טוב, עכשיו אתרום את חלקי.
קודם כל אין לי אצבעות ארוכות ואני כן מנגנת כך שיש גם צד שני לקביעה הזו ואולי בגלל זה אני אוהבת לכתוב על דף?
אז ככה: מלכתחילה, ברצון הבראשיתי, כאמור, מעדיפה דף ועט. זורם לי יותר. אבל מה, אין לי עצבים להעתיק הכל למחשב, אז מוותרת. מה גם שבאמת קל יותר תוך כדי כתיבה לשנות מיקומים וכאלה ובכלל - לתקן.
פעם פעם, בהיותי ילדה, גם אני הייתי מתחילה סיפורים על אמצעי מחברות (אצל ההורים שלי יש כלמיני סיפורים מותחלים, משהו כמו פרק או שניים, שנשארו מיותמים בלי עתיד).
בכלל ה'אמצעים' היו חברים שלי - מקשקשת עליהם ומבזבזת בלי חשבון וכל שבועיים הייתי מתפלאת שהגעתי לעמוד האחרון במחברת.
כיום גם שירים נכתבים בהקלדה, מכח ההרגל והנוחות אבל לפעמים אני אוהבת פשוט לקחת דף ועט ולכתוב עוד פעם ועוד פעם עד השורה התקועה התורנית.
בעבר, אי שם בשנות העשרה המוקדמות, הייתי כותבת את כל השירים על דפדפת ושומרת בקלסר. הייתי מעתיקה כמה פעמים עד שיצא כתב מושלם לטעמי. איזה נוסטלגיה...
ואיך שכחתי? ברכות, חס וחלילה במחשב!
קודם כל אין לי אצבעות ארוכות ואני כן מנגנת כך שיש גם צד שני לקביעה הזו ואולי בגלל זה אני אוהבת לכתוב על דף?
אז ככה: מלכתחילה, ברצון הבראשיתי, כאמור, מעדיפה דף ועט. זורם לי יותר. אבל מה, אין לי עצבים להעתיק הכל למחשב, אז מוותרת. מה גם שבאמת קל יותר תוך כדי כתיבה לשנות מיקומים וכאלה ובכלל - לתקן.
פעם פעם, בהיותי ילדה, גם אני הייתי מתחילה סיפורים על אמצעי מחברות (אצל ההורים שלי יש כלמיני סיפורים מותחלים, משהו כמו פרק או שניים, שנשארו מיותמים בלי עתיד).
בכלל ה'אמצעים' היו חברים שלי - מקשקשת עליהם ומבזבזת בלי חשבון וכל שבועיים הייתי מתפלאת שהגעתי לעמוד האחרון במחברת.
כיום גם שירים נכתבים בהקלדה, מכח ההרגל והנוחות אבל לפעמים אני אוהבת פשוט לקחת דף ועט ולכתוב עוד פעם ועוד פעם עד השורה התקועה התורנית.
בעבר, אי שם בשנות העשרה המוקדמות, הייתי כותבת את כל השירים על דפדפת ושומרת בקלסר. הייתי מעתיקה כמה פעמים עד שיצא כתב מושלם לטעמי. איזה נוסטלגיה...
ואיך שכחתי? ברכות, חס וחלילה במחשב!
נערך לאחרונה ב: