עזרה סופרות - כותבות - זה כואב לי, ואין לי את מי להאשים:(

[אנונימי/ת]

בדיוק כך.
אני זוכרת את עצמי בגיל 17. "אני הולכת ללמוד עיתונאות"
אבא-אמא אמרו טוב. נראה אותה. איפה תלמד בציבור החרדי דבר כזה (אכן לא היה אז)
מי יסתכל על פוצל'ה בת 17, הכי מוכשרת שיש...

דבר ראשון שעשיתי היה להתייעץ עם אוריאל (לא זוכרת את משפחתו) שהקים בעבר לימודי עיתונאות ורדיו ברדיו קול חי.
התקשרתי אליו. הוא יעץ לי לשלוח לו במייל כמה קטעים שלי ואז הוא ידע לאן לכוון אותי.
למי היה מייל בכלל??? היה לי פקס!!
אז הלכתי לשכנה ובקשתי ממנה להעביר במייל כמה קבצים שצרבתי על דיסק...
היא שלחה אליו בשמחה ולמחרת הוא התקשר אליי. (!!)
"ראיתי את הכתיבה שלך, בהחלט. יש לך עתיד. מציע לך להתקשר למערכות העיתונים ולהציע את עצמך. תראי שמעבודה לעבודה תצברי ניסיון ותהי תותחית. אולי תהי אשת רדיו בבוא היום".

אז התחלתי להתקשר למערכות העיתונים, שכמובן נתנו לי כתובת מייל של המערכת (לא של העורכת. פעם העורכים/עורכות היו עובדים רק במערכת).

שכנעתי את ההורים שלי שנעשה מייל בבית. הסכימו.
מאז... במשך קרוב לשנה שלחתי לכל מערכת עיתון שהכרתי כמה וכמה קטעים שיכלו ליחצן את כושר הכתיבה שלי.


עד שהחלטתי. רגע. אני רוצה ללמוד עיתונאות אמיתית!! אז התחלתי לברר עם העורכות והסופרות אליהן הגעתי דרך העיתונים... אצל מי ללמוד!!
הגעתי לאחת העורכות היום שהיתה אז כותבת כמוני... היא אישרה לי שהיא מלמדת את החומר באופן עצמאי, בביתה. בסדנאות מסודרות או אחד על אחד.
בחרתי בסדנא של אחד על אחד.

בכל שבוע נסעתי לקצה הארץ במשך כמה חודשים ללמוד את החומר. זה כלל ש"ב של ראיונות, כתיבת כתבות, מאמרים ולמידת כללי האתיקה בעיתונות.

בכל הזמן הזה כבר הכרתי יותר כתובות מייל ספציפיות של עורכות/עורכים וכל הזמן נדנדתי.
(0הספקתי גם להגיש תכנית רדיו תקופתית וספציפית בתוך תחרות נשות רדיו שהייתה פעם בקול חי).

יום אחד מצאתי על הכביש בבני ברק (ביציאה מהסמינר) את עיתון מרכז העניינים, בדמותו הקודמת...
מייד גזרתי את העמוד עם כתובת המייל של המערכת ונסעתי הביתה בהתרגשות גדולה לשלוח מייל.

שלחתי מייל עם כתבה שביצעתי כש"ב בקורס.
ו...

אחד העורכים חזר אליי!!!
וסיפר שאני נראית ממש מתאימה...

טוב, אז העיתון לא היה הכי נפוץ והכי מוכר כמו שהוא טוב היום. אבל בשבילי זה היה ואווו אמיתי.
קבלתי משימה ומייד יצאתי לדרך. (כאן הייתי כבר בת 18)

אם תשאלו אותי, אפשר לראות הבדל מהותי מהכתיבה שלי באותם ימים לכתיבה שלי כיום. כי השתפשפתי המוןןןן בעבודה.

היום, לאחר יותר מעשור, כמעט ואין עיתון שלא כתבתי בו (מיתד ועד... הפלס)
כולל מדורים קבועים. חדשות. תחקירים ומגזין.

אני יכולה להגיד לך שהתפללתי המון לבורא עולם לקבל עבודה בתחום. ממש התעקשתי בתפילה על זה.

ו... לא, לא עושים בזה הרבה כסף ומסיבה פשוטה:
גם אם תעבדי עם 4 עיתונים, וכל עיתון ייתן לך כתבה אחת בשבוע, מקסימום 2, לא תגיעי ליותר משכר מנינמום, וזה למה?
1. כי משלמים על כל כתבה רק כמה מאות בודדים. (בין 300 ש"ח ל500)
2. כי בפועל, עבודה על כתבה נורמלית, אורכת לפחות 4-5 ימי עבודה ובדרך כלל תופסת לפחות שבוע.

בקיצור, לכי על זה עם כל הכוח, תתפללי, תהי עקשנית בזכות עצמך ולא בזכות אף אחד מאחורייך או מלפניך ולא בעקבות מי שכבר בפנים/בחוץ.
אבל קחי בחשבון שזו עבודה שיותר בשביל הנשמה והאקשן, ופחות בשביל לפרנס בית...

אה, ועד היום יש לי שגיאות כתיב דקדוקיות. אז עוד הוכחה שצריך המון המן ס"ד. (מי בא לעבור על ההודעה ולמצוא לי אותן?...)

כל הכבוד על החשיפה ועל הכנות

 

[קרעפט]

מי אמר שצריך לפרסם
אני כותב מפעם לפעם, נהנה מהכתיבה המעולה או מזה שהצלחתי להביע את שרציתי, ומוחק.
וממש ממש לא בוער לשתף.
הרעיון הוא, ללמוד לקבל סיפוק והנאה מהכתיבה עצמה וכל השאר זה בונוס שיתפתח אי''ה עם הזמן.
נקווה שהרעיון יובן.

 

[ה. בקר]

.

מרגיש לי שאחזור על דברים שנאמרו, ובכל זאת...

העיתונים הגדולים מגובים היטב בכותבים/כותבות שהם מכירים היטב ויכולים לסמוך על כך שכאשר הם מעלים סיפור בהמשכים שלהם הוא לא יתקע פתאום. הם לא ימצאו את עצמם שבוע אחד כשהדד ליין נושף בעורף, ללא פרק...
דברים ששמעתי מכותבת [דגולה למדי היום] "הלחץ לכתוב פרק שיהיה טוב ויתאים לבמה, יתברג נכון במכלול הסיפור, לא יהיה משמעם ויצעיד את הסיפור צעד קדימה, הואט מטורף".
לכותבת מתחילה זה קשה בטירוף.
כמו כל דבר בחיים, גם הכתיבה היא משהו נרכש. מתחילים בקטן, ומתקדמים לאט.
שיר, סיפור קצר, מאמר וכיוצ"ב. לא מתחילים בסיפור בהמשכים.

לעיתונים הגדולים יש כותבים קבועים. ובד"כ הם לא ממש מחפשים חדשים, בודאי שלא כותבים מתחילים.
כתיבה של טור או סיפור בהמשכים היא לא המקפצה. המקפצה היא כפי שנכתב באשכול וגם אני כתבתי- דברים קטנים.

לא חושבת שיש עיתון שיחפש דווקא כותבת חדשה לסיפור בהמשכים או טור שאמור להתפרס על פני תקופה ארוכה.
לפעמים, יש והמזל מאיר פנים, ובאמתחתו של הכותב יש סיפור לא שגרתי, משהו מיוחד, אולי אפילו חריג, שבכל זאת יעניין עורכי עיתונים.
לפעמים זה דוקא בגלל שהמזל לא כל כך האיר פנים.
אבל זה נדיר.

ממליצה להתחיל בקטן.
והרעיון להתחיל בפרוג הוא נהדר.
בתחילה כניקית חסויה. בהמשך בשמך. כך תקבלי הכרה בקרב מומחי התחום והעורכים.


כמי שכותבת כבר הרבה שנים, בעיקר למגירה. אבל לא רק, אני מאד מבינה את התסכול שלך. מהצד של הכותב הטרי זה באמת נראה מאוד לא הוגן.

המון הצלחה.
מאחלת לך שתהיה לך סייעתא דשמיא ועוד יבואו ימים שנחזור לאשכול הזה ונצחק על האשכול שפתחה 101 הסופרת הנודעת בשם XXXX שסיפוריה [בהמשכים, כן] מעטרים את העיתונים הכי נחשקים.

 

[מירי סגל]

משהו נוסף שכדאי לזכור,
חשוב שתכירי את העיתונים שאת רוצה לפנות אליהם.
אני זוכרת שדי בתחילת הדרך, הצעתי לעורכת רעיון לסדרה שהיה נשמע לי ממש מבריק (משהו על מכתבים שנמצאו בפח האשפה) היא קראה חלק מהם, אבל ציינה שכבר היה להם רעיון ממש דומה.
התנצלתי שזאת אשמתי, אני פשוט לא קוראת מספיק עיתונים....

והנה, משהו שהחיים לימדו אותי. בחיים לא לכתוב דבר כזה לעורכת.
עורכות רוצות לדעת שאת קוראת, שאת מעורבת, שאת אוהבת את העיתון שלהן ומכירה אותו. שאת בחרת בו מרצון כי את מרגישה מתאימה, ולא שניסית לשש מקומות ונפלת אקראית עליהן.
אם את קוראת את המגזין, לומדת אותו, בודקת מה יש בו, מה חסר בו, מה הסגנון ומה בשום אופן לא ייכתב, יהיה לך יותר קל להחליט מה להציע.

 

[shira bira]

וגם כתבת תחקיר -
למה מחירי הפאות התייקרו בכמה אלפים טובים בשנים האחרונות.

לא יקרה.
בדיוק כמו שלא תהיה כתבה על תודעת השירות הטעונה שיפור בחנויות בגדי הילדים והנשים.
תקציב הפרסום של אלה ואלה גדול מכדי שהעיתון ירשה לעצמו להקים דובים מרבצם...

 

[shira bira]

ו-הי איזה מעצבן, העורכת מעדיפה סיפור שלהן, במקום סיפור של אנונימית חסרת נסיון.

אם העורכת מעדיפה סיפור שלך זה טבעי ומובן ואנחנו מרויחים.
אם היא תתן לך לכתוב שלשה סיפורים באותו מגזין- זה כבר לא הוגן כלפי קולגות ולא מכבד את קהל הקוראים.
הסתייגות קלה: דבורי הנהדרת כותבת שני סיפורים במגזין בתוך המשפחה אבל כאחת שמכבדת את קהל הקוראות היא מקפידה ליצור בידול ביניהם מבחינת התוכן, הצורה והסוגה.

 

[מלפפון]

היה ערב חג, דד ליין לחוץ,
והעורכת היתה צריכה כתבות חגיגיות, אבל היו כמה מגבלות:
עיתון חג מחייב כותבות שהעורכת כבר מכירה, כדי שלא תצטרך בשניה אחרונה לערוך רציני.
היה דד ליין צפוף ורוב הותיקות לא הסכימו לקבל.

בקיצור, הסכמתי לקחת על עצמי את שלושתן.
היו ימים מטורפים, אבל ב"ה עמדתי בזמן. אני שולחת את האחרונה, והוערכת פונה אליי:
תראי, יש כבר סיפור שלך ועוד כתבות. יש מצב שתסכימי שניתן לך שם ספרותי?
עניתי לה שלא.
זה שהקוראים רוצים לראות כמה עיתונאיות, לא אומר שאני אמורה לוותר על קרדיט.
העיתון היה כמעט כולו פרי ידיי, אבל כל כתבה נשאה את שמי.
והערכתי את העורכת ואת המערכת שלא התעקשו.

 

[מורפולוגית]

וואו.
איזה אשכול מדהים!!


הוספה:
המצליחים בתחומם, עמלו רבות ע"מ להשיג את מקומם ובכדי להישאר ולהתקדם.
האלו (והם מעטים) שהגיעו למשבצת בזכות ויטמין P עוד יאכלו קש בשביל לשרוד את המקום אליו הגיעו ולהיאחז בקצוות של הבור שלא לטבוע.

ללא ספק שהשילוב המושלם הוא גם וגם, אך מה לעשות? לא כל הרצוי - מצוי...

יגעת ומצאת - תאמין. לא יגעת ולא מצאת - אל תאמין.

 

[קלסר]

עושה רושם כאילו המוברגות בצמרת העיתונות- הסופרות המוכרות בלע"ז , מרום מושבן.... כוחן ועוצם ידן עשה להן את החיל הזה.

אל תשכחנה שאם הקב"ה רוצה תתקבל לכתיבה גם אחת ללא נסיון ואם ה' לא רוצה גם אלפי נסיונות לא יעזרו.

הצעתי לפותחת האשכול
ראשית שאי תפילה לנשיאת חן בעיני אלוקים ואדם
שילחי את הסיפור שלך ל3 סופרות טובות שיתנו לך ביקורת בונה אחרי התיקונים אם יהיו, קחי מהן ביקורת ספרותית. ועם זה תיגשי לעורכות, שאי שוב תפילה.

נסי להתקבל לסופרות שבדרך להשתפשף קצת.
איך תדעי אם את במקום הנכון? אם את מקבלת גם ביקורת לא רק מחמאות.
מי שמצפה אותך במחמאות בלבד תדעי שזאת סוכריה קטנה לא אוכל אמיתי. אוכל אמיתי נוגסים בשיניים ואח"כ מערכות הגוף ממשיכות לעבד אותו.

 

[גלבוע]

עושה רושם כאילו המוברגות בצמרת העיתונות- הסופרות המוכרות בלע"ז , מרום מושבן.... כוחן ועוצם ידן עשה להן את החיל הזה.

אל תשכחנה שאם הקב"ה רוצה תתקבל לכתיבה גם אחת ללא נסיון ואם ה' לא רוצה גם אלפי נסיונות לא יעזרו.

סליחה, הסופרות ששיתפו כאן עשו את זה יפה ובכנות והסבירו מאד יפה על הדרך הארוכה שהן עשו, עם כל הקש.
לא חושבת שזה 'כוחי ועוצם ידי' . זה שיתוף כנה (שאני מעריכה שלא קל לשתף אותו), והזמנה להצטרף לדרך.
חבל לקחת את זה לפרשנות כזו, ואז להטיף מוסר.

 

[פרפר סגול]

את אותה הטענה את יכולה לטעון על תקנים של החינוך העצמאי, לא?

פעם קראתי ראיון בעיתון נשים
עם מפקחת
ש"סדרה כל נכדה-ב"ה"

 

[פרפר סגול]

(שיבולים שנותרו בשדה...)

אחד הספרים היפים שקראתי
זוכרת כמה הוא נתן לי

תודה!

 

[גלבוע]

פעם קראתי ראיון בעיתון נשים
עם מפקחת
ש"סדרה כל נכדה-ב"ה"

ברוך ה' ברוך ה'.
הודו לה' כי טוב.

 

[אוטוטו כלה]

הדרך להיות סופרת לא קלה בכלל!
השירים שלי התפרסמו בעיתון קטיפה-
כשהעורכת ביקשה ממני לשלוח לה, לא חשבתי שזה יהיה כל כך מורכב,
הייתי בטוחה אחת שתיים וזה עף באוויר
בסוף נוכחתי לראות שעם כמות התיקונים והערות שהיא שלחה- צריך לשבת ולכתוב מהתחלה...
ככה זה, כדי להיות סופרת טובה צריך להשתייף, להשתפשף, ולהשתזף קצת בדרך למקום הזה.
המון הצלחות!

 

[תהילה ישכיל]

הוא היה טור חמוד. (הג'ינג'יות של דבורי)
גם אני אעודד אם מישהו מחפש עידוד,
פניתי במשך כשנתיים למשפחה -
רציתי לפרסם בהמשכים, ורציתי דווקא שם,
כדי שאוכל לצייר משפחה שלמה, עם אמא ואחות ומה שצריך..
נדחיתי בעדינות שוב ושוב כי 'יש לנו את הצוות שלנו' ו'לא מחפשים כרגע' וכד',
ובסוף קרה מהשמים כשפניתי עם 10 פרקים ראשונים של אביגדור -
העורכת המתוקה חפשה ממש אז מדור על בריאות, אחרי מדור שבדיוק הסתיים,
ו - פלופ! הקומיקס גלש לעמוד הפנוי ההוא, וככה הכל התחיל...
אבל במשך השנתיים האלו ממש לא ישבתי וחיכיתי לעיתון שיתפנה,
יצרתי דברים לבד, בשיתוף, לאנשים.. תמשיכי ליצור ותתחילי לפרסם בכל מקרה!
פרוג זו במה טובה לדעתי!
בהצלחה רבה מאד

עלינו עליך הגברת והתולעת

 

[תקוה]

אל תשכחנה שאם הקב"ה רוצה תתקבל לכתיבה גם אחת ללא נסיון ואם ה' לא רוצה גם אלפי נסיונות לא יעזרו.

את זה!!
למסגר ולתלות מול העיניים
על כל נושא שהוא!!

 

[גלבוע]

את זה!!
למסגר ולתלות מול העיניים
על כל נושא שהוא!!

הבעיה שאנשים לוקחים את המשפט הזה ומשתמשים בו כתרוץ לכל מיני חולשות אנושיות.
והרמב"ם כבר אומר שאנשים עושים את רוב הצרות/הבעיות לעצמם, ואחר כך מלינים על הקדוש ברוך הוא.

פעם הכרתי מישהי בעלת חנות שעשתה את כל טעויות השיווק האפשריות, ובכל פעם שהיא דיברה עם מומחים לשיווק או לייעוץ עסקי היא דחתה את כל עצותיהם אחת לאחת, והתעקשה לעשות כמו שהיא מבינה.
מוזר נורא למה, אבל העסק שלה קרס.
מה היה לה להגיד קצת לפני שהוא קרס?
שהכל משמים, כמובן.
וכמה השתדלות שיעשו, שום דבר לא יעזור.

 

[brachi :)]

אפילו שלדעתה היא מתוקה ממש. (שיבולים שנותרו בשדה...)

יש מישהיא שהתלבטה על שיבולים שנותרו בשדה???
*אימוג'י בשוק שלא מבין איך זה יכול להיות*
ספר שעזר לי הרבה, ואני אוהבת אותו מאד.

 

[תקוה]

שהכל משמים, כמובן.

משמים הכניסו לה כאלו מחשבות
את לא חושבת?

לחינם נשברה רגל פרתך?

 

[גלבוע]

משמים הכניסו לה כאלו מחשבות
את לא חושבת?

לחינם נשברה רגל פרתך?

לא.
יש בחירה לאדם, והוא אמור להשתמש בה.
אנחנו לא מוסלמים.

רגל הפרה לא קשורה לכאן, לדברים שהיא היתה אמורה לעשות ולבחור.
וכנ"ל מחשבות - אנחנו חושבים אותן, ואמורים להיות אחראיים כלפיהן.