צריך לפנות לרב העיר או השכונה.
הם אלו שיודעים כיצד לטפל בכאלה תיקים.
לפנות לרווחה זה לפעמים בעייתי, לפעמים הם פועלים כמו 'פיל בחנות חרסינה'.
===
אפשרות נוספת ובמקביל.
לערב את
בני המשפחה.
להתחיל בבני המשפחה שלו.
ואם לא עוזר לערב את בני משפחתה.
הם יכולים לבדוק מה קורה.
לברר מי מהמשפחה מתאים [אח,אחות, הורים וכו'].
הרבה פעמים האישה אינה מתלוננת במשטרה ברווחה.
תסמונת האישה המוכה מוכרת כמצב פסיכולוגי המתאר אישה שעקב התעללות פיזית עקבית וקשה על ידי בן-זוגה הופכת למדוכאת ולבלתי מסוגלת ליזום פעולה שתאפשר לה להימלט מההתעללות. מצב זה מסביר מדוע נשים שעוברות התעללות, בדרך כלל, אינן פונות לקבלת סיוע חיצוני, אינן נאבקות במתעלל, או עוזבות את הסיטואציה הקורבנית. אותן נשים סובלות מדימוי עצמי נמוך ולעיתים קרובות מאמינות שהן האשמות בהתעללות. נשים כאלה יסרבו, במרבית המקרים, להתלונן במשטרה נגד בן הזוג המתעלל ויתנגדו לכל הצעת עזרה, פעמים רבות אף יהפכו בעצמן לאלימות ומתעללות כלפי אלה המציעים להן סיוע. למרות שמצב זה בדרך כלל נוגע לנשים וילדים, לעיתים רחוקות תסמונת זו יכולה להופיע גם אצל גברים.
דבר שנוי במחלוקת הוא ההגנה שמוענקת בפני החוק לאדם שהיה קורבן להתעללות ממושכת קודם לכך שתקף, או הרג את אותו אדם שהתעלל בו, או נהג באלימות פיזית או באלימות בעניינים שבצניעות כלפי אחרים בפקודתו או בבקשתו של המתעלל.
בארצות הברית אין תמימות דעים במדע הרפואה באשר לכך שהתעללות מסוג זה סופה במצב נפשי החמור דיו כדי להגיע לקריטריון החוקי של אי-שפיות הדרוש תחת חוק McNaghten, האומר שהאדם שחווה התעללות לא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ברגע ביצוע העברה.
לעיתים משתמשים במושג "תסמונת האישה המוכה" גם במובן המאטפורי, כהתנהגות של קבוצה המבקשת להיכנע ולפייס את התוקפן באופן נואש.
=================
בין אם אתן נפגעות, בין אם אתם מטפלים או חברים וקרובים שאכפת להם - להלן עובדות היסוד, המופיעות בהדגשים שונים בשאר מאמרי האתר:
1. אף יצור אנוש בריא בנפשו לא בוחר ו/או מתנדב מרצונו החופשי להיות קרבן! כל אדם שעונה להגדרה של קרבן, נשללה ממנו יכולתו/ה לבחור חופשי ו/או אף "צלילות דעתו" - בעניין הספציפי הזה! (המוח האנושי 'מתעתע' בכול אדם שחווה התעללות כלשהי)!
2. קרבנות הם בד"כ בני אדם נורמטיבים לחלוטין, בעלי השכלה "נורמטיבית", מצב סוציו-אקונומי "נורמטיב"י ויכולות חשיבה "נורמטיביות"! בכל תחום אחר של חייהם הם מתפקדים ככל האדם!
4. גם אם אישה מוכה אומרת שהיא לא מוכנה לוותר על בן/ת זוגה, אומרת ונשבעת שזו הבחירה החופשית שלה, מאמינה בכול ליבה בדבריה, באהבתה למתעלל/ת, בכך שחייה יאבדו כליל אם תאבד את הקשר עם המתעלל/ת - היא איננה משקרת. מה שמשקר זו הקוגניציה שלה! הדעת שלה! (הסברים ב*מילון וב*הרחבות שבאתר).
5. למיטב הידע שבאתר לגבי תופעה שאיננו עוסק בה - הדרך היחידה "להציל" אישה מוכה זה או שהיא עצמה תחווה פחד מוות אמיתי (ודקה לפני שהיא תמות, תנוס על נפשה ותקבל טיפול הולם על-הדרך), או להרחיק אותה פיזית ולכול החיים מהמקור להתעללות (או להרחיק את מקור ההתעללות ממנה לכול החיים...). שום טיפול תומך כל עוד היא חיה עם המקור ו/או בקשר אתו/ה, לא יועיל!!!! רק יקל עליה במעט ויאפשר לה להמשיך לחיות עם המתעלל/ת "עוד קצת"...
כלומר, גם אם היא לא חיה עם המקור כרגע, אבל קיים אליו קשר כלשהו, אפילו עקיף דרך חברים משותפים ו/או בני משפחה -הטיפול הטוב ביותר בעולם לא יחזיק מים!!!!
6. במידה שהנפגעת מקבלת על עצמה לנתק כל קשר ישיר ו/או עקיף עם מקור ההתעללות ומקבלת 2 סוגי טיפולים מאנשי מקצוע מומחים לתחומים הללו: COMPLEX PTSD *
פוסט טראומה מורכבת ו-*
היקשרות טראומטית, היא אכן תינצל.
7. כדי למנוע אי-הבנות במקרה של נשים מוכות - במידה שמנתקים קשר לכול החיים, יש להחליף מספר טלפון, כתובות דוא"ל ופייסבוק ומגורים ולמנוע בכך גם כל דרך התקשרות של המתעלל/ת ישיר ו/או עקיף אתה. כלומר, ניתוק קשר לכול החיים פירושו גם ניתוק קשר עם כל מי "שמסונף" למתעלל/ת.
המאמר על
היקשרות טראומטית, מטיב להסביר חלק ניכר מהדינמיקה שקורית בקשרים בהם בני/ות הזוג אלימים פיזית.
אלימות פיזית בד"כ מהווה את נקודת המפנה וההסלמה של *
התעללות רגשית סמויה. כשחשופים לאדם קרוב ומשמעותי (בין אם מבחינה רגשית ובין אם מבחינה חברתית או כלכלית), מאוד קשה להבחין בסימנים הראשונים של *
גסלייטינג, ושל מניפולציות רגשיות.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
