האמת, חשבתי לכתוב כבר קודם, אבל לא רציתי להכביד. אדם כתב משהו, אני מכבד.עניין איש כנראה.
אני לא מצליחה לקבל תעצומות מסיפורים מומצאים.
אלא שאולי הגענו למקום בו יש לענות:
מסופר שפעם נערך משפט לחפץ חיים [או כל אדם אחר. הרעיון נכון בכל מקרה], על עלילה שהוא הזיק למאן דהו.
הסנגור סיפר אינספור מעשיות על טוב ליבו הבלתי נגמר, לא יתכן שאדם שעשה כאלו מעשים יזיק לאנשים.
'כן', אמר השופט, 'אבל מנין לי שהמעשיות הללו אכן היו?'
אה, ענה העו"ד, אינני יודע אם הן אכן היו. אך עלי ועליך לא מספרים אותן, אלא רק עליו... כנראה שעליו זה מתאים...
ולעניינינו - מטרת סיפור מחזק לטעת בלב תחושה שישנה התנהגות נאותה יותר מן הטבעית, שישנם אנשים שנהגו בה! כלומר - 1. יש התנהגות נכונה יותר.
2. זה אפשרי - לטווח הקצר או הארוך - בהאתם לסיפור.
אם מספרים על מאן דהו כזה סיפור, וזה נשמע הגיוני, יכול היה להיות [כל ההכחשה כאן רק מפי הנכד], יש לו את עיקר התועלת.