מיזופוניה - רגישות יתר לרעשים

[אלף אורות]

גם אני פספסתי, התחלתי להקשיב. את יודעת מה האורך של השיחה?

שעה

אפשר את הקישור לשיחה?

זו היתה ועידה טלפונית, אין קישור

באיזה שלוחה אפשר לשמוע?
תודה.

שלוחה 9, אבל בשלב זה היא כנראה מחקה אותה

מישהי יכולה לסכם את הנאמר בשיחה?
יש איזה פיתרון חדשני?

בגדול היא הסבירה כמה דברים.
קודם כל, שתמיד מפריע יותר כשעייפים או רעבים או עצבניים מכל סיבה שהיא.
שנית, יש עומסים פנימיים שמקשים יותר, ולכן אם יש משהו לא פתור, צריך למצוא דרך לפתור את זה. זה יכול להיות ריב עם שכנה, כעס על משהו, או כל תחושה שלילית (לא זוכרת להביא דוגמאות).
דובר על כך ששלושת המימדים מאוד עוזר. מישהי שם אמרה שלה דווקא לא עזר, אבל אולי בגלל שלא התמידה. אבל לא זה היה הנושא.
היא דיברה על כך שיש עומס שכלי ויש עומס רגשי. לפעמים העומס הרגשי מעצים מאוד את התופעה, ולכן חשוב לנסות להפריד בין העומס השכלי לבין הרגשי. לדוגמא, לפני פסח יש הרבה עבודה, זה עומס שכלי, זו עובדה, אבל אם מוסיפים על זה את הרגשי (כעסים על מי שלא עוזר, מחשבות שליליות על ההספק שלי וכו' - דוגמאות שלי), אז קשה יותר.
כתרגיל היא ביקשה לקחת את המצב הכי קשה שאנחנו חווים ולבדוק אם יש לו גם היבט רגשי. אם כן, לנסות להפריד ולראות מה קורה. לבדוק אם זה משפר את המצב.
לבסוף היא הביאה את הגישה הערכנית (מלשון - "ערך, ערכים"). היא אמרה שזה רק פיילוט שהיא מנסה עלינו, היא לא יודעת אם זה יעזור, אבל יש לה תחושה שכן.
הרעיון הוא שאנשים רגישים הם בדרך כלל יותר מיומנים במקצועות האנושיות (נוסח שלה), יש להם חשיבה מעמיקה, הקשבה לרגשות, מצפון ער ודרך ארץ.
הם רואים בבן אדם משהו נעלה וגבוה. יש בני אדם ויש בהמות. בני אדם הם נעלים ובהמות הן בהמות.
לפיכך, כשהם רואים מישהו אוכל (דמיינו לבד איך), הם ישר רואים בו משהו פחות ערך. מבחינתם הוא ירד מדרגת אדם לדרגת בהמה ולכן זה מוסיף דחיה על הדחיה.
הפתרון שהיא מציעה הוא - להסתכל על האדם מעוד היבטים שלו. חוץ מזה שהאדם הוא יצור לועס, הוא גם בעל חסד, חכם, מעניין, עמוק וכו'. להפוך את הלעיסות שלו למשהו שולי יותר.
הרעיון הוא שאדם עם רגישות גבוהה, יש לו אמת מידה גבוהה לבני אדם ולכן כשהם כביכול "מקלקלים" את זה, הם ישר נראים בעיניו כפחותים.
היא אמרה עוד דברים, אבל קשה לי לזכור, ואולי יהיו כאן כאלה שיוסיפו עוד ואולי יתקנו ויחדדו את מה שכתבתי.
יש לה ספר שהיא כתבה, לא בנושא של מיזופוניה, אלא בנושא אחר, אבל אולי שווה לקרוא: "חדות ועומק - יופי של אופי" מאת ליבי רוזנטל. הקו הוא שלה, ניתן להאזין לתכנים נוספים, אולי זה יועיל.
היא ביקשה לנסות את הגישה הערכנית, לבדוק אם יש שיפור, אם כן, לספר לה על זה.

 

[ליאורה ז.]

שעה

זו היתה ועידה טלפונית, אין קישור

שלוחה 9, אבל בשלב זה היא כנראה מחקה אותה

בגדול היא הסבירה כמה דברים.
קודם כל, שתמיד מפריע יותר כשעייפים או רעבים או עצבניים מכל סיבה שהיא.
שנית, יש עומסים פנימיים שמקשים יותר, ולכן אם יש משהו לא פתור, צריך למצוא דרך לפתור את זה. זה יכול להיות ריב עם שכנה, כעס על משהו, או כל תחושה שלילית (לא זוכרת להביא דוגמאות).
דובר על כך ששלושת המימדים מאוד עוזר. מישהי שם אמרה שלה דווקא לא עזר, אבל אולי בגלל שלא התמידה. אבל לא זה היה הנושא.
היא דיברה על כך שיש עומס שכלי ויש עומס רגשי. לפעמים העומס הרגשי מעצים מאוד את התופעה, ולכן חשוב לנסות להפריד בין העומס השכלי לבין הרגשי. לדוגמא, לפני פסח יש הרבה עבודה, זה עומס שכלי, זו עובדה, אבל אם מוסיפים על זה את הרגשי (כעסים על מי שלא עוזר, מחשבות שליליות על ההספק שלי וכו' - דוגמאות שלי), אז קשה יותר.
כתרגיל היא ביקשה לקחת את המצב הכי קשה שאנחנו חווים ולבדוק אם יש לו גם היבט רגשי. אם כן, לנסות להפריד ולראות מה קורה. לבדוק אם זה משפר את המצב.
לבסוף היא הביאה את הגישה הערכנית (מלשון - "ערך, ערכים"). היא אמרה שזה רק פיילוט שהיא מנסה עלינו, היא לא יודעת אם זה יעזור, אבל יש לה תחושה שכן.
הרעיון הוא שאנשים רגישים הם בדרך כלל יותר מיומנים במקצועות האנושיות (נוסח שלה), יש להם חשיבה מעמיקה, הקשבה לרגשות, מצפון ער ודרך ארץ.
הם רואים בבן אדם משהו נעלה וגבוה. יש בני אדם ויש בהמות. בני אדם הם נעלים ובהמות הן בהמות.
לפיכך, כשהם רואים מישהו אוכל (דמיינו לבד איך), הם ישר רואים בו משהו פחות ערך. מבחינתם הוא ירד מדרגת אדם לדרגת בהמה ולכן זה מוסיף דחיה על הדחיה.
הפתרון שהיא מציעה הוא - להסתכל על האדם מעוד היבטים שלו. חוץ מזה שהאדם הוא יצור לועס, הוא גם בעל חסד, חכם, מעניין, עמוק וכו'. להפוך את הלעיסות שלו למשהו שולי יותר.
הרעיון הוא שאדם עם רגישות גבוהה, יש לו אמת מידה גבוהה לבני אדם ולכן כשהם כביכול "מקלקלים" את זה, הם ישר נראים בעיניו כפחותים.
היא אמרה עוד דברים, אבל קשה לי לזכור, ואולי יהיו כאן כאלה שיוסיפו עוד ואולי יתקנו ויחדדו את מה שכתבתי.
יש לה ספר שהיא כתבה, לא בנושא של מיזופוניה, אלא בנושא אחר, אבל אולי שווה לקרוא: "חדות ועומק - יופי של אופי" מאת ליבי רוזנטל. הקו הוא שלה, ניתן להאזין לתכנים נוספים, אולי זה יועיל.
היא ביקשה לנסות את הגישה הערכנית, לבדוק אם יש שיפור, אם כן, לספר לה על זה.

מרגיע שאני לא היחידה שסובלת מזה...