הנה קטע ראשון מיתד השבוע כ' בטבת תשס"ו.
על רקע פרישתו של טומי לפיד ממפלגת שינוי אחרי שרון לוונטל (מי בכלל זוכר?) כמעט ניצח אותו בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה.
העליבו אותו / אדרבה / פ. חובב
אז זהוזה, בשעה טובה ומוצלחת, המשוקץ הידוע הסתלק מהשטח, החברים שלו במפלגה העליבו אותו, אז הוא לקח את עצמו בידיים ובלי להגיד מילה נעלם עם עצמו, בחרי חוטם.
למה? מה יש? מה קרה? תסביר את עצמך. אז מה אם העליבו אותך? תירגע. תיפרד מהחברים בצורה מסודרת. לאן אתה הולך? תגיד מה בדיוק כואב לך. תספר מה התכניות שלך. תדבר. אולי אפשר לפתור את הבעיות. אולי אפשר למצוא איזושהי נוסחת פשרה – שום דבר. כלום. דממה מוחלטת. הבן-אדם שותק כמו דבר אחרץ העליבו אותו, אז שיסתדרו בלעדיו. א'חוצפנייאקס. בושה וחרפה. תתביישו לכם. תתחרייפו לכם. טיפשים. מצאתם את מי להעליב?!?
הלך, הלך. אבל מה יהיה עכשיו? אפשר לתת למנהיג מפלגה להתנדף סתם-כך כמו ריח רע שאין בו ממש? בוודאי שלא. אז אם המשוקץ הידע נעלם מהשטח בלי להסביר את עצמו, בלית ברירה ננסה לנחש לבד מה הוא היה אומר, אם הוא כן היה מסביר את עצמו.
סביר להניח, כי זה היה נשמע בערך כך: כידוע לכם, אני לא באתי לפוליטיקה בגלל שרציתי פרסומת. לפני כן הייתי עיתונאי מפורסם. כתבתי מאות טורים והופעתי בלי סוף בכלי התקשורת. כולם הכירו אותי. הפרסומת לא הייתה חסרה לי. הייתה לי שאיפה אחת שבגללה עזבתי הכל ונכנסתי לפוליטיקה: לעצור את החרדים.
החרדים הם נטע זר כאן. הם לא ידעים מה זה דמוקרטיה; מה זה שלטון הרוב; מה זה פלורליזם. המפלגות שלהם פועלות על פי תכתיבים מלמעלה. אין להם חופש פעולה. הם מנצלים את החופש הדמוקטי במדינה כדי להשתלט עלינו ולגנוב לנו את המדינה. חייבים לעצור אותם בכל הכוח.
באותם ימים לא הייתה אף מפלגה שזו הייתה האג'נדה שלה. היו מפלגות שהאג'נדה שלהן הייתה השאיפה לשלום. היו מפלגות שהעדיפו להציב את נושאי הכלכלה והחברה כאג'נדה שלהן. היו כל מיני. אבל אני התעקשתי שהאג'נדה של מדינת ישראל צריכה להיות: לעצור את החרדים. עוד כשהייתי ילד קטן, כבר הבנתי שכל הצרות באות מהם.
בהתחלה לא היה לי קל. לגמרי לא. מה לא אמרו עלי? אמרו שאני אנטישמי, שאני מפיץ שנאה, שאני מערער את יציבות החברה בישראל. זה לא היה נעים. אבל לא נרתעתי. עשיתי את כל המאמץ כדי לשכנע את אזרחי ישראל שהאג'נדה החשובה ביותר למדינה היא ההתלכדות המשותפת לעצירת החרדים. אחר כך תדאגו לעשות שלום. אחר כך תטפלו בבעיות הכלכלה והחברה. אבל קודם כל תדאגו לעצור את החרדים. אם לא תעצרו אותם, איזה ערך יהיה לשלום שיושג? מה יהיה לכם מזה שתפתרו את הבעיות הכלכליות? הרי החרדים ייקחו לעצמם את כל הכסף, אתם לא מכירים אותם?
וזה עבד מצוין. החברה בישראל קלטה את המסר הזה כמו חברה אירופאית בוגרת. הצלחתי להציב את שנאת החרדים בראש האג'נדה של מערכת הבחירות, ומאות אלפי אנשים נתנו לנו מנדט לעצור את החרדים. הם הבינו שכל זמן שהחרדים נהנים מהחופש הדמוקרטי כמו אזרחים שווי זכויות, אין לנו סיכוי להעביר במדינה הזו אף חוק נורמלי. החרדים ייתנו להעביר את חוק "ברית הזוגיות", למשל הרי הם דוגלים בכפייה, הם לא מכירים בחופש הבחירה העצמית. הם לא מבינים שבמדינה דמוקטית, יש חופש לכל אחד לבחור לעצמו את דרכו.
ולכן זה מה שכל-כך מרגיז אותי, שדווקא עכשיו, כשאנחנו עומדים לפני בחירות חדשות וכל-כך חשוב לעורר מחדש את המאבק על הצביון הדמוקרטי של המדינה, פתאום אני מגלה שבחרו בי לראשות המלגה בהפרש קולות זעום בלבד מהמועמד השני. איזו בושה. איך זה יכול להיות שכמעט חצי מהחברים תמכו במועמד השני? מי נתן להם זכות להביע עמדות עצמאיות? איך זה שהם הצביעו עבור מועמד צעיר, בזמן שיש למפלגה מעמד מבוגר ובעל ניסיון, שיכול לשלוט במפלגה ללא מיצרים ולהכתיב לה בצורה מסודרת את כל המהלכים?
ואחר-כך הם עוד העזו לבחור למקום השני את אחד מאנשי האופוזיציה. איזו הפקרות. הם לא מבינים שהחופש המסוכן שהם לקחו לעצמם, יכול להרוס את כולנו? איפה שמענו דבר כזה, שאנשים מהשורה עושים מה שהם רוצים? הם לא מבינים שבמפלגה שמכבדת את דרכה, לא יכולה להרות לעצמה שיצלו לרעה את החופש הדמוקרטי?
מפלגה שיש לה מנהיגים ותיקים ומנוסים, צריכה להתנהל על פי סדר היום שהם מכתיבים. צריך להיזהר מאוד מכל מיני סיסמאות על דמוקרטיה, שלטו הרוב, פלורליזם וכל מיני שטויות כאלו, שמובילות ישר לאנרכיה. הדמוקרטיה צריכה להיות בשליטה שלנו. אסור לתת לה להשתלט עלינו ולהרוס את ההייררכיה (הטעות במקור) במפלגה.
אנשים שואלים אותי: ומה יהיה עם האג'נדה של "לעצור את החרדים"? איך אתה יכול להרשות לעצמך להיעלב ולהזניח את המערכה? למה שלא תצטרף לצעירים שנבחרו להמשיך להניף את דגל השנאה? הרי תמיד אמרת שאין לנו במדינה דבר יותר חשוב מזה – אבל הם לא מבינים שכל תקופה, יש לה את האג'נדה של. פעם, כשאני הובלתי את המאבק נגד החרדים, נאבקתי בכל כוחי כדי שהאנשים יבינו שזאת האג'נדה שעליה הולכים לבחירות. אבל זה היה פעם. כשאני הובלתי את המאבק ביחד עם החברים שלי. היום, אחרי שכמה צעירים חצופים העליבו אותי ואת החברים שלי מההנהגה הוותיקה, יש לי כבר אג'נדה יותר חשובה: ללמד לקח את החוצפנים שהעליבו אותי.
הרי זה מה שכל-כך יפה במפלגה דמוקרטית כמו שלנו, שלכל אחד יש חופש לבחור לעצמו את האג'נדה שלו. אז עם כל הכבוד לפרוצדורה-שמוצדורה של המפלגה – מצדי, המאבק נגד החרדים הסתיים. המאבק עכשיו הוא נגד מי שפגע בכבודי. הבנתם? יופי. תסתלקו מכאן.