אני חושבת שהסיבה לכך היא, מכיוון שלכל אחת יש הסגנון שלה, שחייב (לא רצוי, אלא חייב) להתבטא גם בהופעה חיצונית.
לכל אחת סגנון ההופעה החיצונית שלה, בגבולות הצניעות
כשמנסים להעיר, לשנות, לפעמים זה נתפס כאילו קוצצים כנפיים, מנסים לשנות אותי וזה לא אני!! וכו'
אני חושבת שמי שרוצה לחנך את ילדיה לצניעות, לשים לב לביטוי שלהם שישאר בתוך המסגרת הצנועה. לא למחוק (אלא אם כן הביטוי לא צנוע, ואז זו סוגיה. לא לשלול מיד כי זה יגרום לאנטי)
ובסמינר.. ובכן, עומדים על קוצו של יוד גם בדברים שאין בהם קשר להלכה, אלא כדי שבנות לא יקנאו וכו'
לא שזה רע, אבל זה גורם לאנטי, כשבנאדם שומע כל הזמן לא לא לא
ולא ממש משיג את התוצאה, כי מה שקורה אחה"צ שונה ממה שבסמינר/בית הספר
זו משימה קשה בהחלט, להנחיל את הצניעות בדרכי נועם מתוך רצון לנושא.
צניעות זו מהות, ועלינו להנחיל את המהות, בנוסף לביטוי החיצוני של המהות הזאת