נושא חודש טבת תש"פ - הלילה הארוך בחיי

[שיילה]

לילה ארוך שהוא חיי

אני רואה דרך צלילים,
אני צופה אל הריחות.
אני ממשש את המילים,
חש ומרגיש אנחות.


אני נעזר באנשים,
המסייעים לאין ערוך,
גם בזמנים קשים,
להלחם בלילה הארוך.

 

[א יודעלע]

זהו. קץ העולם קרב
אני בודק וחושב
מכווץ בפחד וכאב

בתחילה הייתי עסוק
לפני 180 יום בדיוק
עד שנעשיתי זרוק

יום אחד
עלה בי החשד
והציפני בכאב חד

כי גרשוני בעבר
קללוני זה מכבר
ועתה אורי הולך וקצר

להתקרב שוב אשאף
לא להיות נרדף
מכוסה חרולים ומסוגף

אך כנראה לא מקובלת
לכמיהה אין תוחלת
נאטמה בעדי הדלת

הלילה מתארך ומתקרר
את ליבי הוא שובר
אך לפתע הוא עוצר

נושא עיניי למרום
בחיוך מגלה פתאום
דקת אור נוספה היום

 

[מ"ם]

צבי יאיר נוסף לעמוד זה.
(ואם האשכול יעבור לעמוד הבא, תקבלו עוד אחד!)



אַשְׁמוּרוֹת

דְּמָמָה.
אָדָם עֵר
בּוֹדֵד,
עִם נַפְשׁוֹ
מִתְיַחֵד.
הֶעָבָר -
נִמַּח.
הֶעָתִיד -
לֹא נוֹלַד
הַזְּמַן
עָמַד.
הַהֹוֶה -
עֲדֵי עַד.

 

[רותי רפפורט]

בשם הניקית @שוקולד מריר
הלילה הארוך בחיי
הלילה קידם את פני בשכרון חושים.
פחד עצום מעורב בניצני התרגשות.
צמרמורת עזה משולבת עם אופטימיות זהירה,
לא יכלתי לקלוט שהלילה המדובר כבר כאן.
הלילה כמו בירך אותי לשלום, והכניס אותי אל חיקו ביד מלטפת, אט אט הרגשתי שיש בי את היכולת לזרום ולשחרר.
התחלתי להאמין בעצמי,בכוחי ובאפשרותי לצלוח את הלילה הזה בשלום.
ככל שנקפו השעות נסחפתי לעומק הפעילות, שכחתי היכן אני, טבעתי במערבולת של משימות תובעניות אשר דרשו ממני את מיטב הכוחות.
נהנתי מכך! תחושת סיפוק עזה אפפה אותי. מה טוב להיות עמוק בפעילות מבורכת, מבלי לדעת את המצב לאשורו.
כח הריכוז האדיר שלי תרם את חלקו, האדרנלין זרם בעורקי ואט אט נראה היה כי המשימה צועדת לקראת סיום.
הרגעים האחרונים היו הקשים מכל,
הלחץ,
האוירה,
ההסטריה,
יכלתי לחוש את הדופק ההולם בפראות,
מזוית עיני הבחנתי שהלילה מפנה את מקומו,וקרני אור ראשונות שאט אט הופיעו, הציתו אור בליבי.
לקול תרועות הסובבים הבנתי שהרגע הגיע.
---
זה לילה עוד נחגוג אותו במשך שנים
לילה אותו לא נשכח לעולמים
כל זוג מראשית דרכו, לזה הרגע מייחל
להיות לראשונה לאב ואם בישראל.

 

[ישר והפוך]

שמחה להצטרף.


לילה ארוך, מלא באור

הוא היה הלילה הארוך בחיי, כל כך ארוך משום שידעתי להצביע על תאריך מדוייק בו התחיל ואפילו על שעה מדוייקת וזה היה אי פעם לפני עשור. אבל הוא טרם הסתיים, הלילה הארוך הזה.

הוא ארוך ומעייף ולפעמים כבר מתסכל, אבל הוא מלא באתגרים, יוזמות, סיעור מוחין ועשיה ברוכה.
את האמת? אני לא ממש זוכרת אם לילה זה או יום, כי הזמנים התערבבו לי כבר מזמן אלו באלו, מסתחררים לי מתוך ערפל העייפות.


הוא לילה חמוד כזה, ארוך כזה:
גיטי התחילה
שימי מייבב
אסתר צמאה
גדליה רעב
מוצץ, בקבוק
או סתם כך חיבוק.
עוצמת לרגע עיניים,
חולמת לישון
בן השנתיים
מתעורר מעקיצת יתושון...
על כל ההמשך
כמובן נדלג,
זו רק טעימה
על קצה המזלג.


וככה, כשאני עוצמת עיניים ומנסה לישון, חולמת שחלמתי ומיד מקיצה מיבבות העקוצה.
מרגיעה, מלטפת, חוזרת למיטה מעפעפת. מתעוררת ממה שלא ישנתי כדי להרגיע את גיטי בשינה משותפת.
והלילה ממשיך, ולא מתחשב. ובכל פעם שאני מנסה לתפוס אותו- הוא בורח לי. חמקן שכזה.
ופתאום, לגמרי בטעות- המחוגים קורצים אליי בעליזות.
שוב פעם הגיעה השעה שש בבוקר, ו--- הלילה של היום ימשיך שוב להתארך ולהצטרף לחברו, הלילה של מחר. כלומר הלילה של היום.

וליל מצטרף לו לליל, משחקים איתי במשחק מחבואים מלגלג.
אני מחפשת היכן הם מסתתרים- והם צוחקים לי ביחד. מתאחדים לליל אחד ארוך, מתיש ומעייף.
ואני צוחקת, רק מה? צוחקת ורודפת רודפת וצוחקת. משמחה, מנחת, מעייפות ומחוסר אונים.
זה מן לילה שמח כזה וארוך, משחק תופסת אמיתי.

מעולם לא הייתי חזקה במשחקי תופסת.
אבל הפעם... זה נראה משחק שאין לו סוף. תופסת שרשרת אחת ארוכה, שבה אני תמיד נשארת מחוץ לתמונה.
שוב פעם נוצחתי.
גם הלילה לא הספקתי לחלום.


אני יודעת, יום יבוא ואדע בדיוק מתי הסתיים לו הלילה ומתי בא לו היום. וכשאברך בכוונה 'הנותן לשכווי' בבוקר, אודה להשם על הבינה הזו שנתן לגבר ולבסוף נתן גם לי, לאישה.

יום יבוא, אני יודעת, וכבר לא אשחק במשחקי התופסת הללו. אהיה כבר גדולה מידי בשביל לשחק.
אבל תמיד אתגעגע אליו, אל הלילה הארוך בחיי.

 

[לאלה]

הייקו (צורת שירה יפנית הבנויה על מספר ההברות בכל שורה)


חיוך של חלום,

צרצר מזמר אי שם,

נצנוץ של כוכב,

אופל פשט ביקום.