לא להפריע לו ללמוד

[מם יוד]

מכירים את השיר הזה?
מאז שככו הדי "במירון שם רבי שמעון", אני שומעת יום יום את בנותי הטהורות מזמרות בדבקות
"כשאבא שלי לומד תורה הבית מתמלא אורה
לכן חשוב מאד לא להפריע לו ללמוד..." (הקרדיט למי?)
בת החמש שרה בעיניים עצומות, בת השנתיים מדלגת מילים והברות
אבל העיקרון אחיד- אבא לומד תורה ואסור להפריע לו.

באחוזים, כמות הילדות הזוכות שיגיע מאמר זה לידן ותקיימנו- שואפת לאפס.
חלקן בנות לאבות יקרים שמשכימים קום לעמל יומם
ומשתדלים שלא להפסיד שיעור הדף היומי בבית הכנסת.
חלקן בנות לאבות השוקדים על תלמודם בכולל
וחוזרים הביתה לארוחת ערב ולישון
לא הן ולא הן זוכות לקיים את הנאמר "לכן חשוב מאד וגו'"

אז למה הגננות לא מרפות מהשיר הזה?

בהשגחה, קראתי בספר הנפלא "דורש טוב" לחג השבועות קטע נפלא.
"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" בית יעקב , כידוע, אלו הנשים.
ולמה נקראו תחילה?
מביא הרב מנחם שטיין את דברי המהרש"א:
המילה תגיד יכולה להתפרש כגוף נוכח או כנסתרת.
לפי הפשט- תאמר לבית יעקב ואח"כ לבית ישראל.
אבל אפשר לומר:
תאמר לבית יעקב והיא כבר תגיד לבני ישראל.

את שומעת אישה? אמא?
זה תלוי בך. את זו שצריכה לשלוח אותו ללמוד. לפי הפרצופים שתעשי תקבעי אם הוא יקבע עיתים לתורה.
אז נכון שכאשר הוא לומד תורה, הבית אינו מתמלא אורה
הוא עושה זאת בבית כנסת שעה ביום, או יותר
ונכון שאת וילדיך לא צריכים ללכת על קצות האצבעות כדי שהוא לא יופרע מלימודו.

אבל,
את
קובעת
אם וכמה הוא יוכל ללמוד.

הגננת שלחה לך את השיר דרך הילדות, אמא.
"כי אין מתנה יותר יקרה מאבא שלומד תורה"

 

[רחל סרולוביץ]

אז נכון שכאשר הוא לומד תורה, הבית אינו מתמלא אורה

הגמרא נשארה בבית הכנסת, נכון, והכולל בקצה השכונה.
הסלון לא ממש תפוס בערב ואין סיבה לקנות לו סטנדר, ב'תפארת משה' יש מספיק.
הצלילים רחוקים מכדי שיבואו הביתה, יתגלגלו בין החדרים ויציפו את האוויר.

ובכל זאת, כשהדלת נפתחת והוא הולך, ואת יודעת לאן פניו מועדות, נשאר ה'שלום' שלו להדהד בבית במנגינה מתוקה, ייחודית.
ובכל זאת, כשהדלת נפתחת והוא חוזר, ואת יודעת מהיכן בא, נכנסת אתו רוח אחרת-
וכן, הבית מתמלא באורה...

 

[מם יוד]

לצערי לעת עתה אין לי מספיק הרשאות להגיב, ולכן אני כותב כאן:

כתבת שם משפט שמאוד צרם לי, והוא גם לא נכון:
"את זו שצריכה לשלוח אותו ללמוד. לפי הפרצופים שתעשי תקבעי אם הוא יקבע עיתים לתורה".

האומנם? האם האישה צריכה לשלוח את בעלה ללמוד? איפה זה כתוב?
אני דווקא מכיר גמרא שאומרת אחרת.
אומרת הגמרא (ברכות דף י"ז עמ' א'): "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר "נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי". אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן".
התרגום של המילים הללו הוא: במה זוכות הנשים (לעולם הבא)? בכך שהן מסייעות לבניהם ללמוד מקרא (חומש), מסייעות לבעליהן ללמוד משנה וגמרא, ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. (יעויין רש"י ופני יהושע).
לא כתוב בשום מקום שהאישה שולחת את בעלה ללמוד תורה.

ואוי ואבוי לאישה שתעשה לבעלה "פרצופים" ש"יקבעו" אם הוא יקבע עתים לתורה. על זה אומר הפסוק "חכמת נשים בנתה ביתה, ואולת בידה תהרסנה". עם הפרצופים הללו היא רק תהרוס את בעלה, ואת עצמה.

עיון בספר "בעצתך תנחני" חלק א' פרק ל' יבהיר את הדברים בצורה ברורה ומפורטת יותר.

ציטטתי הערה שקיבלתי באישי והשבתי

הערה חשובה
הדברים נכונים, ההבדל הוא בניסוח
כאמור שם, ציטטתי את דברי הרב מנחם שטיין, אדייק בדבריו:
"תאסוף את הנשים והאישה כבר תגיד לגבר, היא כבר תשלח אותו לכולל.
הכל תלוי בה- בפרצופים שהיא עושה וברמת העקשנות שלה לכאן ולכאן..."
אין הכוונה שהאישה צריכה להיות המשגיח של בעלה ולומר לה: דברנו מספיק, ישנת מספיק, לך לכולל.
כן הכוונה שהיא תימנע מלהגיד לו: כל היום היית בעבודה, אני מגדלת את הילדים לבד, ועכשיו, כשהכל פה מבולגן אתה הולך לשיעור? וכדומה.
כפי שאמרתם הן נותנות רשות ללכת ללמוד, מאפשרות ומעודדות.
זו הייתה כוונתי.

מעולה.
אכן, לא הבנתי נכון.
אולי כדאי לציין את זה באשכול, כי אני לא חושב שזה כ"כ מובן, ואם יש אפשרות להבהיר את העניין לאנשים, מה טוב.

ציינתי.