צריך להבין.
שגברים זה עם בפני עצמו.
אנשים שמגיעים לחלק, לכל אחד יש איזו אג'נדה.
כאן מגיע בן אדם לשאול.
צריך להבין מה האג'נדה שלו.
א. אומר כסף, כי האחראי הכלכלי במשפחה נכנס לתקופה הזו מרושש אחרי החופש ותחילת הלימודים ויש מלא צרכים, ופשוט אין כסף. ויתרה מכך, כיון שאין כסף הוא חסר כוח/סבלנות לפעמים אפילו מוטיבציה. ואז מגיעה תגובה קצת קיצונית או הרבה. או לצד של החסכנות או ההפך. כרגיל זה רק קצת קיצוני, ואפילו הוא לא מבחין בחוסר היחסיות בין המצב לבין התגובה. ומה לעשות בחג צריך להוציא יותר, גם אם אין. אבל גם לא להגזים למי שאין.
ב. אומר מצרכים מפנקים, לפתור את הבעיות הכלכליות לא ניתן, לפחות שבחג כאשר אני הגביר יושב על סעודות ענקיות, גם השכן האברך יהיה לו משהו שהילדים שלו לא תמיד רואים.
ג. אומר תכשיט לאשה, כמה היא טורחת ומנווטת בחכמה וקושי בין המחסור לבין צרכי הילדים והלחץ של הבעל... שיהיה לה פינוק.
ד. אומר שפע של אוכל בסיסי, הוא פעם שמע איך ילדים מדברים על התורנות של העוף, מי מקבל כנף ומי מקבל פולקה, אז הוא רוצה שבחג הזה יהיה מלא עוף, והכי טוב שאין מקום במקפיא כך ישתמשו בזה לחג ולא ישמרו לכל שבתות החורף....
קיצר, השאלה מה קרוב לליבו.
ובתוך זה ניתן באמת להציע, לפנק את הילדים הכי כדאי כך או את האשה כך וכו'.
אלא שזה גם מאד מאד משתנה בין המקבלים.
וזה יפה (ונדיר) שגביר רוצה לשמוע, אבל אחרי זה שיתפלל שהקב"ה ייתן לו עצה נבונה וכך יעשה.