זאת הסתכלות די צרה.
1. האבטלה מחושבת מהשכר ברוטו אבל גם היא ממוסה.
2. מה לגבי הפרשות סוציאליות? גם ימי חופש שנצברים זה כסף, שלא לדבר על פנסיה וקרן השתלמות למי שיש. ומי שבחל"ת תקופה ממושכת מאבד רצף וכיסויים - זה לגמרי מתורגם לכסף בסופו של דבר.
3. סתם קטנוני אבל הורים רבים כן שילמו מעונות בחודשים האלה. היה אולי חודש אחד שלא היתה עליו גביה בכלל.
1. דיברתי על נטו מול נטו.
2. כשאהיה בגיל פרישה (שיידחה עד אז בעוד כמה שנים), צריך ניסים גדולים ורחמי שמים כדי שהכסף לפנסיה יהיה שווה אז משהו. וודאי שהוא לא שיקול מבחינתי עכשיו.
לגבי ימי החופש הנצברים: היה לי חופש בפועל של 21 יום בחודש... אז בואו לא נתקטנן על כך שלא צברתי עוד 1.5 ימים בכל חודש.
3. מי ששילם מעון, באמת לא היה לו תמריץ להמשיך להתבטל. אבל אנחנו לא שילמנו מעון במשך כחודשיים וחצי, לא שילמנו על עזרות מסויימות בבית, חסכנו למעלה מ-2000 ש"ח ישירות כל חודש, ועוד הוצאות עקיפות שנגרמות מכך שהאמא לא בבית. כמוני יש עוד רבות-רבות. ומי מדבר על הכיף שבלהיות בבית עם הקטן, מה שתמיד חלמתי ואף פעם לא הגעתי לזה. ובלי קשר לעבודה, חסכנו הרבה מאוד כסף על נסיעות למוסדות הלימוד כי הילדים היו בבית. ככה שבנטו נשארנו עם אותו דבר.
והעיקר:
נכון, זו הסתכלות צרה. אבל כמו ההסתכלות הצרה שלי, יש עוד עשרות אלפים שמסתכלים כך, ובנתונים שלהם - מעדיפים להשאר מובטלים.
או כי הם לא מפרנסים יחידים, או כי יש להם תחביבים מכניסים מהצד והזמן שלהם בבית שווה הרבה כסף, או מכל מיני סיבות אחרות.
וכל עוד דמי האבטלה ותנאיה יישארו מפנקים כמו עכשיו, לאנשים האלו לא תהיה סיבה לעבוד קשה.
ברגע שתנאי האבטלה יוקשחו משמעותית, זה יחזיר רבים מבעלי ההסתכלות הצרה, היישר לחיקו החונק של שוק העבודה.