתדבר מהשטח, יותר יעיל מכל השיעורים שתכיני.

 

[מנגנת]

לכן גם החיים בעצמם. לגור בבניין עם שכנים למשל, או לשבת על ספסל בגינה עם שכנה פחות רוחנית- זו סכנה.
ולכן אם נחנך את הבנות לחוות את החיים בתוך מסגרת מאד מצומצמת (רק מי שהוא ברמה שלי בדיוק ולא סטנימטר מעבר) נהייה בסכנה רוחנית עצומה.
לעומת זאת, אם נחנך אותן להתחבר לפנימיות שלהן ולבנות אותה ללא תלות בסביבה. לא להתעסק כל כך הרבה בסגרת של החיים שלהן ולא להשוות את עצמן ולקטלג את האחרים ללא הרף, אולי נזכה שהן תצלחנה לשמור על עצמן ועל האישיות המוגדרת שלהן בצורה טובה יותר.

איך מצלצלים לך שוב?

 

[אקורד]

מנסיוני כתלמידה, להביא מישהי שעובדת בעבודה כזו שתדבר מהשטח, יותר יעיל מכל השיעורים שתכיני.

ת'אמת שאחרי שיחות עם כמה מורות מהעבר,
ראיתי עד כמה הן לא מכירות את השטח, ולדעתי זה פשוט חבל,
המורות עצמן נמצאות בחממה,
וקשה עד מאוד להכין מישהו למשהו שאתה בכלל לא מודע שקיים,

חשבתי לעצמי,
שאולי כדאי להרים את הכפפה ולהכין הרצאה
קלילה וחויתית עם כמה סיפורים מענינים מהחיים
על הדרך להכניס כמה תכנים ברוח הדברים הכתובים כאן,

ועוד נקודה,
לפעמים הרבה יותר קשה לעבוד עם גברים חרדים ,
ע"ע האשכול של באה בטוב

 

[מנגנת]

מנסיוני כתלמידה, להביא מישהי שעובדת בעבודה כזו שתדבר מהשטח, יותר יעיל מכל השיעורים שתכיני.

אני איתך, אבל איך שאני מכירה את עולם הסמינרים, הם לא יכולים להביא עובדת כזאת לדבר.
הרי היא בעצמה לא מרגישה כמה היא מושפעת

אנשים מתוך המסגרת לא מעריכים את אלה שבחוץ (כן משוכנעים שעצם היותם בחוץ מדרדרת אותם ללא ידיעתם). ואלה שבחוץ שעברו תהליך כל כך חשוב ונכון, כבר פחות מעריכים את אלה שבפנים. וזה רק הולך ומקצין.
הייתי בכנס של השמורה בהנחיית המו' לאה לנדא. זה היה צועק.

 

[sunshine]

מנסיוני כתלמידה, להביא מישהי שעובדת בעבודה כזו שתדבר מהשטח, יותר יעיל מכל השיעורים שתכיני.

לכן אני מבקשת עזרה כאן בפרוג, כי כאן יש נשים שמדברות מהשטח, ואני רוצה לבסס את השיעור על דבריכן.