שם המשחק:
פחד.
זה מה שמונע מאנשים להתחתן.
אנשים בוגרים שמתייחסים לנישואים ברצינות הראויה ולא כחגיגה או כאפנה חברתית, אמורים לגשת לשידוכים עם זהירות. בהחלט.
עליהם לחשוב על היבטים שונים שאמורים להיות בחייהם במשך עשרות השנים הבאות.
יש כאלה שמעניין אותם בעיקר החגיגות והשמלה והשעון והתזמורת, ו'מה יגידו' כולם למשמע הבשורה; לא חושבים כמעט על החיים ועל הדברים החשובים באמת. הם ייכנסו לנישואים בלי 'פחד' ובלי שיקול דעת רחב יותר. לפעמים בפזיזות של ממש.
מעניין לראות אנשים שמחליטים על שידוך הרבה יותר בקלות מאשר הם בוחרים בגד או תיק או תפריט לשבע ברכות.
ודאי שבפחד מוגזם יש צורך לטפל, וקיים דבר כזה. אך הוא איננו נחלת הרוב.
זכיתי לשמוע ציטוטים של כמה וכמה תשובות מאלפות של גדולים שאנשים התייעצו איתם בענייני שידוכים.
הגדולים האלו שאלו הרבה שאלות, בחנו את העניין היטב, ושקלו ברצינות רבה את ה'חששות' שעלו בפניהם. וענו נטו לגופו של עניין.
ההבדל בין ההתיחסות שלהם לעניין כל-כך רציני, לבין ההתייחסות של חלק ממעצבי דעת הקהל בעניין, היתה זועקת.