ביקורת ספרות סדרת מרגל להשכרה: אזכרה מלווה בדברי הספד ושבח. מעורב ירושלמי עם מציאות וביקורת

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

"הם מחלקים לעניים מרודים": שר התורה מעיד להיכן הוא נותן את ה'מתנות לאביונים'
מי רואה את מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט''א תורם ואינו מצטרף, מי רואה להיכן מרן שר התורה הגר''ח קנייבסקי שליט''א נותן את המתנות...
5.00 star(s) 1 ratings
*חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ: מחריד ומזעזע - עשרים ושישה יתומים נוספו בשבוע אחד*
חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ: מחריד ומזעזע - עשרים ושישה יתומים נוספו בשבוע אחד הלב מסרב להאמין, אבל נתונים כאלו עוד לא נראו...
פיקוח חכם להפצה יעילה
ללא ספק המדיה הזאת כבשה בסערה את הרחוב החרדי. מאות אלפי מודעות רחוב, פליירים ותלי דלת מופצים מדי יום, בכל פינה ותחת כל עץ רענן. הפרסום אמור להגיע...
חוגגים פורים עם שמחונים: אתר חדש, מארזים חדשים, מבצעים חדשים
חברת המזכרות היהודיות האהובה "שמחונים" משיקה אתר חדש. האתר מהווה, למעשה, חנות דיגיטלית מושלמת למתנות יהודיות מעוצבות המאופיינת בחווית משתמש הרמטית...
5.00 star(s) 1 ratings

anotherית

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
אז יונה ספיר, אני מורידה בפנייך את הכובע; קנייטש ישן וצר שוליים שמצאתי בבית. אבל בכל אופן, למרות הכובע הדל שבכלל לא שלי, אחת אפס לטובתך. א נ י קראתי יונה ספיר.
חציתי בתרועה רמה את הקו בין אלו שקוראים לאלו שלא. בין אוהבי המתח לבוגרים מידי בשביל מתח.
או איך @RACHELIZ הגדירה את זה פעם, קריאת מתח היא כמו לונה פארק. ויש מי שבוגר מדי להנות מלונה פארק.
מודה באשמה, עד לפני שלושה שבועות נשאתי בגאון את הדגל של: יונה ספיר - לא בשבילי. מעולם לא אהבתי ספרי מתח, ומעולם לא אהבתי לונה פארקים. שונאת בילויים וחויות מרגשות. מין קדושה מעונה.

אבל לפני בערך שלושה שבועות נטלתי לידי את מבוקש. ומאז בכל שבת, אני עם ספר אחר מהסדרה. לא קראתי את כולם, ונדמה לי שגם מה שקראתי, כבר הספיק לי ואעצור בזה. לא נראה לי אקרא עוד. גם למזוכיזם יש גבול. (ההבטחה שלי עכשיו שווה להבטחות של ח"כ פרץ הרב).
אבל אין אפס. הספרים טובים.
והנני מחליפה פה בקול תרועה רמה את הדגל שנשאתי בדגל לבן. ניצחת אותי.

*​

מרגל להשכרה זוהי סדרה מסוג גיבור העל. אייל גלבוע, דמות בעלת 357,459 מיליון נשמות מוסרי מאוד וכל יכול. מאמינה שעוף השמים הוליך את שמו גם למי שלא קרא עליו מעולם.

אני לא אתמקד בספר ספציפי, אלא בסדרה כולה.

את הילת ההירו וסוגת גיבור העל והרומודלס, האם זה נכון לספר חרדי, לא נכון לספר חרדי, אשאיר לביקורות קודמות ממני שעסקו בזה רבות.
אבל בנוסף להילה סביב הגיבור הראשי, יש בספר הילה נוספת. למדינת ישראל ולסוכניה. סוכני המוסד בספר הם כל יכולים והסוכנים של שאר המדינות בעולם משחקים בגולות לעומתם. אז נכון שהמוניטין של המוסד גבוה מאוד ביחס לסוכנויות ביון אחרות. אבל בואו.

ובענין הציונות הרבה שבספר והסגידה למדינה ולכוחותיה. אז דבר ראשון, גילוי המאה.
הציונות פסה מן העולם. הלכה, עפה, מתה.
וכל מי שהסתובב אי פעם ברחובות מנהטן, קווינס או לוס אנג'לס, מודע לעובדה הזו. ההילה של מדינת ישראל כבר מזמן איננה. היא נשארה בישראל בזמן שהישראלים בחו"ל.
קצת שאריות נשאר ממנו אצל סיון רהב מאיר שמטיילת ברחבי העולם לספר לכולם שהגיע הזמן לעלות לארץ. ומדליקה משואות. או אצל החבדניקים של איתמר בן גביר. אבל הם, אפילו משואות לא מדליקים.

נכון שכשכיפת ברזל מיירטת טילים, לכולנו קופץ בפנים הציוני הקטן שיושב לנו בלב ומתחיל לקפץ ולרקד, או כשמטוס מטעם מדינת ישראל בא לאסוף אותך ישירות מנפאל, ספיישל, ואתה שר כל העולם כולו בנחיתה.
גם בבחירות מנסים להעיר אותו, את הקטנצ'יק הזה שבלב, לפעמים באמצעות מספר הערבים שהרגו הישראלים, או בחיסול ממוקד מעורר מורל.
אבל לאחריהם, הוא מת. מיתה טוטאלית. והמסמר האחרון בארון הקבורה שלו, זה המס שביבי לא משלם, או ברכבים והאבטחה של גנץ. עד לבחירות הבאות כמובן.

הוא קם בגלגול הבא שלו בחו"ל. אצל הציונים הגדולים שנואמים לנו משם. גם מתי ששתי ישראלים נפגשים בחו"ל. בטח. בחו"ל.
אה, ונשאר גם אצל סופרות חרדיות שקראו פתאום את מדינת ישראל תעשה הכל, ולמדו על טוהר הנשק של הצבא. וואלה.

או במילים אחרות, אם זו סדרה כל כך טובה, למה היה צריך להכניס אליה את כל הפסוקים שתקועים בה כמו שרוול שנטבל בטחינה? למה לא לכתוב ספר אוניברסלי, שיכול להתפרסם לכולם?
כי רק לחרדים אפשר להגיע עם ציונות שבורה והילת סוכני מוסד עתיקה ולהלהיב אותם קצת. כי מה הם יודעים על ציונות.

ואם כבר דיברנו על הטחינה שבשרוול.
בספר תקועים בלי קשר כל מיני פסוקים ומשפטי אמונה מפיהם של חילונים. מחזה מרתק. מילא אחר כך, כשהוא חזר בתשובה. אבל קודם... ובכלל, כל נושא היהדות נראה שהוכנס לשם בכורח, כדי שיוכל להיקרא ספר חרדי, ובעניין הזה, נראה שהסופרת שכחה את עניין הגניבות.
אני אישית, הייתי מעדיפה לקרוא את זה כספר 'חילוני', ואז, אוטומטית - מסננים. אבל כספר חרדי, זה ממש צרם. כן, כחרדים, אנחנו מסננים ומצנזרים. או כמו שכתבה פעם דבורי רנד: כיוצרת חרדית, אני מתמקדת באיך לצאת מהבוץ ולא איך להיכנס אליו.
כיוצרת חרדית, הייתי מצפה שהספרים לא יהיו מלאי גניבות. ברציחות, כולם מוסריים מאוד אבל בעניין לקיחת כל חפץ שבא לכל אחד מהגיבורים...

*​

מי לא מכיר את הטרדנים, עם הפה מפיק מרגליות ממוחזרות, מלאי הבדיחות הלא מצחיקות והחוזרות על עצמן. מי מהם שגמבה ופלפל, אלו שלא קוראים להם והם באים לבד. וה-התחלקו, לכמה חלקים?
בספר שלנו זה מופיע גם כן. והמון. מיחזור של בדיחות שנונות מאוד ומצחיקות נורא.
משפטים שלא קראתם מעודכם. כמו לדוגמא:

"ברור"
"כשמש"

"אה, המצפון שלי נשאר בבית".
*​

הכתיבה מרתקת. וממכרת. אבל מיושנת . כמו המילים האלו: "בשצף קצף". או- "אשר שש לעזוב את הרכב". בנוסף, היא מסורבלת נורא. יש הרבה משפטים שקראתי פעמיים כדי להבין אותם. מלא מלא בתיאורי פועל ובייחוד תיאורי דמות מסורבלים.
הכל כתוב. אין בין השורות בספר. אם הוא ציני, כתוב: 'הוא אמר בציניות'. ויכול להיות אפילו כמה תיאורי פועל על פועל אחד. וזה מסורבל וכבד, ולא נותן אמון בקורא שיבין משהו לבד.
אם הדמות היא חזקה, כתוב: הדמות ח ז ק ה . מרשימה: כתוב מרשימה. כריזמיתית: כתוב הוא אמר בכריזמתיות.
או שאני אשתמש במילים שהספר משתמש בהם בלי סוף: סאב טקסט. הספר לא מעביר שום דבר בסאב טקסט. הוא פשוט כותב את זה.

"אייל רכן מעט קדימה, שפת גופו שידרה לויאליות ועוצמה גם יחד". בואו נבין יחד. הספר אומר לנו שאייל משדר עוצמה ולויאליות גם יחד. גאון מי שהבין.

או למשל: "אייל פתח את רכבו עם השלט. סוכני מוסד לעולם לא פותחים את דלתות הרכב שלהם לבד". אתם שומעים מה צריך להבין מזה שהוא פתח לבד את הרכב? כן, כן! סוכני מוסד לעולם לא פותחים את הרכב שלהם לבד! מי שזה לא ברור לא מספיק יכול גם לשנן את זה תוך כדי קריאה.

הרבה נופלים בזה. תנו קצת אמון בקוראים שלכם שיוכלו להבין לבד. זה כנראה גם ענין של טעם. מלא מלא תיאורי פעולה. שזה לדעתי מסרבל מאוד את המשפט.
אם הדמות אמרה בציניות או שלא, תנו להבין לבד מהמשפט. האם החיוך שלו מתוק או לא, אמורים להבין לבד. ומה הוא משדר, אמורים להשתדר. לא לקרוא במילים ברורות.

*​

ולסיום, אהבתי מאוד את הנאמנות שבכל הספרים. זה כיף לקרוא על חברים נאמנים כל כך ואוהבים.
אז תודה יונה ספיר על הרכבת הרים הזו. מאמינה שלא אכנע להבטחות שלי שלא לקרוא יותר, ואמשיך ברצף.
 
נערך לאחרונה ב:

Angular

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ביקורת פשוט מעולה.
נהנתי מכל משפט :)

ובקשר לתארי הפועל - נדמה לי שכבר כתבת על זה באחד האשכולות כאן, ונתת את הדוגמה:
"אמרה נעמה תוך שהיא הופכת את החביתה".
זאת דוגמה יותר מורכבת מ"אמרה נעמה בהחלטיות", ויש הרבה שיודעים להזהר מהשניה ונופלים בראשונה. מסרבל ולא אלגנטי, לגמרי.
 

3333ציפי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
וואוו, איזה ביקורת , יותר ממעולה. ארוך-ארוך ותענוג לקרוא
(האמת, אותך תמיד שווה :)
יש מי שבוגר מדי להנות מלונה פארק.
חולקת . זה ענין של סגנון. לא בוגר או לא בוגר כי אם אוהב או לא אוהב. במשל ובנמשל.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איזו ביקורת! אוהבת גם שאת מכניסה אליה עוד כל מיני עניינים על מנת להסביר את כוונתך.
או איך @RACHELIZ הגדירה את זה פעם, קריאת מתח היא כמו לונה פארק. ויש מי שבוגר מדי להנות מלונה פארק.
וואלה, שכחתי שאמרתי את זה...

חולקת . זה ענין של סגנון. לא בוגר או לא בוגר כי אם אוהב או לא אוהב. במשל ובנמשל.
נכון שזה עניין של סגנון, אבל עדיין, לפעמים עם החיים אתה כבר פחות מתחבר לרכבת הרים הזאת.
אבל בשביל לא להקטין את אלו שאוהבים, אפשר לומר שלא כל מי שאוהב ספרות מתח הוא ילדותי.
עכשיו יותר טוב?
 

יאן

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
נפתח בציטוט מאחד מגדולי האחרונים כדי שישמע משכנע:
נשאל רבי חיים בריסקר, נאמר בגמרא מהם סימני השוטה: יוצא בלילה יחידי, מקרע כסותו, לן בבית הקברות ומאבד מה שנותנים לו. ואינו נעשה שוטה אלא אם עשה את כולם. אבל אם רק לן בבית הקברות למשל, לא נחשב שוטה ואנו תולים שיש לו סיבה מסויימת שעשה כך. וכן קרע את כסותו להטיל אימה על בני ביתו.
א"כ קשה, מדוע אם עשה את כל הסימנים ביחד הרי הוא שוטה? נאמר שמה שלן בבית הקברות, הוא משום שרצה להכניע את יצרו, ומה שיצא בלילה יחידי, זה כדי לתת צדקה בסתר?
תירץ הגר"ח כשיש לי תירוץ אחד שמיישב הכל, עדיף לומר אותו מאשר ארבעה תירוצים שונים.
גם כאן אני רואה השגות שונות על סגנון הכתיבה. אפשר לומר תירוץ אחד: הספר נועד לגיל 14.
 

יאן

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
זה נכון.
אבל גם אם הוא מתאים לגיל 14, הביקורת עדיין נכונה, לא?
ודאי שנכונה, אבל לצעירים צריך לכתוב יותר מפורש וגם חוש הביקורת שלהם לא מפותח.
הם "אוכלי כל". עיין ערך הקומיקסים הרדודים.
 

פירי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ודאי שנכונה, אבל לצעירים צריך לכתוב יותר מפורש וגם חוש הביקורת שלהם לא מפותח.
הם "אוכלי כל". עיין ערך הקומיקסים הרדודים.
כי זה מה יש.
ולכן גם כותבים ביקורת.
ושמעתי פעם מעורכת ספרותית, שדוקא בספרים לנוער אפשר להתחכם יותר. החושים שלהם מחודדים, והם ערניים יותר לכל הרמזים בספר. עדיין לא מבוגרים עם ראש עמוס שמתיישב לקרוא קצת פה וקצת שם.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ושמעתי פעם מעורכת ספרותית, שדוקא בספרים לנוער אפשר להתחכם יותר. החושים שלהם מחודדים, והם ערניים יותר לכל הרמזים בספר. עדיין לא מבוגרים עם ראש עמוס שמתיישב לקרוא קצת פה וקצת שם.
אני לא בטוח שזה מבוגרים וצעירים, יש קוראים שזוכרים רמזים מוכמנים ומתווכחים אחר כך אם יכול להיות דברים שהרי היו רמוזים דברים אחרים. ויש קוראים שרצים על הסיפור מלמעלה. ובתכלס' מדלגים רבעי עמודים בהנחה שלא תבוא שם בשורה. יכול להיות שזה תלוי ברמת הפרעת הקשב.
אבל במיוחד בספרי מתח. שהאנדלרנין מריץ אותך קדימה ואתה רק רוצה לדעת מה יקרה מעבר לעמוד וחושש שמא בעמוד הזה תפספס משהו. אז אתה מריץ עם העין את הפואנטה המרכזית והופך דף. ומפספס פרטים מוכמנים.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
מה, מה יש ב'מרגל להשכרה' שמוציא כל כך הרבה אנרגיות נפשיות?! שמצליח להוציא ביקורות שכאלו, שמוצאות אלף ואחת בעיות בסדרה, אבל מודות על המשך ההתמכרות אליה?!
והרומודלס
?
ובענין הציונות הרבה שבספר והסגידה למדינה ולכוחותיה. אז דבר ראשון, גילוי המאה.
הציונות פסה מן העולם. הלכה, עפה, מתה.
וכל מי שהסתובב אי פעם ברחובות מנהטן, קווינס או לוס אנג'לס, מודע לעובדה הזו. ההילה של מדינת ישראל כבר מזמן איננה. היא נשארה בישראל בזמן שהישראלים בחו"ל.
יש כאן שתי נקודות שונות לחלוטין. הציונות, שהיא השאיפה להקים מדינה יהודית עבור כל היהודים שבעולם, שזו בהחלט התגשמה, חיה ונושמת כאן יום יום במלוא עוצמתה. יש נקודה נוספת, לא קשורה אליה, והיא ההילה של 'המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים', שאולי הייתי אומר שהיא 'הלכה, עפה, מתה', אלמלא כל מיני חיסולים מסתוריים של מדעני גרעין באיראן, והדובדבן שבקצפת - השגת ארכיון הגרעין האיראני, ספיישל פרום טהרן.
כי רק לחרדים אפשר להגיע עם ציונות שבורה והילת סוכני מוסד עתיקה ולהלהיב אותם קצת. כי מה הם יודעים על ציונות.
שוב, ה'ציונות' כאן היא בלי קשר, וההילה חיה ונושמת.
אבל לאחריהם, הוא מת. מיתה טוטאלית. והמסמר האחרון בארון הקבורה שלו, זה המס שביבי לא משלם, או ברכבים והאבטחה של גנץ. עד לבחירות הבאות כמובן.
איך מעשיהם של פוליטיקאים מסוימים אמורים להוכיח משהו לגבי הציונות?
ובכלל, כל נושא היהדות נראה שהוכנס לשם בכורח, כדי שיוכל להיקרא ספר חרדי, ובעניין הזה, נראה שהסופרת שכחה את עניין הגניבות.
אני אישית, הייתי מעדיפה לקרוא את זה כספר 'חילוני', ואז, אוטומטית - מסננים. אבל כספר חרדי, זה ממש צרם. כן, כחרדים, אנחנו מסננים ומצנזרים. או כמו שכתבה פעם דבורי רנד: כיוצרת חרדית, אני מתמקדת באיך לצאת מהבוץ ולא איך להיכנס אליו.
כיוצרת חרדית, הייתי מצפה שהספרים לא יהיו מלאי גניבות. ברציחות, כולם מוסריים מאוד אבל בעניין לקיחת כל חפץ שבא לכל אחד מהגיבורים...
אי אפשר לרצות ספר מתח, וגם שכל הגיבורים יחיו כמו בכולל פרושים בקובנא.
הכל כתוב. אין בין השורות בספר. אם הוא ציני, כתוב: 'הוא אמר בציניות'. ויכול להיות אפילו כמה תיאורי פועל על פועל אחד. וזה מסורבל וכבד, ולא נותן אמון בקורא שיבין משהו לבד.
הרבה נופלים בזה. תנו קצת אמון בקוראים שלכם שיוכלו להבין לבד. זה כנראה גם ענין של טעם. מלא מלא תיאורי פעולה. שזה לדעתי מסרבל מאוד את המשפט.
'יודע צדיק נפש בהמתו'. יותר מה שזה אומר על הסופר, זה אומר מה שהסופר חושב על הקוראים. הספר מיועד לכלל האוכלוסייה, לא לשכבה עילית של אינטליגנציה, וכנראה שרוב הקוראים מבינים רק מסרים שכתובים מפורשות. פעם היה ניק בפרוג שהתפלא מה מוצאים ב'הארי פוטר'. הכל זה רק מכשפים וגויים שהורגים אחד את השני, ובלי שום מסר. לך תסביר לו שיש כאן רובד מתחת לרובד.
 

shira bira

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מסכימה לגבי הילת מוסד שקיימת בספרות שלנו במינון גבוה.
אבל היא קיימת גם בספרות הכללית. גם בבינלאומית.
אפשר לומר שאת חלקה הרויח המוסד ביושר- במבצעים מוצלחים ובאיפול כבד.
אפשר גם לומר שהספרות צריכה ויכולה להציג את הפן האנושי והלא מושלם באפיון דמותו של סוכן.
לא ממש מבינה איך זה קשור לשחיקה של האידאל הציוני.
 

shira bira

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
וכנראה שרוב הקוראים מבינים רק מסרים שכתובים מפורשות
לא מסכימה עם זה .
גם בהארי פוטר אין עומס כפל של תיאורי פועל ופעולה.
וזה עובד מצוין לכלל הגילאים והטעמים.
 

יונה ספיר

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
עם תגובה כמו של @yonatanr אין שום צורך שאוסיף משהו.
כל מילה אמת, ראו נא את דבריו כדבריי.

מה שכן - אני מוחה בתוקף על זה:
הספר נועד לגיל 14.
הגיעה אליי תגובה מאישה בת שמונים פלוס... נכון שהיא לא מייצגת את הרוב, אבל זה ממש לא נכון שזהו קהל היעד.
ויש לא מעט - תתפלאו כמה אחוזים! - באזור הארבעים-חמישים.

אוכל להיכנס לדיון ממושך ומורכב על זה:
זה כנראה גם ענין של טעם. מלא מלא תיאורי פעולה. שזה לדעתי מסרבל מאוד את המשפט.
אבל כפי שאמרה הכותבת בעצמה, עניין של טעם. ואם בכל אופן רוב הקהל קורא ואוהד (בצניעות אוסיף: אוהד מאוד) כנראה שהסגנון הזה לא כל כך גרוע.

בכל אופן, תודה רבה על הביקורת. היא מראה שאנשים קוראים ומייחסים מספיק רצינות כדי להגיב.

אקצר, כיוון שאם בעל הבית דוחק להוציא את הכרך הבא לפסח, בנוסף לסדרה חדשה שקורמת עור וגידים ומי יודע מתי תזכה לראות את אור הדפוס והשמש, אז זמני קצררררררררר

רק אנצל את הבמה לשאלה הזו:
כל נושא היהדות נראה שהוכנס לשם בכורח, כדי שיוכל להיקרא ספר חרדי
איך יתקבל בציבור ספר מתח, שאין לו שום זיקה לחרדיות? (מלבד העובדה שהוא טהור ונקי ואין בו פסול ושמץ מספרי המתח המקבילים משדותיהם של חילונים וגויים)
 

פירי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אבל כפי שאמרה הכותבת בעצמה, עניין של טעם. ואם בכל אופן רוב הקהל קורא ואוהד (בצניעות אוסיף: אוהד מאוד) כנראה שהסגנון הזה לא כל כך גרוע.
תגובה קטנה רק על זה - יש הרבה דברים שאנשים אוהבים, ועם כל זה הם יכולים להיות דברים לא טובים.
אהדה היא לא מדד לטוב או פחות טוב.

וזה גם מסביר מה שכתבו כאן על התמכרות לספרים למרות כל הביקורות עליו.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
בתרגום פשוט זה מדגמנים, אבל זה יותר כמו דמות על.

יש כאן שתי נקודות שונות לחלוטין. הציונות, שהיא השאיפה להקים מדינה יהודית עבור כל היהודים שבעולם, שזו בהחלט התגשמה, חיה ונושמת כאן יום יום במלוא עוצמתה. יש נקודה נוספת, לא קשורה אליה, והיא ההילה של 'המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים', שאולי הייתי אומר שהיא 'הלכה, עפה, מתה', אלמלא כל מיני חיסולים מסתוריים של מדעני גרעין באיראן, והדובדבן שבקצפת - השגת ארכיון הגרעין האיראני, ספיישל פרום טהרן.
דיברתי על זתי דברים שונים, אחד: ההילה, שתיים: הציונות.
בהגדרה ברורה, הציונות זה הקמת מדינה יהודית. עכשיו שהמדינה כבר כאן, כעובדה, הציונות זו התחושה כלפי המדינה.
ובה הספר מלא. ולדעתי, זה פס מהעולם.

אי אפשר לרצות ספר מתח, וגם שכל הגיבורים יחיו כמו בכולל פרושים בקובנא.
יש פער גדול בין קובנא לקלפטומניה לא פתולוגית.

'יודע צדיק נפש בהמתו'. יותר מה שזה אומר על הסופר, זה אומר מה שהסופר חושב על הקוראים. הספר מיועד לכלל האוכלוסייה, לא לשכבה עילית של אינטליגנציה, וכנראה שרוב הקוראים מבינים רק מסרים שכתובים מפורשות. פעם היה ניק בפרוג שהתפלא מה מוצאים ב'הארי פוטר'. הכל זה רק מכשפים וגויים שהורגים אחד את השני, ובלי שום מסר. לך תסביר לו שיש כאן רובד מתחת לרובד.
במילים אחרות, בואו נכתוב בשפה של טיפשים. כי רוב העולם טיפש?

מה שכן - אני מוחה בתוקף על זה:
הגיעה אליי תגובה מאישה בת שמונים פלוס... נכון שהיא לא מייצגת את הרוב, אבל זה ממש לא נכון שזהו קהל היעד.
ויש לא מעט - תתפלאו כמה אחוזים! - באזור הארבעים-חמישים.
מוחה גם. ותודה על התגובה.

אבל כפי שאמרה הכותבת בעצמה, עניין של טעם. ואם בכל אופן רוב הקהל קורא ואוהד (בצניעות אוסיף: אוהד מאוד) כנראה שהסגנון הזה לא כל כך גרוע.
ולמרות שהקהל אוהד מאוד, הוא תמיד יכול להיות טוב יותר. אם נעזוב בצד את ענין הטעם, זה מלאה. זה גורם לקריאה להיות כבדה יותר ופחות זורמת.
ואצטט את בלוגר מעולה על כתיבה - יהודה גזבר:
כאילו, אתם יכולים להגיד 'רגע, אבל גם רולינג כותבת בתארי הפועל!' אז קודם כל, רבותי, אתם לא רולינג. ושנית, גם את הארי פוטר אפשר היה לשפר קצת (כופר! ערפו את ראשו!), וזה אחד המקומות הבולטים שהיה צריך לתקן.

איך יתקבל בציבור ספר מתח, שאין לו שום זיקה לחרדיות? (מלבד העובדה שהוא טהור ונקי ואין בו פסול ושמץ מספרי המתח המקבילים משדותיהם של חילונים וגויים)
אני אישית, לא רואה בזה פסול, כל עוד הוא נקי באמת. אבל הייתי מצפה שיהיה דבוק עד הסוף להלכה, בלי אף סטיה.
 

המספרים של פרוג:

337,452

משתמשים נכנסו לפרוג בחודש האחרון

96

משתמשים מבקרים ברגע זה באתר

4,986

הודעות נכתבו בממוצע ליום בחודש האחרון

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

לוח דרושים

למעלה