מיזופוניה - רגישות יתר לרעשים

[טל ומטר]

@שרינה
הקבוצה נפתחה בסוף?

 

[פ. גינזבורג]

@שרינה
הקבוצה נפתחה בסוף?

מצטרפת לשאלה, מה עם זה?

 

[אלף אורות]

אני רוצה להבין, אתן נשים נשואות, מגדלות משפחה, איך אתן מסתדרות?? מה קורה לכן בשולחן שבת? אתן פשוט עוזבות אותו? אתן מארחות או מתארחות לפעמים? אני פשוט לא מבינה איך מנהלים חיים נורמליים עם כזה דבר.
ושאלה נוספת, אצל מי זה היה תמיד ואצל זה זה קרה ביום בהיר אחד?
ועוד שאלה - התפללתן על זה? ביקשתן ישועה מהשם?? זה הרי לא נורמלי המצב הזה!

 

[פ. גינזבורג]

לפי חומרים שקראתי- זה לא מולד, מגיע בעיקר בעקבות טראומה...
איך מנהלים חיים נורמלים? או שמתנהלים ולא מנהלים, או שמטפלים או שסובלים...

 

[פ. גינזבורג]

ואני גם אשמח לקבל תשובה לגבי שולחן שבת.

אני משתדלת לשבת ליד אלה שאוכלים בפה סגור. אבל גם ככה אני רוב הסעודה לא יושבת ליד השולחן- קמה להגיש, ועד שמסיימת להגיש רוב הסועדים כבר סיימו את המנות שלהם...
מבחינתי דווקא הארוחות ביום-יום הן הבעייתיות....

 

[ברבור באגם]

אני 4 שבועות אחרי לידה- לא צריכה להרחיב יותר מזה, נכון???
הכל התפרץ בחודשים האחרונים בלי שליטה!!!

אני נזכרת שבאחד הלידות מאחורי הווילון הבעל בא לבקר את אשתו והלעיסות היו נוראיות הרגשתי שעוד מעט אני מתחילה להרביץ לו, בנסי ניסים הצלחתי נשארתי שפויה, אבל לא חשבתי שההפרעה בי אל באדם הדוחה שאוכל בקולי קולות.

 

[פ. גינזבורג]

אני נזכרת שבאחד הלידות מאחורי הווילון הבעל בא לבקר את אשתו והלעיסות היו נוראיות הרגשתי שעוד מעט אני מתחילה להרביץ לו, בנסי ניסים הצלחתי נשארתי שפויה, אבל לא חשבתי שההפרעה בי אל באדם הדוחה שאוכל בקולי קולות.

אם רק כשהאדם המדובר אכל- הרגשת שאת רוצה להרביץ לו- אז ההפרעה באמת לא בך... הבעיה היא אם אדם שקרוב אליך אוכל (בקול/לא זה לא העניין), ואז את יוצאת מדעתך...

 

[ברבור באגם]

אפשר אולי להגיד לבעל שקשה לך לשמוע לעיסות ושיוכל לידך בפה סגור, אני מלמדת את הילדים שלי לאכול נכון ולא כמו באמה, אולי כשתסבירי לילדים בעלך גם יקבל מוסגים, וגם לפעמים לדעת שכמו שאנחנו לא מושלמים מה לעשות גם בן הזוג.

 

[פ. גינזבורג]

וגם לפעמים לדעת שכמו שאנחנו לא מושלמים מה לעשות גם בן הזוג.

לא מתלוננת עליו לרגע... יודעת שהבעיה הרבה יותר בי מאשר בו. הוא יודע מהסבל- אבל מי שלא סובל מזה- זה אף פעם לא יעמוד לו במודעות...

 

[112123]

אני סובלת ואתה צוחק???

סליחה, אבל זה הרג אותי...

לצערי, בעלי מוכשר בלאכול בקול...

אני מנסה ללמד זכות על אנשים כאלו שזה לא נובע מתרבות אכילה אלא מ"תיבת תהודה" שונה משלי, שמפיקה צלילים רועמים.

 

[תמי אחת]

אני רוצה להבין, אתן נשים נשואות, מגדלות משפחה, איך אתן מסתדרות?? מה קורה לכן בשולחן שבת? אתן פשוט עוזבות אותו? אתן מארחות או מתארחות לפעמים? אני פשוט לא מבינה איך מנהלים חיים נורמליים עם כזה דבר.

השבת היה פה אורח, וכשהגשתי את המרק, חשבתי שקורה לי משהו.
בכנות, יהיה לי קשה להזמין אותו שוב. לא סיימתי את המנה שלי, ורצתי למטבח לארגן את המנה הבאה.
הבת שלי, בת שנה וחצי - לפעמים ממש קשה לי אם ההתענגות שלה על האוכל
אבל היא קטנה מדי. משתדלת לנשוך שפתיים ולעצור בזה

 

[אלף אורות]

השבת היה פה אורח, וכשהגשתי את המרק, חשבתי שקורה לי משהו.
בכנות, יהיה לי קשה להזמין אותו שוב. לא סיימתי את המנה שלי, ורצתי למטבח לארגן את המנה הבאה.
הבת שלי, בת שנה וחצי - לפעמים ממש קשה לי אם ההתענגות שלה על האוכל
אבל היא קטנה מדי. משתדלת לנשוך שפתיים ולעצור בזה

את מדברת על משהו חד פעמי עם אורח ספיציפי, אבל מה לגבי המשפחה שלך? בעלך? מה קורה איתך בסעודות שבת? בתפילות בבית הכנסת? ימים נוראים? איך את מתארחת אצל גיסותייך, אחיותייך, הורייך, חמותך?
וגם, האם זה התחיל לך באמצע החיים או שתמיד היית רגישה ככה לקולות?

 

[אלף אורות]

אני משתדלת לשבת ליד אלה שאוכלים בפה סגור. אבל גם ככה אני רוב הסעודה לא יושבת ליד השולחן- קמה להגיש, ועד שמסיימת להגיש רוב הסועדים כבר סיימו את המנות שלהם...
מבחינתי דווקא הארוחות ביום-יום הן הבעייתיות. לצערי, בעלי מוכשר בלאכול בקול...

הלכתי פעם למוסד כלשהו של בנות עם בעיות שכליות, חשבתי לעבוד שם. בינתיים הכניסו אותי לכיתה ואמרו לי שעכשיו הבנות אוכלות. תקשיבו, אין לי שום רגישות לקולות האלו, אבל לשמוע אותן לועסות בקול רם, עם פה פתוח, מדברות תוך כדי, לועסות שלא בנימוס מפאת מצבן, זה היה מגעיל ברמות!!!! זה מה שאתן חוות???

 

[פ. גינזבורג]

אצלי זה לא כ"כ גועל, באופי שלי אני בכלל לא טיפוס נגעל... זה פשוט מעלה את הדם למוח, מוציא מהכלים, מעלה את הפיוזים ועוד כהנה וכהנה ביטויים...

 

[מירימ]

אצלי זה לא כ"כ גועל, באופי שלי אני בכלל לא טיפוס נגעל... זה פשוט מעלה את הדם למוח, מוציא מהכלים, מעלה את הפיוזים ועוד כהנה וכהנה ביטויים...

נשמע נורא...
שמעתי מעדנה גלבוע שהגיעה אליה עכשיו מטופלת מוינה(!!) כדי לטפל....
תחשבי על זה ברצינות...(ואת בחל"ד...לא?)
חושבת להתחיל עם הבת שלי (מחכה לבדיקת שמיעה כדי לראות שאין בעיה להתחיל עם הטיפול)

 

[פ. גינזבורג]

נשמע נורא...
שמעתי מעדנה גלבוע שהגיעה אליה עכשיו מטופלת מוינה(!!) כדי לטפל....
תחשבי על זה ברצינות...(ואת בחל"ד...לא?)
חושבת להתחיל עם הבת שלי (מחכה לבדיקת שמיעה כדי לראות שאין בעיה להתחיל עם הטיפול)

תודה על הדאגה!
אני באמת מתכוונת ללכת לשם, רק צריכה קודם לסדר מקום לקטן...
תעדכני מה התוצאות עם הבת שלך ואיך הטיפול...

 

[מירימ]

תודה על הדאגה!
אני באמת מתכוונת ללכת לשם, רק צריכה קודם לסדר מקום לקטן...
תעדכני מה התוצאות עם הבת שלך ואיך הטיפול...

בעז"ה (יתכן שנתחיל כבר ביום ראשון הקרוב- הלואי ואמן!!!!!)
ספרה לי מישהי שהתחילה והיה תועלתי מאאאאד
אבל לא שרדה את כל הטיפולים כי היה לה קשה היומיומי הזה...

 

[פ. גינזבורג]

בהתחלה גם חשבתי שזה מטורף, עד שראיתי שמטורף יותר לחיות ככה...
אשמח מאד לדעת איך אפשר ליצור קשר עם המכרה שלך שטופלה בזה- יעזור לי מאד!

 

[תמי אחת]

את מדברת על משהו חד פעמי עם אורח ספיציפי, אבל מה לגבי המשפחה שלך? בעלך? מה קורה איתך בסעודות שבת? בתפילות בבית הכנסת? ימים נוראים? איך את מתארחת אצל גיסותייך, אחיותייך, הורייך, חמותך?
וגם, האם זה התחיל לך באמצע החיים או שתמיד היית רגישה ככה לקולות?

מתארח אצלינו די הרבה.
בבית אני משתדלת להעיר רק כשזה כבר בלתי אפשרי לחלוטין. לפעמים אני מתפרצת, כי כמה אפשר להבליג?
גם לאחים שלי עשיתי טרור (לפני נשואי). תפילות פחות מפריע לי, אולי כי אני זוכרת רק את הימים הנוראים, שזה הרבה ש"ץ.
אני זוכרת מגיל ממש צעיר נמנעת להכנס למטבח כשאחד (מסוים) היה קופץ לאכול, כי זה הפריע לי.
בשולחן שבת מורחב זה פחות נורא, כי יש ילדים והמולה שמחפה על הלעיסות/ לגימות. אבל לפעמים זה מחרפן בהחלט.
גם עקבים שמתופפים בבית מטריפים אותי. כשהייתי אחרי הלידה אצל הורי ממש שיננתי לעצמי לא להעיר לאחת האחיות שעקב הנעל (של יום חול) היה בגד 'לא פסק פומיה'. בכל זאת זה הבית שלה

 

[מירימ]

בהתחלה גם חשבתי שזה מטורף, עד שראיתי שמטורף יותר לחיות ככה...
אשמח מאד לדעת איך אפשר ליצור קשר עם המכרה שלך שטופלה בזה- יעזור לי מאד!

אבדוק זאת בעז"ה