כל כותבת באשר היא (מדברת על הטובות שבתחום) תספר לך על עבודה מטורפת, על תשובות שליליות, על מאמצים, וכמובן שעל הרבה ס"ד.
אין מה לעשות, בלי סבלנות זה לא ילך. פשוט לא.
וסליחה אם ביאסתי אותך
בדיוק כך.
אני זוכרת את עצמי בגיל 17. "אני הולכת ללמוד עיתונאות"
אבא-אמא אמרו טוב. נראה אותה. איפה תלמד בציבור החרדי דבר כזה (אכן לא היה אז)
מי יסתכל על פוצל'ה בת 17, הכי מוכשרת שיש...
דבר ראשון שעשיתי היה להתייעץ עם אוריאל (לא זוכרת את משפחתו) שהקים בעבר לימודי עיתונאות ורדיו ברדיו קול חי.
התקשרתי אליו. הוא יעץ לי לשלוח לו במייל כמה קטעים שלי ואז הוא ידע לאן לכוון אותי.
למי היה מייל בכלל??? היה לי פקס!!
אז הלכתי לשכנה ובקשתי ממנה להעביר במייל כמה קבצים שצרבתי על דיסק...
היא שלחה אליו בשמחה ולמחרת הוא התקשר אליי. (!!)
"ראיתי את הכתיבה שלך, בהחלט. יש לך עתיד. מציע לך להתקשר למערכות העיתונים ולהציע את עצמך. תראי שמעבודה לעבודה תצברי ניסיון ותהי תותחית. אולי תהי אשת רדיו בבוא היום".
אז התחלתי להתקשר למערכות העיתונים, שכמובן נתנו לי כתובת מייל של המערכת (לא של העורכת. פעם העורכים/עורכות היו עובדים רק במערכת).
שכנעתי את ההורים שלי שנעשה מייל בבית. הסכימו.
מאז... במשך קרוב לשנה שלחתי לכל מערכת עיתון שהכרתי כמה וכמה קטעים שיכלו ליחצן את כושר הכתיבה שלי.
תוספת עריכה: קבלתי לא מעט תגובות. מחמיאות. נחמד. יפה. צריך שיוף. תיקונים. מוכשרת אבל עמוסים. וכו'.
עד שהחלטתי. רגע. אני רוצה ללמוד עיתונאות אמיתית!! אז התחלתי לברר עם העורכות והסופרות אליהן הגעתי דרך העיתונים... אצל מי ללמוד!!
הגעתי לאחת העורכות היום שהיתה אז כותבת כמוני... היא אישרה לי שהיא מלמדת את החומר באופן עצמאי, בביתה. בסדנאות מסודרות או אחד על אחד.
בחרתי בסדנא של אחד על אחד.
בכל שבוע נסעתי לקצה הארץ במשך כמה חודשים ללמוד את החומר. זה כלל ש"ב של ראיונות, כתיבת כתבות, מאמרים ולמידת כללי האתיקה בעיתונות.
בכל הזמן הזה כבר הכרתי יותר כתובות מייל ספציפיות של עורכות/עורכים וכל הזמן נדנדתי.
(0הספקתי גם להגיש תכנית רדיו תקופתית וספציפית בתוך תחרות נשות רדיו שהייתה פעם בקול חי).
יום אחד מצאתי על הכביש בבני ברק (ביציאה מהסמינר) את עיתון מרכז העניינים, בדמותו הקודמת...
מייד גזרתי את העמוד עם כתובת המייל של המערכת ונסעתי הביתה בהתרגשות גדולה לשלוח מייל.
שלחתי מייל עם כתבה שביצעתי כש"ב בקורס.
ו...
אחד העורכים חזר אליי!!!
וסיפר שאני נראית ממש מתאימה...
טוב, אז העיתון לא היה הכי נפוץ והכי מוכר כמו שהוא טוב היום. אבל בשבילי זה היה ואווו אמיתי.
קבלתי משימה ומייד יצאתי לדרך. (כאן הייתי כבר בת 18)
אם תשאלו אותי, אפשר לראות הבדל מהותי מהכתיבה שלי באותם ימים לכתיבה שלי כיום. כי השתפשפתי המוןןןן בעבודה.
היום, לאחר יותר מעשור, כמעט ואין עיתון שלא כתבתי בו (מיתד ועד... הפלס)
כולל מדורים קבועים. חדשות. תחקירים ומגזין.
עריכה: במשך הזמן תמיד קיבלתי הערות. עוד הערות ועוד תיקונים. אמר פעם כותב חכם: החכמה היא לא לדעת לכתוב, החכמה היא דעת למחוק...
ואכן מחקתי. היו פעמים שהייתי מיואשת מעצמי ממש אז הלכתי לישון מובסת וקמתי ליום חדש, להלחם על טיב הכתיבה שלי.
(אגב, כל כותב, הכי מוכשר וותיק שיש מקבל לא מעט ביקורת על הכתיבה שלו, ולפעמים אפילו רק על נושאים של מהירות הקלדה שמעלים תוצאות מגוחכות.)
אני יכולה להגיד לך שהתפללתי המון לבורא עולם לקבל עבודה בתחום. ממש התעקשתי בתפילה על זה.
ו... לא, לא עושים בזה הרבה כסף ומסיבה פשוטה:
גם אם תעבדי עם 4 עיתונים, וכל עיתון ייתן לך כתבה אחת בשבוע, מקסימום 2, לא תגיעי ליותר משכר מנינמום, וזה למה?
1. כי משלמים על כל כתבה רק כמה מאות בודדים. (בין 300 ש"ח ל500)
2. כי בפועל, עבודה על כתבה נורמלית, אורכת לפחות 4-5 ימי עבודה ובדרך כלל תופסת לפחות שבוע.
בקיצור, לכי על זה עם כל הכוח, תתפללי, תהי עקשנית בזכות עצמך ולא בזכות אף אחד מאחורייך או מלפניך ולא בעקבות מי שכבר בפנים/בחוץ.
אבל קחי בחשבון שזו עבודה שיותר בשביל הנשמה והאקשן, ופחות בשביל לפרנס בית...
אה, ועד היום יש לי שגיאות כתיב דקדוקיות. אז עוד הוכחה שצריך המון המן ס"ד. (מי בא לעבור על ההודעה ולמצוא לי אותן?...)
הנושאים החמים
הנושאים החמים
