רק יכול להסכים!!!אני חושבת שענין המריבות בשולחן שבת הוא תוצאה.
ורק להוסיף נקודה חשובה ששמתי לב אליה עם השנים -
אני הייתי מכין את סעודת השבת מהמימד הרוחני שלה, ולמרות זה שמתי לב שהילדים לא מספיק מרוכזים, ולא מקשיבים... ויהי לי לפלא.
עד ששבת אחת אמרתי לאשתי, כאשר אני מעלה דיון לא משנה האם מפרשת השבוע, או כל דיון אחר, את לא מתעסקת עם כלום, לא עם הקטנים, ולא עם האוכל, ולא עם .... אלא יושבת לידי ומקשיבה, ופעילה בדיון....
וראו איזה פלא - מאותה שבת... דמממה!!!
ואז הבנתי - שכאשר אני מתחיל לומר דבר תורה, או משל או שואל את הקטנים על התיקיה, ואמא עסוקה אפילו בדברים הכי חשובים... אז הילדים יש להם גם דברים חשובים משלהם, אבל כאשר אשתי מרוכזת במאה אחוז במה שאני מעלה, אז הילדים גם.
ובלא מעט שבתות אני אומר לאשתי את הנושא שאותו אני רוצה להעלות, ואנחנו מעלים אותו יחד, ואז בכלל הדיונים יכולים לקחת שעות ארוכות.