בכל מקרה תמיד תאשימו את ההישארות או אי ההישארות בגן
למרות שלכל ילד יש התמודדויות גם אם הוא באמצע השנתון
רק שאין את מי להאשים...
צריך לבדוק בכל ילד האם בכל התחומים הוא חלק או לא
אם יש קושי אפילו קל- אז למה להעלות?
אבל אם הכל חלק ותואם לגיל של ילדי הגן (לא שלו) ומתנהג כמו הבוגרים בקבוצה
ההישארות לפעמים ממש תפגע בו.
ושיעמום זה לא תלוש מהמציאות
לי היתה ילדה אחת שהיתה גבולית ונשארה שנה
ולקח לה הרבה זמן להפטר מההרגל שהיא קנתה בשנה הזאת שאין מה לחדש לה.
היא יודעת הכל...
עוד שנים אח"כ היתה רגילה שאין לה סיבה להתאמץ, הכל נשלף לה מהשרוול (חוץ ממה שלא)
ולא ידעה איך להתמודד עם הפעמים הבודדות שנדרש ממנה להתאמץ.
ילד צריך להיות בכל גיל מאותגר,
ואם הוא לא- הוא גם משלם מחיר.
מצד שני- יש לי שני ילדים שהעליתי בגיל צעיר לחיידר כי היו מוכשרים מאוד
אמנם היו התמודדויות עם החברה שלעגו להם שהם קטנים
(אחד עשה בר מצוה בישיבה קטנה, שהיום זה לא מקובל בכלל)
אבל במבט לאחור- לא מתחרטת לרגע, וגם הם מודים שזה היה הדבר הנכון עבורם לטווח הארוך.
כי ילד משועמם (במיוחד בן) זה אסון שעלול לעלות במחיר כבד מאוד!!
אני עכשיו שוב בסוגיה הזאת
כי יש לי בת בנולדה בכסלו
היא כשרונית מאוד, מסתדרת חברתית מצוין, ובשלה מכל הבחינות
אבל היא קצת שקטה (סנובית מגיל 0) ודי קטנה בגוף
וזה מעלה לי דילמה לא פשוטה, האם הזמן יעשה את שלו והיא תשתחרר, או שזה הילדה ושום דבר לא ישנה אותה.
הגננת לא מבינה על מה בכלל ההתלבטות, היא אומרת שאם לא היתה יודעת מה הגיל שלה לא היתה מעלה בדעתה שהיא קטנה, והיא יותר מהרמה של הגן בכל התחומים.
ולרב הילדות שהן קטנות, יש נקודות קושי שבהן בא לידי ביטוי הגיל הצעיר שלהן, לה ב"ה לא
אבל עדיין- זאת החלטה לא פשוטה...