דיון למה לפתוח לציבור נושא כזה רגיש?

[בא בחשבון]

לא לשווא נקראים סופרים - אנשי הרוח, ספרות היא לא רק אומנות או אמצעי בידור.
לכותבים יש אחריות גדולה על החומר הנכתב, והם חשופים לביקורת עוצמתית על כל מילה שהייתה במקומה/ לא הייתה במקומה.

השאלות והטענות בדיון מופנות אלינו:
האם אנחנו מבינים את ההשלכות של המילה הכתובה?
האם אנחנו מפנימים די הצורך את העובדה שיש בספרים כדי להשליך על צביון החברה?
האם אנו יודעים את ההשפעה של התכנים על הקוראים שסביבנו?
אכפת לנו בכלל?

לא פשוט, צריך הרבה שיקול דעת מקצועי. תודה לכל מעוררי תשומת הלב.
רק חבל שבקצב הזה רוב החומר שלי לא יראה אור לנצח

 

[אשר שרבר]

רק חבל שבקצב הזה רוב החומר שלי לא יראה אור לנצח

ובכל זאת

 

[א-ירושלמית]

כל עוד אנחנו לא יודעים מי עומדת מאחורי הדמות של @101, אי אפשר לדון על היצרים שיש לה או שאין לה, על הנבירה בפרטים והדישה בהם שהיא כן או לא עושה בחדוה.

ובינינו, מה זה משנה? אם הסופר בא ממניע מציצני וצהוב וזול, והוא ממשיך כך - זה יהיה ניכר בספר (ואני מתאפקת בכוח לא לתת דוגמאות ממדף הספרים) לכל אורכו. אבל אם לסופר יש מטרה אמיתית, הגם שיש מקומות בכתיבה שנכתבים מתוך הרפתקנות - הם מתבטלים ברוב, והסופר נסחף אחר עצמו לתוך ים הרגישות.

 

[עיתונאית]

כל עוד אנחנו לא יודעים מי עומדת מאחורי הדמות של @101, אי אפשר לדון על היצרים שיש לה או שאין לה, על הנבירה בפרטים והדישה בהם שהיא כן או לא עושה בחדוה.

ובינינו, מה זה משנה? אם הסופר בא ממניע מציצני וצהוב וזול, והוא ממשיך כך - זה יהיה ניכר בספר (ואני מתאפקת בכוח לא לתת דוגמאות ממדף הספרים) לכל אורכו. אבל אם לסופר יש מטרה אמיתית, הגם שיש מקומות בכתיבה שנכתבים מתוך הרפתקנות - הם מתבטלים ברוב, והסופר נסחף אחר עצמו לתוך ים הרגישות.

חלילה, אף אחד לא מתיימר לשפוט אף אחד ברמה האישית. כל שכן לא לדון עליה.
כפי שאכן כתבת - מדף הספרים מתפקע לעייפה מדוגמאות כאלו.
אישית - דיברתי ככלל, על התופעה. ולא על שום ניק כזה או אחר.

 

[א-ירושלמית]

חלילה, אף אחד לא מתיימר לשפוט אף אחד ברמה האישית. כל שכן לא לדון עליה.
כפי שאכן כתבת - מדף הספרים מתפקע לעייפה מדוגמאות כאלו.
אישית - דיברתי ככלל, על התופעה. ולא על שום ניק כזה או אחר.

לא, לא הבנת אותי.
לסופרת מותר לרצות לכתוב על תופעה שעוד לא כתבו עליה, הגם שהיא מציצנית וקשה. אבל לאן הכתיבה לוקחת את הסופרת עצמה? האם הסופרת מתקדמת בעצמה למקום טוב יותר? או שהיא נשארת בשטח הצהוב, הרכילאי והמגעיל?
ותאמיני לי, מרגישים טוב מאד מי שייכת לקבוצה א' ומי שייכת לקבוצה ב'.

 

[הני ר.]

לא, לא הבנת אותי.
לסופרת מותר לרצות לכתוב על תופעה שעוד לא כתבו עליה, הגם שהיא מציצנית וקשה. אבל לאן הכתיבה לוקחת את הסופרת עצמה? האם הסופרת מתקדמת בעצמה למקום טוב יותר? או שהיא נשארת בשטח הצהוב, הרכילאי והמגעיל?
ותאמיני לי, מרגישים טוב מאד מי שייכת לקבוצה א' ומי שייכת לקבוצה ב'.

אם אפשר הסבר..
מציצני?
צהוב?

 

[א-ירושלמית]

כן. יש כאלו שעוסקות בנושאים כאלו כדי לחטט לאחרים בפצעים ולצבור רייטינג ותו לא. הצרות של האחרים הן הפרנסה שלהן, ולא אכפת להן סנטימטר הלאה. הביקורת הקשה שלי מופנית כלפיהן.

סופרת איכותית שקָמה, מתמודדת ומתרוממת מהסיפור שלה עצמה - מרגישים את זה על הכתיבה, הגם שהיא נהנית פה ושם מהקטעים המציצניים. אחרי הכל כולנו בני אדם וכל עוד אלו יצירי דמיון, זה נסלח לגמרי.

 

[ביזנסטורי - אילה]

וואו כמה ניקים ענו על הסקר.

 

[א-ירושלמית]

רק מניחה פה.
https://www.hidabroot.org/article/1131556

 

[R DESIGN]

רק מניחה פה.
https://www.hidabroot.org/article/1131556

מזעזע. מזעזע.
זה באמת כתיבה על אלימות, שנותנת לך בוקס בבטן, כאילו אתה חווה אלימות.
כמובן שלא מתכוונת לזאת שיומן החיים הוא שלה, וזהו סיפור חייה.
אך על כאלו תיאורים הספרות והעיתונות החרדית נוהגת: "הרחק מן הכעור ומן הדומה לו".
זה מטלטל ופוגם בעדינות הנפש.

אבל לא על הסיפור היפייפה של @101 שזועקת בלי לתאר יותר מידי על התרחשות הזעקה.
רק שנדע שהזעקה הזאת קיימת.
לזעקה הזאת יש מקום.
וחובה שתישמע מקצה העולם עד קצהו.