מורה או אמא

[תמי'לה]

נתקלתי בתרחיש הזוי שמטריד את מנוחתי, משתפת.

מורה מחנכת בביס מוכר וידוע, אהובה ונערצת על כלל תלמידותיה.
אכן באמת אשה מיוחדת וערכית.
אבל-
היא יוצרת קשרים עמוקים ו"נפשיים" עם בנות, באמת במטרה לעזור להן,
אבל הן נהיות כרוכות אחריה,
והכאב הגדול- משתפות אותה במקום את האמהות שלהן.

אני, דודה לתלמידה כזאת, כואבת את כאבה של אחותי, שבתה במחשבותיה, בהגיגיה, בסודותיה- משתפת רק את המורה.
מה היא חושבת?! שאין לילדה אמא? למה היא לא שואלת את האמא אם זה בסדר מבחינתה.
אדגיש שאכן במקרים של משפחת מצוקה או ילדה בסכנה רוחנית יש כאן "במקום שאין אנשים"
אבל במקרה קלאסי של נערונת מתבגרת עם קצת גו'קים ושאלות חברה...

כואב לי.

אשמח שתציגו לי את הצד של המורה. רוצה להבין אותה, באמת.

 

[סמולטוק]

לא בטוחה שאציג את הצד של המורה,
כן יכולה להציג את צד התלמידה.
לא כל מתבגרת חשה בנוח לשתף את אימה בהגיגיה, קשייה הרגשיים ולבטיה...
דווקא לילדה זה פתרון לקושי של חוסר יכולת או רצון לשתף הורה, ומאידך הצורך לשתף מבוגר.

 

[מלפפון]

אני נגד מורות שנותנות לשתף בעניינים אישיים.
מודעת לזה שלא כל הבנות חשות בנח לשתף את האמא,
ובכל אופן חושבת שהמורה היא לא הכתובת ללבטי נפש.
המורה אמורה לנקוט בדיסטנס, ומהמקום שלה המרוחק קמעה,
לדאוג לבנות.
צריך לתת להן אפשרות לדמות אחרת, כמו יועצת בית ספר כדי שתוכלנה לשתף.
זו דעתי.

לגבי פותחת האשכול, הדודה,
זה שהילדה לא מרגישה יכולת לשתף באופן טבעי את האמא, אומר שאולי האמא לא מספיק פתוחה איתה במקביל, או התגובות שלה פחות מכילות, או שיש אמהות שלא יודעות להגיב רהוט ובדיוק כפי שהבת מצפה. זה לא אמור לכאוב.
הילדה צריכה לדעת שהאמא תישאר אמא שלה תמיד, ותעשה עבורה הכל, ואם נח לה לשתף מישהי אחרת, שתשתף.
(באמת פחות עדיף שזו תהיה המורה, גם בגלל שבסופו של דבר אני מרגישה שמדובר בקשר מתוסבך, מסובך ולא בריא. אני חושבת שהמורה צריכה את הקשר הזה והיא זו שמבילה את הבנות לקבל אותו).

אגב, פעם אמרתי לבת שלי שהיא יכולה לשתף את אחותי -דודה שלה,(הצעירה ממני ב5 שנים בערך) באיזה ארוע חברתי שארע בכיתה, כי הרגשתי שאני לא אוכל לייעץ לה מהמקום שלי, והיא לא תרצה את עצותיי המחוכמות, ואחותי שנמצאת כביכול מהצד ולא קשורה, יכולה להקשיב לה ולכוון אותה.

 

[שמרלינג]

בימינו שהחינוך כה קשה, דור שלא ניתן לדון אותן כלל, התמודדויות של פחדים וכו'
עליה לשמוח שיש לבתה כתובת, להפך שתצור קשר עם המורה, ותעודד ותשאל האם ישנן דברים שהיא כאמא צריכה לשפר? בקיצור שתצטרף להצלחות

 

[מלפפון]

את מי לשתף נתון לבחירת הבת בלבד!!
זה יכול להיות כל אדם בעולם שהיא חשה אליו קשר. כן אפילו מורה.
ואני לא חושבת שאם תלמידה פונה למורה כדי לשתף אותה במשהו שעובר עליה- המורה אמורה לדחות אותה- ממש לא!!
זה יוצר קרירות וריחוק מהמסרב באותו הרגע.
אני חושבת שכל אדם בעולם מי שלא יהיה צריך לדעת להכיל את השני!
לא צריך להיות יועצת עם תעודה רק בשביל להקשיב ולכוון תלמידה שצריכה עזרה!!

המורה לא אמורה לדחות אותה, אבל היא לא צריכה מראש לקרוא לקשר כזה.
כאן היא תיארה מורה שעושה את זה בשיטתיות!
זה אומר שהיא זקוקה לקשר הזה עם הבנות, וזה לא נשמע בריא.

אולי אם נרד לפרטי פרטים, נגלה שזו בעצם מורה בעלת חסד שיש לה אופי שהבנות ונות אליה מעצמן והיא לא אשמה בזה, ואין לה זמן בכלל לזה ובכל זאת היא מקדישה זמן, ויה מצידה.
אבל באופן טבעי, בגדול, אם מורה גורמת שתלמידות יפנו אליה לשיחות נפש, לי אישית, זה לא נשמע טוב.

 

[MAGNET]

מורה מחנכת בביס מוכר וידוע, אהובה ונערצת על כלל תלמידותיה.
אכן באמת אשה מיוחדת וערכית.
אבל-
היא יוצרת קשרים עמוקים ו"נפשיים" עם בנות, באמת במטרה לעזור להן,
אבל הן נהיות כרוכות אחריה,
והכאב הגדול- משתפות אותה במקום את האמהות שלהן.

לדעתי הבעיה היא לא בזה שתלמידה מעדיפה את המורה על פני האמא, זה עוד נורמאלי
יש איזה ריגוש מסויים להיות בקשר עם מורה (תיסבוך בלע"ז)
אבל מה שמקומם פה זה:
היא יוצרת קשרים עמוקים ו"נפשיים" עם בנות, באמת במטרה לעזור להן,

זה שהיא יוצרת קשרים מעורר סימן שאלה גדול, ולא בטוח שזה נובע מרצון טהור לעזור לתלמידה, את כותבת שאין ברקע בעיות או משהו חריג, צריך לבדוק אם זה לא לטובתה האישית של המורה
אולי זה מקדם לה מטרות מסוימות כמו הערצה עיוורת וכד' (במקרה הזה היא תיצור קשר עם הבנות הדומיננטיות והקשר יעורר קינאה ותחרות)

אני מכירה מקרה כזה מקרוב, מורה נערצת, בבי"ס מוכר ואיכותי, משפחות מעולות
וכל שנה חוזר על עצמו, קשרים עמוקים ומתוסבכים להפליא.. ובסוף שנה המורה מנתקת את הקשר ברגע..

באופן כללי אני לא נגד קשר בריא עם מורה, זה יכול להוסיף המון שזה בגבול הטעם הטוב, מנסיון אישי

 

[נקודה אחת]

ילד אוהב לשתף ולספר למי שמאיר בו את הטוב של עצמו, בהכלה, ובלי ביקורת.

למי שנותן לו יד- ולא כופה עליו דעה.

למי שנותן מרחב- ויודע לכוון בעקיפין ולא ישירות.

שה' ישלח להם שליחים טובים. לא משנה מי, העיקר שיצאו יראי שמים.

הריני מוחלת וסולחת לכל מורה, מדריכה, מחנכת שתכוון את הילדה שלי לדרך הטוב, העיקר שתהיה לה כתובת. זה ממש לא פשוט היום. כתובת.

אם אני אהיה הכתובת? הלוואי. כולי האי. אבל העיקר שתהיה כזו. שאף פעם לא ירגישו לבד בעולם, עזובים ומנוכרים מהדרך הטובה.

וזה לא סותר שצריך ערנות, גם כשיש כתובת שכזו.

 

[מילה בסלע]

כתבו פה דברים חכמים מאוד מאוד.

מוסיפה: מורה טובה באמת אינה מפתחת תלות בתלמידותיה, אלא מכוונת אותן בשיחות ל"ומה אמא אומרת על כך?", "ניסית להתייעץ עם אמא?..." וכו'. אחרי הכל המשפחה תמשיך ללוות את הבת הרבה אחרי הפרידה מהמורה.

 

[נקודה אחת]

מורה וטבה באמת אינה מפתחת תלות בתלמידותיה, אלא מכוונת אותן בשיחות ל"ומה אמא אומרת על כך?", "ניסית להתייעץ עם אמא?..." וכו'. אחרי הכל המשפחה תמשיך ללוות את הבת הרבה אחרי הפרידה מהמורה.

מאוד התחברתי.
זה דבר נכון ויקר לכוון את הילדה ליחסים טובים בתוך הבית. מורה טובה ככל שתהיה, רק מלווה לתקופת זמן היא לא נשארת לתמיד.. והמשפחה- היא הקשר החזק שה' נתן לכל אחד- למשך חייו. וכמה צריך לחזק!
ויותר מזה.
אתמול האירה לי מחשבה טובה.
"אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים"
חברים כן, קשרים כן- אבל לא הישענות. המחקות. התבטלות. זה רק כלפי בורא עולם.
כמה צריך לכוון את הילדים- לקשר עם בורא עולם.
קשר אישי, עמוק, קשר של תלות פנימית ועמוקה. עם בורא עולם!
זה הדבר האמיתי ביותר שאפשר לתת להם. כי אפילו ההורים- הם מוגבלים.
כל דבר מוגבל- מאכזב.
אבל יש אחד שלא יאכזב אותן לעולם..
כל ההסתבכות הזאת על אנשים- תמיד מלווה באכזבות ומפח נפש, יחד עם הפסגות וההתלהבות.
לתת לילדים כלים להבין את האמת הנצחית הזו, שיש לנו על מי להישען. וההשענות- זה על בורא עולם, זה הדבר האמיתי. שנזכה..

 

[.נחמה]

ילד אוהב לשתף ולספר למי שמאיר בו את הטוב של עצמו, בהכלה, ובלי ביקורת.

למי שנותן לו יד- ולא כופה עליו דעה.

למי שנותן מרחב- ויודע לכוון בעקיפין ולא ישירות.

שה' ישלח להם שליחים טובים. לא משנה מי, העיקר שיצאו יראי שמים.

לא רק. לפעמים מורה יכולה לכפות את עצמה, ורוב הילדות לא מסוגלות להפר את הוראה של מורה או להתחמק משאלות ישירות.

 

[נקודה אחת]

לפעמים מורה יכולה לכפות את עצמה

מסכימה. אבל את הלב של הילד- היא לא יכולה לכפות.

 

[.נחמה]

מסכימה. אבל את הלב של הילד- היא לא יכולה לכפות.

לזה התכוונתי. היא לא יכולה לכפות על הלב של הילד. אבל היא יכולה לדחוק ילד לקיר עד שידבר גם מה שהוא לא רוצה.
לא שתהיה לו הרגשה טובה אחר כך. אז זה כנראה לא מה שפותחת האשכול התכוונה. אבל בהחלט יכולה לחטט גם אם לא הילד לא רוצה מלכתחילה לשתף.

 

[גרשוני]

עוד נקודה שיש לקחת בחשבון: אם התלמידה הגיעה לכזו תלות ותסבוך כמו שמתארים פה, יהיה לה משבר רציני בסוף השנה, כשהמורה תעזוב אותה לאנחות, וזה יכול להשאיר חור לא פתור,
אני במקום האמא הייתי יוזמת שיחה עם המורה ומבקשת ממנה להכין את הבת לפרידה, להתחיל להרגיל אותה להוריד מינון, ולנסות לעזור לעצמה לפתור בעיות באופן עצמאי, כי לא תמיד יהיה לה מישהו לחלוק איתו... מנסיון זה ממש קריטי

 

[Esty S]

כשאני הייתי בסמינר היה לי מורה שפשוט רדפה אחרי הבנות, היא רצתה להיות בקשר עם כמה שיותר בנות כי זה עשה לה שם טוב שבנות מתוסבכות עליה, זה ממש מגעיל לדעתי, אני רק יותר התרחקתי ממנה. ולאמא: הבת שלך יחזור אליך ברגע שהיא תתחתן, והיא תשכח מכל המורות 'האהובות' רק קצת סבלנות, (מנסיון אישי)

 

[אסתי H]

אני מכירה מקרה כזה מקרוב, מורה נערצת, בבי"ס מוכר ואיכותי, משפחות מעולות
וכל שנה חוזר על עצמו, קשרים עמוקים ומתוסבכים להפליא.. ובסוף שנה המורה מנתקת את הקשר ברגע..

זה ממש בעיה, אבל מדבריה של הפותחת היא לא מנתקת

 

[נקודה אחת]

אני חושבת שאם כל מורה שקוראת כאן תיקח לתשומת ליבה- לא לחפש את הכבוד של עצמה אלא את הכבוד של השם בכל מה שהיא עושה.

אז כשהיא תדבר עם התלמידה- היא תקשיב למה שהיא באמת רוצה לספר ולא תוציא את זה בכוח.

וכשהיא תדריך אותה- היא תנחה אותה לכיוון של החיים עצמם ולא לכיוון של תלות מנוונת.

וכשהיא תיפרד ממנה- היא תתן לה צידה רוחנית לדרך- של תורה ויראת שמים.
ובמקום חלל כאוב יישאר זיכרון חם ממורה שהאמינה בה ובכוחותיה, ואולי קצת געגועים לא מזיקים. לא נורא להתגעגע לדברים טובים. יש עניין בזה.

אבל, כמו בכל הדברים בעולם.
זה לא שחור לבן. (חוץ ממקרים קיצוניים כמובן. ולא על זה מדובר)
אין מורה "מתסבכת בכוונה" אלא היא נסחפת עם האינטרסים הפנימיים. לפעמים היא כלל לא מודעת.
ואין מורה "קרה והורסת" בכוונה, אלא מורה שחוקה וגמורה שצריכה פנסיה מוקדמת.

ואנחנו כולנו רק בני אדם. קטנים מאוד ומוגבלים. עם סבלנות מוגבלת. ויכולת מוגבלת. ורק הכל יכול יכול לתת לנו כוח לעבודה הלא פשוטה כלל שנקראת- הוראה.

אני יודעת, שמה שמציל אותי כל פעם מחדש בניסיונות של הבית ספר- זה התפילה. לבקש על זה, את ההתחדשות והשמחה בהוראה. לראות אותן ולא אותי. להרגיש מה הן באמת צריכות ולכוון. בשקט בלי רעש חיצוני ופרסום.

וה' עוזר תמיד. כל יום מחדש.

 

[שלווה בחווה]

אני חושבת שאם כל מורה שקוראת כאן תיקח לתשומת ליבה- לא לחפש את הכבוד של עצמה אלא את הכבוד של השם בכל מה שהיא עושה.

אז כשהיא תדבר עם התלמידה- היא תקשיב למה שהיא באמת רוצה לספר ולא תוציא את זה בכוח.

וכשהיא תדריך אותה- היא תנחה אותה לכיוון של החיים עצמם ולא לכיוון של תלות מנוונת.

וכשהיא תיפרד ממנה- היא תתן לה צידה רוחנית לדרך- של תורה ויראת שמים.
ובמקום חלל כאוב יישאר זיכרון חם ממורה שהאמינה בה ובכוחותיה, ואולי קצת געגועים לא מזיקים. לא נורא להתגעגע לדברים טובים. יש עניין בזה.

אבל, כמו בכל הדברים בעולם.
זה לא שחור לבן. (חוץ ממקרים קיצוניים כמובן. ולא על זה מדובר)
אין מורה "מתסבכת בכוונה" אלא היא נסחפת עם האינטרסים הפנימיים. לפעמים היא כלל לא מודעת.
ואין מורה "קרה והורסת" בכוונה, אלא מורה שחוקה וגמורה שצריכה פנסיה מוקדמת.

ואנחנו כולנו רק בני אדם. קטנים מאוד ומוגבלים. עם סבלנות מוגבלת. ויכולת מוגבלת. ורק הכל יכול יכול לתת לנו כוח לעבודה הלא פשוטה כלל שנקראת- הוראה.

אני יודעת, שמה שמציל אותי כל פעם מחדש בניסיונות של הבית ספר- זה התפילה. לבקש על זה, את ההתחדשות והשמחה בהוראה. לראות אותן ולא אותי. להרגיש מה הן באמות צריכות ולכוון. בשקט בלי רעש חיצוני ופרסום.

וה' עוזר תמיד. כל יום מחדש.

את כ"כ אמיתי וצודקת. תודה!

 

[אחת אכפתית]

אם אני אהיה הכתובת? הלוואי. כולי האי. אבל העיקר שתהיה כזו. שאף פעם לא ירגישו לבד בעולם, עזובים ומנוכרים מהדרך הטובה.

שמעתי בשבוע שעבר עצה בהרצאה להורים שבכדי שאנו האמהות נהיה הכתובת גם בגיל הנעורים, עלינו לייצר את זה בגיל הילדות ע"י כך שניצור שיחה על דה והא בכל שבוע בקביעות עם כל ילד/ה במשך כחצי שעה וזה ירגיל את הילד/ה להיפתח אלינו ולשתף אותנו בחוויותיו האישיות

 

[סימי]

המורה לא אמורה לדחות אותה, אבל היא לא צריכה מראש לקרוא לקשר כזה.
כאן היא תיארה מורה שעושה את זה בשיטתיות!
זה אומר שהיא זקוקה לקשר הזה עם הבנות, וזה לא נשמע בריא.

אולי אם נרד לפרטי פרטים, נגלה שזו בעצם מורה בעלת חסד שיש לה אופי שהבנות ונות אליה מעצמן והיא לא אשמה בזה, ואין לה זמן בכלל לזה ובכל זאת היא מקדישה זמן, ויה מצידה.
אבל באופן טבעי, בגדול, אם מורה גורמת שתלמידות יפנו אליה לשיחות נפש, לי אישית, זה לא נשמע טוב.

לא מחייב שהיא עושה זאת בשיטתיות. כך טוענת האמא- שבמקרה זה, עם כל הצער, היא פגועה, וממילא רואה הכל בצורה שלילית.
זה באמת לא נעים אבל כל כך מצוי בגיל הזה. וכמו בהרבה ענינים אחרים, צריך לעצום את העינים, ולזרום... בדרך כלל יגיע השלב שהבת חוזרת לאמא. אולי בעוד שנה, שנתיים, ואולי רק אחרי שתינשא. אבל אמא- תמיד תשאר אמא.

 

[סימי]

לא רק. לפעמים מורה יכולה לכפות את עצמה, ורוב הילדות לא מסוגלות להפר את הוראה של מורה או להתחמק משאלות ישירות.

אם תלמידה מסרבת- אין כמעט דרך לכפות עליה קשר פתוח...