הנושאים החמים
הנושאים החמים
ככה מתנהלת כתבה... (ומי שלא מאמינה רואים שהיא אף פעם לא ניסתה לכתוב, או ניסתה ולא הצליחה, מניסיון.).
אם זה לא היה אבסורדי ומעצבן- זה היה מצחיק, ובעצם היא יכולה גם עכשיו לצחוק במזוכיזם קל. ככה זה, עם הגיל התובנות יותר חשובות מהרגשות, ואם המסקנה אליה הגיעה - משעשעת, אז מוטב להיכנע לה בלי להיעלב, מה לעשות יש אנשים משעשעים בעולם, עם התנהגויות מוזרות, כמוה.
כשהיא בלחץ היא לא מסוגלת לחשוב, להיות יצירתית כתמיד ולמצוא עולם מילים נרחב, וחמור מכך, שפתה הופכת לעילגת, ומילותיה חוזרות על עצמן בקשקשנות עקשנית. זר כי יביט באשר תעלה בחכת עטה באותה העת יחשוב שלפניו עולה חדשה, עדיין יעניק לה את הציון טובה ומעלה, אבל בערך בהתאם להיותה דוברת רוסית, שפה שאין לה ניב ושיח בה.
הנה, גם עכשיו מסרבות המילים לצאת ממנה, וכל מילה נתקעת כדורשת תשומת לב אישית, דבר שהיא כרגע במחילה לא יכולה להקדיש כי היא בלחץ, ולמרבה הפלא והפרדוקס זה רק מגביר את התקיעות, חוסר האונים וכתגובת שרשרת גם את הלחץ - שמגביר את האי נוחות וחוסר השקט, שמזין הלחץ ש----- די! נמאס לה להיכנס למערבולת הזו, מוטב תנחת למציאות העגומה תתמודד אתה.
מחר היא צריכה להגיש את הכתבה, תגידו, התמודדתן פעם עם דמעות של תסכול? רואים שלא. אתן בטח מפהקות עכשיו, או אוכלות את העוגת כוס קפה של העיתון וממתינות כבר לעלעל במכובדות לדף הבא, אבל רבותי! הגיע הזמן לשים את הדברים ל השולחן ולדבר ברורות, ואם יש צורך גם נחרצות.
אוף. שוב אמרתי מילים שלא קשורות, אין לי בכלל מה לומר לכן! סתם ניסיתי להיות דרמטית כדי שתמשיכו לקרוא את מה שאני מורחת לכן. ובינתיים, במקום לכתוב, אני מדמיינת את החלום המתוק שלי, בו, במשפט הקודם, לפני שהרסתי לעצמי וגיליתי לכן את כל הטריקים. אני אומרת איזו אמירה משמעותית, חדשה מסעירה או אולי דוקא משפט מקומם שהכי מזיז מהכל. ומשאירה אתכם עם פה פעור, ופרורי עוגה שלא מצליחים להבלע, הטלפון הבא שלכן שח כמובן באימרת שפר ההיא, והשם שלי, כן, זה שעומד מאחורי הכתבה (ואתן לא יכולות לדעת אם הוא אמיתי או לא (נכון אני נשמעת ככה חשובה כזאת?? אוף. עוד פעם גיליתי לכם את שיטות העבודה שלי!))והגיסה או השוויגער או החמות (אל תגידו לי שזה מילים נרדפות למשמעות זהה - כי הבנתי את זה לבד, ואגב, למורות המשעממות - נסו זאת בשיעורים ובמקום לומר 'משה הלך לביתו' הרחיבו טיפה מילים רדופות, משהו כמו: 'משה הלך צעד פסע ורקד אל עבר ביתו משכנו- חצרו - ארמונו הקט' ותתפלאנה לראות ששיעוריכן הופכים לפופולארים יותר ויותר. זכויות היוצרים שמורות לי, ובענוותנותי אני מרשה לכן להשתמש בזה, כמובן אם תזכרנה שזה ממני)(עוד סוגריים, מורות משעממות לא קוראות את הכתבה שלי, כי אם הן היו קוראות אז הן לא היו משעממות, אז אולי כדאי למחוק את הסוגריים הקודמים? אבל אז איך אני ארמוז שיזכירו אותי בשיעורים? טוב, צריך לחשוב...) איפה אחזנו? אה, בחמות שאתה אתן מדברות ושחות על , אוף על מה? אני לא אוחזת ברצף ולא זוכרת מה כתבתי שתי משפטים קודם-----רגע רגע מה??? מי זה על הקו?!
שפכו עלי כוס מים או קולה. התעלפתי.
זו העורכת-----------
אם זה לא היה אבסורדי ומעצבן- זה היה מצחיק, ובעצם היא יכולה גם עכשיו לצחוק במזוכיזם קל. ככה זה, עם הגיל התובנות יותר חשובות מהרגשות, ואם המסקנה אליה הגיעה - משעשעת, אז מוטב להיכנע לה בלי להיעלב, מה לעשות יש אנשים משעשעים בעולם, עם התנהגויות מוזרות, כמוה.
כשהיא בלחץ היא לא מסוגלת לחשוב, להיות יצירתית כתמיד ולמצוא עולם מילים נרחב, וחמור מכך, שפתה הופכת לעילגת, ומילותיה חוזרות על עצמן בקשקשנות עקשנית. זר כי יביט באשר תעלה בחכת עטה באותה העת יחשוב שלפניו עולה חדשה, עדיין יעניק לה את הציון טובה ומעלה, אבל בערך בהתאם להיותה דוברת רוסית, שפה שאין לה ניב ושיח בה.
הנה, גם עכשיו מסרבות המילים לצאת ממנה, וכל מילה נתקעת כדורשת תשומת לב אישית, דבר שהיא כרגע במחילה לא יכולה להקדיש כי היא בלחץ, ולמרבה הפלא והפרדוקס זה רק מגביר את התקיעות, חוסר האונים וכתגובת שרשרת גם את הלחץ - שמגביר את האי נוחות וחוסר השקט, שמזין הלחץ ש----- די! נמאס לה להיכנס למערבולת הזו, מוטב תנחת למציאות העגומה תתמודד אתה.
מחר היא צריכה להגיש את הכתבה, תגידו, התמודדתן פעם עם דמעות של תסכול? רואים שלא. אתן בטח מפהקות עכשיו, או אוכלות את העוגת כוס קפה של העיתון וממתינות כבר לעלעל במכובדות לדף הבא, אבל רבותי! הגיע הזמן לשים את הדברים ל השולחן ולדבר ברורות, ואם יש צורך גם נחרצות.
אוף. שוב אמרתי מילים שלא קשורות, אין לי בכלל מה לומר לכן! סתם ניסיתי להיות דרמטית כדי שתמשיכו לקרוא את מה שאני מורחת לכן. ובינתיים, במקום לכתוב, אני מדמיינת את החלום המתוק שלי, בו, במשפט הקודם, לפני שהרסתי לעצמי וגיליתי לכן את כל הטריקים. אני אומרת איזו אמירה משמעותית, חדשה מסעירה או אולי דוקא משפט מקומם שהכי מזיז מהכל. ומשאירה אתכם עם פה פעור, ופרורי עוגה שלא מצליחים להבלע, הטלפון הבא שלכן שח כמובן באימרת שפר ההיא, והשם שלי, כן, זה שעומד מאחורי הכתבה (ואתן לא יכולות לדעת אם הוא אמיתי או לא (נכון אני נשמעת ככה חשובה כזאת?? אוף. עוד פעם גיליתי לכם את שיטות העבודה שלי!))והגיסה או השוויגער או החמות (אל תגידו לי שזה מילים נרדפות למשמעות זהה - כי הבנתי את זה לבד, ואגב, למורות המשעממות - נסו זאת בשיעורים ובמקום לומר 'משה הלך לביתו' הרחיבו טיפה מילים רדופות, משהו כמו: 'משה הלך צעד פסע ורקד אל עבר ביתו משכנו- חצרו - ארמונו הקט' ותתפלאנה לראות ששיעוריכן הופכים לפופולארים יותר ויותר. זכויות היוצרים שמורות לי, ובענוותנותי אני מרשה לכן להשתמש בזה, כמובן אם תזכרנה שזה ממני)(עוד סוגריים, מורות משעממות לא קוראות את הכתבה שלי, כי אם הן היו קוראות אז הן לא היו משעממות, אז אולי כדאי למחוק את הסוגריים הקודמים? אבל אז איך אני ארמוז שיזכירו אותי בשיעורים? טוב, צריך לחשוב...) איפה אחזנו? אה, בחמות שאתה אתן מדברות ושחות על , אוף על מה? אני לא אוחזת ברצף ולא זוכרת מה כתבתי שתי משפטים קודם-----רגע רגע מה??? מי זה על הקו?!
שפכו עלי כוס מים או קולה. התעלפתי.
זו העורכת-----------
