דרוש מידע לעזור לילדים מול הפחד

[אוניברסיטון]

אז אני אמא אשדודית...
ואומנם השיתוף הוא כבר לא רלוונטי בעקבות הפסקת האש.
אבל במדינתינו ובכלל בעולם, פחד לא הולך לשום מקום.

אז משתפת איך אני עזרתי לילדי להתמודד עם הפחד:

מותר לפחד!
הסברתי לילדי שוב ושוב שכווווולם מפחדים.
השאלה היא איך מתמודדים עם הפחד:
1. אמונה ופחד שניהם דורשים מאיתנו להאמין במשהו שאנו לא רואים, הבחירה היא שלנו.
בכל רגע שהילדים שלי אמרו לי ואם תהיה אזעקה (ואפשר להחליף את זה באם יבוא גנב וכו')
אמרתי להם את המשפט הזה.
דמיון אצל ילדים הוא כלי מאוד חזק ומפותח!
והם מדמיינים כבר דברים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות:
איך יקרו דברים לא טובים, איך הטיל יבוא וייכנס אלינו הביתה ויפול להם על הראש.
השתמשו בכלי הדמיון ועזרו להם לפתח דמיונות מחזקים:
לעצום עיניים יחד ולדמיין את עצמינו מכוסים בענני כבוד כמו במדבר.
וכל טיל שזורקים עלינו בדיוק כמו כל חץ של המצרים פשוט מחליק על העננים.
ולדמיין את זה לפרטי פרטים יחד עם הילדים את צבע הענן והעובי שלו.
השתדלתי גם לגוון בדמיונות כדי להעסיק אותם כל פעם מחדש, והיו פעמים שדמיינו חופה שהקב"ה מותח מעל לראשינו.

2. להסביר להם שכשאנחנו מתעסקים בפחד אנחנו מפסידים גם את הזמן שאין סיבה אמיתית לפחד.
ולעומת זאת כשאנחנו מתעסקים בדברים אחרים אנחנו מפחדים 5 דקות.
והסבר לבד לא מספיק, האחריות שלנו כהורים, זה לדאוג להם שיהיה להם במה להתעסק כדי להסיט את הפחד:
לדאוג להם לספרים מעניינים, לשחק איתם ולשבת יחד לעשות יצירות.
לא לצפות מהם שישבו ימים שלמים ויציירו בלורדים שיש להם 60 בתים עם דשא- זה לא יקרה.
לגוון בחומרי היצירה, בצבעים ברעיונות...

3. מדיטציה!
אז לא קראנו לזה כך, קראנו לזה נשימות.
לשבת יחד במעגל עם רגליים שלובות על הרצפה.
כל אחד מחבק את עצמו עם הידיים, עוצמים עיניים ונושמים:
נשיפה- להרגיש את האויר בגוף, עצירה עד 3, שאיפה עם פה קמוץ (שישמיע צליל) עצירה עד 3.
הסברתי להם שהמחשבות הם כמו ענן כמו שהם מגיעות משום מקום, הם גם ילכו.
מגיעה מחשבה לא נעימה זה ענן שמשייט ונוסע בשמיים-
כבר ענן המחשבה יעבור ותבוא מחשבה אחרת.

עוזר בזמני פחד, לחלומות רעים, ובכלל למחשבות לא טובות.
ממליצה ככלי מדהים לחיים.