דרוש מידע יש למישהו את המספר של צרכניית יד אברהם במרכז מסחרי אונגוואר - רמות?

[חמחם]

זה היה פרויקט של חב"ד, והם שיכנו שם עולים מרוסיה, היינו רבים איתם פעם, והיה מגיע טנק חבד מדי פעם... עם 12 הפסוקים
בשבועות היה להם "יום המים" והם השפריצו על כולם.
למדנו שם כמה מילים ברוסית....
המדרגות שאחרי הקוטג'ים האלו הובילו לרחוב שיף, ותמיד היה שם חשוך בלילה, קראנו לזה "הרחוב המפחיד"

ושהחב"דניקים היו צועדים בכל ראש השנה ל"תשליך" במעין שליד קבר שמואל הנביא....

מה עם ישיבת לייקווד?
מכירים?

 

[משתדל להיות טוב]

ושהחב"דניקים היו צועדים בכל ראש השנה ל"תשליך" במעין שליד קבר שמואל הנביא....

מה עם ישיבת לייקווד?
מכירים?

ברור אבל ליקווד זה כבר חדש ליד קרלין
ומי זוכר את דרך תבונה ואת המנהל הרב קוסובר שה' ישלח לו רפואה שלימה

 

[יוכי די]

גם הבעלים של סידקית הר' ידלר ז"ל נפטר למעלה משנה.
אשתו שתיהיה בריאה היתה מוכרת שם והיתה יודעת כל כפתור
מתוך עשרות קופסאות נעליים...

היא עדיין שם.
הסידקית עלתה לקומה למעלה, ובשטח של הסידקית פתחו חנות נעליים.

זוכרים שנפלה מרפסת בתפארת רמות?
אשה הכניסה מכונת כביסה במרפסת, נכנסה לבית, והמרפסת התמוטטה, היא חזרה ואין מכונה...
אחר כך העמידו תומכים לכל המרפסות המשולשות של קומה ראשונה

זה לא היה מרפסת, זה היה חדר שירות של הכביסה.
וזה היה של קאופמן מגמ"ח תרופות מ-82.

 

[עין יוקדת]

יוסל בלוי ז"ל

הוא ב"ה חי לאורך ימים ושנים
הבן שלו נהרג בצורה טראגית....

 

[מישו חמוד...]

הוא ב"ה חי לאורך ימים ושנים
הבן שלו נהרג בצורה טראגית....

זה באמת היה לי תמוה, לא הבנתי מתי. כי רק לא מזמן כתבו שהוא יושב שבעה

 

[חדזי]

היא עדיין שם.
הסידקית עלתה לקומה למעלה, ובשטח של הסידקית פתחו חנות נעליים.


זה לא היה מרפסת, זה היה חדר שירות של הכביסה.
וזה היה של קאופמן מגמ"ח תרופות מ-82.

סידקית ועוד! חחח הייתה מחלוצי המתנות המעוצבות על קלקר עטוף

 

[חדזי]

אני בני ברקי עם דודים מאונגוואר, ובהחלט זוכר איך שהקופו של צדוקו (במבטא אמריקאי כבד) היתה מושג מקודש. והיה מושג של 'נשי' (שי"ן צרויה), אנא עארף מה זה בדיוק....
אם אני זוכר נכון, ליד הבית של הדודים היתה מן נגריה קטנטונת שפעם ראיתי שם ילד מגלף רגל של שולחן.
באמת שכונה חווייתית, אהבתי מאוד לבוא להתארח שם.
הייתי שם בשבת שחיפשו את נחשון וקסמן, שבת פרשת וירא, זוכר את התהילים באוהל יוסף בין קבלת שבת למעריב ואת בן דוד שלי מגיע אחרי הסעודה לספר שנחשון נהרג...

נשי Rרמות עם ר מתגלגלת זו קבוצה של נשים אמריקאיות וואו איזה כיף היה לעזור להן להכין כיבוד לשיעור או להצגות ומפאת הגיל היינו צריכות להתעופף מהר משם...

 

[חדזי]

ה"וילות" בשיף, ושורת הבתים מעליהם, ברובין- גרו שם רק רוסים שהתקרבו ע"י חב"ד? אמיתי או ניפוח של מח ילדותי?

לא יודעת אם זה אמיתי ... או שלא ... מה שאני זוכרת שמי שגר שם היה בטוח עשיר כי היו לו מדרגות בתוך הבית... והיינו מציצים מהדלתות הפתוחות לראות את המדרגות. אטרקציה שאין דומה לה ובחלומות הכי ורודים שלי דמיינתי שאני גרה בוילה כזו... האגדה סיפרה שהרוסים שם הם בכלל גויים...אבל למעשה אני מכירה כמה משפחות שגרו שם ו שהקשר שלהן עם רוסיה רחוק מאד ...

 

[רק ילדה;)]

עוד לפני שזריצקי בכלל נבנה.
רובין 10 היה הבניין האחרון.
"יד עזרא" טרם נבנה.
מירסקי היה בחיתוליו ממשש
זריצקי היה בתכנון.

מהוואדי היו עולים שיירות כבשים ורועיהם.
אחד מהם היה קושר את החמור שלו לאדן החלון שלנו והלך לישון...
בית חנינא היה כמה צריפונים ומואזין שצרח בקולי קולות.
התחרה באמת עם החמור והכלבים של קשמן. (לאחר שזריצקי נבנה)

המכולת של פנחס הייתה ברחבה שם ליד מאוחדת, יש שם עדיין בליטת בטון.
והמסוף הי שטח נבדר למשחקי השבת.
יודעי דבר סיפרו כי מאחורה התגורר 'מכשף' אחד. היו לו המון רכבים. ולאורך השער שלטים מאיימים: "זהירות כלב בחצר" לא פעם הי משחרר אותם... יוואו זה הי מפחיד. אימתניים ושחורים.

התהילים של קרישבסקי. הי את המיוחסים או אלה שצרחו בקול גרונם שקיבלו שתי קרמבואים. תמיד היינו מקנאות. עד שהחליטו לעשות גם לנשים בבית שלהם. הצטופפנו עשרות בנות בסלון שלהם.
וכשיהודה מאיר ז''ל נפתצע בתאונת דרכים המחרידה ב'כביש בגין'. היו עצרות תפילה גדולות. גם ב'חברה' וגם כל יום כל היום...

 

[רק ילדה;)]

לא יודעת אם זה אמיתי ... או שלא ... מה שאני זוכרת שמי שגר שם היה בטוח עשיר כי היו לו מדרגות בתוך הבית... והיינו מציצים מהדלתות הפתוחות לראות את המדרגות. אטרקציה שאין דומה לה ובחלומות הכי ורודים שלי דמיינתי שאני גרה בוילה כזו... האגדה סיפרה שהרוסים שם הם בכלל גויים...אבל למעשה אני מכירה כמה משפחות שגרו שם ו שהקשר שלהן עם רוסיה רחוק מאד ...

וברובין אחרי משפחת לוי היה את הבית כנסת שלהם,
בשמחת תורה, אחרי ש'שומרי' גמרו רצנו ללייקווד. (שם שמרו יומיים גם שמיני עצרת) ובדרך היינו עוצרים ליד חב''ד וצועקים יחד איתם: "שמע- שמע, ישראל- ישראל וכו'.
ו "חייב-חייב אדם-אדם לראות- לראות... (את עצמו כאילו יצא ממצרים")
ואז שרו "שכל אישה ובת..." קיבלנו חטיף והמשכנו הלאה.
ל"אבן ישראל" גם...
---
בכלל כשבנו א קארלין, שנים אח"כ. היו יורדים שיירות סינים ברחוב זריצקי. היה להם בסוף הרחוב ביתן.
עמדנו במרפסת. אני, ילדה קטנה ואחיי הבוגרים והם עודדו אותי לצעוק ''ציינא אליבבא'' (סיני גנב)
תוך מס' שניות הם איתרו את הבית ואותי. רעדתי מקופלת התוך ארון הבגדים.למזלי, אחותי הגדולה הגנה עלי מיד. פחדה... שיקרה לי משהו..

 

[1641]

לוח קיר עדיין קיים?

לוח קיר, עיתון מקומי בירושלים, עיתון פרסומי בירושלים | צור קשר

פרטי התקשרות: טלפון: 02-5869454 | פקס: 077-3180573 | מייל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> שעות וימי פעילות המשרד: א'-ג' 09:00-15:00, יום ד' 09:00-22:00, יום ה' 09:00-15:00

www.luachkir.co.il

 

[יוכבדא]

איזו נוסטלגיה במיטבה
הייתה את ספריית "חסדי נעמי?" קצת אחרי פנחס
ולבעל ה"טמבור" (יריד רמות - עם הזקן הארוך) קראו וייספיש (או שהוא היה המוכר?)
ובתחילת מינץ היה כל שבת תהילים לבנות
ורק ברמות יש את גינת "הטיילת" בלי ים (לכו תסבירו למישהו מבחוץ...)
ואם כבר רמותים ושלג -
זוכרים את הר הסקי? זה שמתחת למגדל המים... תור של ילדים עם בקבוקים...

 

[יוכבדא]

והמסוף הי שטח נבדר למשחקי השבת.

המאפיה עדיין קיימת? איך פחדנו!!

 

[עיצוב מקורי]

לוח קיר, עיתון מקומי בירושלים, עיתון פרסומי בירושלים | צור קשר

פרטי התקשרות: טלפון: 02-5869454 | פקס: 077-3180573 | מייל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> שעות וימי פעילות המשרד: א'-ג' 09:00-15:00, יום ד' 09:00-22:00, יום ה' 09:00-15:00

www.luachkir.co.il

קיים
כל שבוע מוציאים עלון בעובי 200 עמודים

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

ובשבת בצהריים היינו מקבלים גלידה בכוס חד פעמית, פונץ' - בננה או שוקו וניל, מתוך חבילת קרטון שאבא היה פותח מערב שבת, ואחרי שהיינו מסיימים את הגלידה שהייתה מנספחי הסעודה, קיבלנו "דברים טובים" בתוך צלחת.
במבליק, במבה מתוקה, מרמלדה בצורת קשת, ואפילו בשבת אחת קיבלנו רחת - לוקום - בטעם - שושנים, ורק אני אכלתי את של כל הגדולים שנגעלו מזה.
אחר כך הדברים טובים עברו לשקיות אוכל רגילות, ואיבדו חלק מהקסם.
ויום אחד ישראל הירש שזה כמו ישראלה הירש רק בלי ה ', סיפר לי על התהילים של אברימי סמט, וכמה שווים הפרסים שהוא מחלק. ובאתי לתהילים, ומלבד זה שצעקנו תהלים, ושתמיד נתנו לאליאך לשיר לדוד ברוך השם צורי, התרשמתי מכוחו הגדול של אברימי, שהיה מרים שני סטנדרים ביד אחת, ועוד הפגנות כח שונות.
ולפני פורים הוא עשה הגרלה ענקית על פיקות, דינמיות, סופר טייגרים, ואקדחים מיוחדים, אבל אני לא השתתפתי בהגרלה, שמרתי אמונים, אבל לא העזתי לספר לאמא, כדי שלא תוציא אותי מהתהילים. ואחרי התהילים הלכתי להר הקטן שליד הבית של דוד הכט, שהיה שם שדה של אבני-אש.
אסור להרים אבנים בשבת, אבל אני רק בדקתי שהאבן-אש הגדולה שאי אפשר לעקור עדיין נמצאת באותו מקום, ואף אחד לא חמד אותה.
וביום ראשון באתי עם ארנד, ואספנו אבני-אש בשביל האוצר. התחלקנו שווה בשווה באבנים, והבאתי אותם לכיתה להראות לכולם את האוסף, אבל רק אלעזר רייזנר התעניין באבנים. וככה הלכתי עם ילקוט מלא באבנים, במשך שבוע שלם.
וברחבה של הבניין קפצו ילדות בחבל באידיש, ולא נשאר לנו מקום לשחק כדורגל, ואני לא הייתי מהנועזים שהלכו לרמות א' ושיחקו במגרש של הממ"ד, העדפתי ללכת להר לחפש אבנים וקרשים מיוחדים, או ללכת ל85 ולהסתכל ישר לאופק, חדוה אמרה לי ששם זה סוף העולם.
ויום אחד הלכנו לשם, וראינו אמבולנסים ומכבי אש, וחילוץ והצלה, ופיקוד והצלה ומשטרה, וכל הילדים אמרו שמרפסת נפלה.
והצטופפנו מאחורי הסרט האדום לבן של המשטרה, וראיתי את המכונת כביסה של קויפמן מהגמ"ח תרופות מונחת על ערימת שברי בטון, וכל הילדים אמרו שהילדה נמצאת למטה, ובסוף התברר שהיה נס והם עשו מסיבת הודיה.
ובחזור ראיתי את אברהם המשוגע הולך ומדבר לעצמו, ועברתי לידו באומץ רב כי הוא היה מדבר בצרפתית לתוך הטלפון הציבורי שליד החנות של הסבתא, ואחרי שהוא נדרס, הטלפון הציבורי הזה נשאר בודד ומיותם.
ובאהל יוסף הקדישו ספריה לזכרו, ועשו התרמה, לפאר ולרומם את בית השם.

 

[Debush]

מוכר. מגרד מגרד - ולא זוכר...

אני אזכיר לכם
במעלה הכביש הראשי נוף רמות-אונגוואר היו עוברים ת' כביש וזורקים ת' זבל להר ז''א לטרסות אנשים התעצלו ללכת עד לצפרדע.
עכשיו זה כבר לא קיים, בנו שם בנינים....

 

[הכי הכי]

לא נשאר לי מה לכתוב

 

[ישראל ח.]

מה היה בצריפים שאחרי המסוף?
תאמינו לי,
זו חידה שעדיין מסקרנת אותי עד היום.
זה היה מחנה צבאי? מרגלים? מסיונרים? מה היה שם בדיוק?
לשם מה גדרות התיל? הכלבים?
בתור ילדה אמיצה הייתי מתקרבת עד הגדרות ממש ומנסה להציץ ותמיד נמלטת בפחד מוות.

אגב, יצא לכם לבקר באוטובוס שחנה במסוף ושימש את הנהגים למשרד?

 

[רבקי-קליין]

מה היה בצריפים שאחרי המסוף?
תאמינו לי,
זו חידה שעדיין מסקרנת אותי עד היום.
זה היה מחנה צבאי? מרגלים? מסיונרים? מה היה שם בדיוק?
לשם מה גדרות התיל? הכלבים?
בתור ילדה אמיצה הייתי מתקרבת עד הגדרות ממש ומנסה להציץ ותמיד נמלטת בפחד מוות.

אגב, יצא לכם לבקר באוטובוס שחנה במסוף ושימש את הנהגים למשרד?

מישהו השתלט על המקום הראה לי וחוטף אוטובוסים כי יש שם אוטובוסים ישנים לא יודעת ככה סיפרו לי

 

[אהרון לייב]

האשכול הזה הוא אשכול היסטוריה ל40 שנה האחרונות בשכונות רמות פולין ורמות ד' והסביבה,
אין סיבה שזה לא יהיה בסוף 100 עמודים, מרתקים מאד.


רק לא ברור למה השם של האשכול לא משתנה.