דרוש מידע יש למישהו את המספר של צרכניית יד אברהם במרכז מסחרי אונגוואר - רמות?

[תלמידים]

אברם בכר ע"ה, נהרג בשוגג ע"י האוטו משלוחים של חממי (משה אפללו), הייתה לוויה בוכייה, לע"נ נתרמה ספרייה חדשה בקומה א'.
בהמשך היה את המכולת של רפי (כיום בצומת חזו"א ליובאוויטש ברכס), התחלפה למאיר (ועוד אחד איתו) בהמשך לשיין, החנות שלהם לפסח הייתה במקלט מול "מערת שדים", היה שם גר פאר לי וניקוי יבש, כיום קופ"ח לאומית עושים שם חיל (עברו מתפארת רמות).
שלא לדבר על המשאית של שטיינר וגזימת העצים לל"ג בעומר. (להבדיל מאופטיקה שטיינר..)
הזוג פרוכטמן מ-65 שהביאו לילדים שקיות עם הכוונה איפה בדיוק לנקות, בתמורה קיבלנו כמה שקלים איתם קנינו במבה אוסם בשביל בובה מחזיק מפתחות...
הרב פרוכטמן קרא לי לקראת הבר מצווה לביתו, הוא אמר לי שיש לו מתנה מיוחדת בשבילי, ליוויתי אותו לאט לאט, והוא הגיש לי שעון מעורר ירוק שאוכל להניח ע"י המיטה,"תאמין לי, אני לא צעיר, והמתנה הכי גדולה שתוכל לקבל זה הרגל קבוע לקום בזמן... "

 

[אייזיק]

תפילת ה'נץ' באוהל דב בשבת בבוקר וקידושא רבא בהגשה אישית עם 2 קוגלים עדיין קיים....?

 

[ליאונרדו]

המכולת של אליסיאן
והיתה גם המכולת של אליסיאן, בין שתי חנויות.

מצד ימין הפלאפל של יונגרייז הג'ינגי שהיה מדבר עם אבא על נושאי צבא ותורה, ובאופן כללי נשא אקדח על החגורה שלו, שזה היה חשוב ביותר בעיני. ומספרי הסיפורים טענו שכשהתפוצץ צובר הגז בחצר של גן טרום חובה, הוא שלף את האקדח ויצא בריצה מהפלאפל. נתון שגרם להעלאת ההילה סביבו.

בצד השני היתה חנות בשר של חיה אלבוים, ופעם פעם היה אפשר להשיג שם קישקע אמיתי ממעים של פרה, ממולאים בתערובת צהבהבה של קמח ושומן, אני זוכר את השינים שלי קורעות את מעטה המעיים, בתאווה מהולה בגועל, מעין עולם הזה.
באופן כללי, רוב השידוכים בשכונה, נסגרו על הדלפק הרחב של החנות, ומי שרצה לקבל מידע איכותי ומעודכן, היה מתעדכן תוך כדי שהוא דוחה הצעות מפתות לרכישת ויטמינים ושיקויי רפואה שמשום מה נמכרו שם מאחורי הדלפק.

הסנדלר הקשיש תמיד, היה יושב על ארגז תנובה בין הפלאפל לאליסיאן, והלשונות ריכלו על כך שחצי מהמרכז המסחרי שייך לו, וכראיה הביאו את העובדה שהוא מכניס מדי ערב את האימום שלו, ואת ארגז התנובה, לתוך המחסן של יונגרייז, ראייה פורנזית מובהקת לכך שהוא בעל הבית הצנוע.

ובאמצע עמדה המכולת, הומה ושוקקת.
על הדלפק בכניסה נערמה תערובת בלתי אפשרית של מסטיקים בשקל, גוש גבינה צהובה ענקי, שבחיים לא היינו קונים ממנו בגלל שמי יודע מה עוד חתכו עם הסכין הזאת, פח זיתים מחליד, וסיגריות בכל מקום.
כולם עישנו, שלומי שחזר בתשובה, עזרא שהיה עוצם עין אחת למנוע מהעשן של הסיגריה לעלות לתוכה, בעודו מדפדף בכרטסת. תקווה האצילית עם הברט הכתום, ואורי, שנפטר יום אחד, ואיש לא ידע לספר למה.

בכל החניה המרוצפת חנו רק מעט רכבים, הרנו אקספרס של דוד גוטשטיין, האמבולנס של סינגר, והרכב הכחול המוזר של הנדלר, שלושה גלגלים היו לו.
כל שאר הרכבים היו ישנים, צבועים בצבע פשוט, ובעיקר מקרטעים.
הרכבים של אליסיאן בלטו בנוף בין המצולעים של השכונה, חדישים, שחורים ותמיד שטופים.
בנים ונכדים יצאו ונכנסו והסתובבו בג'ינס, טריקו, וג'ל בשערות, גוררים את הארגזים של אנג'ל, ופורסים לך גבינה צהובה בסכין הגדולה.

ואני הייתי כבר בן שש או שבע, ולכן יכלתי לחצות את המרוצפת ולהיכנס ל"יד אברהם" כדי לקנות לחם פרוס אחד, ושני חלב.
לקחתי שקית צהובה, ובמיומנות הוצאתי מתוך הארגזים שהיו עדיין בחוץ, לחם אחד שחור פרוס, וגם שתי שקיות חלב של תנובה, בד"ץ.
ניגשתי אל הקופה, וכמה שהייתי גבוה, עדיין הייתי צריך להתאמץ כדי שעזרא ירים את הראש מעיתון הבוקר ויתייחס אל הראש שלי שמציץ בין פחי הזיתים החלודים שהיו על הדלפק.


"כן ילד", פנה אלי עזרא פתאום בלי להסתכל בכלל לכיווני, "מה יש לך".
"לחם אחד", אמרתי לו.
"פרוס". הוא הניח ותיקתק במחשבון.
"כן", עניתי, תוהה מאיפה הוא יודע, "ושתי חלב".
"שבע תשעים" הוא סיכם והמשיך לקרוא בעיתון על הרעיון המוזר של הסכם אוסלו שעומדים לחתום עם ערפאת.
"לרשום לארלנגר!" הודעתי בחשיבות, והוא דיפדף בכרטיסיה, זה לא היה קשה, היינו בא' אז הוא מצא את הכרטיס שלנו במהירות.

נשארתי לעמוד שם בכניסה לחנות, משולם דהרי נכנס בינתיים לחנות, רכן מעל הקופה והסביר לעזרא, למה אין שום סיכוי שהסכם אוסלו יעבוד, כולם שקרנים שם, הוא אמר, ובסוף יתנו להם נשק והם ישתמשו בו נגדנו, ורבין הוא בוגד שצריך לעשות לו מה שעושים עם בוגדים.
פתאום חשדתי שהוא זה שכתב על הקיר בכניסה ל"הכתובת להעתקות" החנות שלנו ששימשה כמשכן למכונות צילום מעלות ניחוח חם של דיו, וכסניף של אמריקולור, הפוטו המתקדם מגאולה – "רעבין בוגד! רעבין שותף לרצח!".

שתי ילדות עם ילקוט מרובע סקוטי על הגב, ותיק אוכל תואם מתנודד על הצוואר, עברו משתי הצדדים שלי, הן קנו שוקו ולחמניה, ואני עמדתי וקינאתי בהן.

סוכן של ממתקי עונג עמד ממש לידי, ורשם בפנקס גדול כמויות של מרמלדה וסוכריות קריסטל.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה רחת לקום?" הוא שאל את עזרא.
"שכונה של אשכנזים אני אומר לך", חזר עזרא, "אפילו הספרדים פה הם משתכנזים".

עברו כמה דקות של המתנה, ואני הספקתי לקרוא את הפרסומת של אלבום הרבנים החדש, שבחיים לא יקנו לי, שיננתי את כל המחירים של המסטיקים, אפילו המסטיק אבטיח הגדול, והבטחתי לעצמי שאני אלך להשוות אותם למחירים של "הסבתא", פתאום שמעתי את הקול של שלומי, הבן של אליסאן.

"ילד אתה צריך משהו?" הוא היה עסוק בפריקת ארגז של וופלים מן, "למה אתה עומד פה?"
"אני מחכה לעודף", עניתי בקול שקט וביישני.
"מחכה למה?" הוא שאל.
"לעודף"

הדי הצחוק שהתפשטו בחנות, וגרמו לעזרא לצחוק ולפלוט עשן תוך כדי שיעול, ליוו אותי כל הדרך הביתה, מהשלוש מדרגות, דרך השביל שבין הערבות, רצתי, אפילו לא התגלשתי על המעקה, פשוט רצתי שתיים שתיים במדרגות ועליתי הביתה.

והזיכרון הכי חזק שלי מהילדות
זה דווקא "רב'ה ארלנגר"
שהיה מלווה את אחים שלי בהסעה לחוות דעת....

 

[ליאונרדו]

יואו, מי אתם?

קוטי, ויוסל בלוי. וטייסיר חסר השיניים ואבא שלו עדל עם המכסחה שהיה מכסח לנו את הדשא...
ואגב גב' טויסיג זקוקה לתפילות שלנו (קורונה)

טייסיר לא היה חסר שיניים
שן אחת היתה לו בוודאות
יש לך שם מלא של הרבנית טויסיג?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

תפילת ה'נץ' באוהל דב בשבת בבוקר וקידושא רבא בהגשה אישית עם 2 קוגלים עדיין קיים....?

מעולם לא קמתי בשעה כל כך מוקדמת
אבל אני משער שזה היה מקסים.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

תפילת ה'נץ' באוהל דב בשבת בבוקר וקידושא רבא בהגשה אישית עם 2 קוגלים עדיין קיים....?

אם כבר מדברים על בתי כנסיות, אז הנה התרשמות מהשנים האחרונות.

בליל שבת אחד שהיה גם חג, הלכתי להתפלל באונגוואר. ואחרי שהתגברתי על ההיסוס הראשוני נכנסתי לתוך המעגל הגדול שרקד ושמחת בחגך, לא ממש רקד, רק הלכו מסביב לכל בית הכנסת, והמתקדמים שבהם רקעו ברגליים מעט.
באיזו נקודה במעגל רקדו שלושה מזקני החסידות. האחד קמוט וישיש, לבוש בבגדים ישנים וחבוטים, שטריימל לראשו, ועיניו צוהלות.
השני לבש קפוטה חגורה באבנט כנגד הלב, וכובע קנייטש מעוך לראשו, פניו זקנות מסיגריות וקוגל.
והשלישי עטף את עצמו בהוד קדומים, עיניו ממושקפות בפלסטיק, קפטנו מבהיק, ולראשו שטריימל מראשית ימי החסידות, קווצותיו שועלים בהירים סדורות לו בשנצים, סובבים לכיפה מהוהה באה בימים.
ושלושתם אחזו ידים בעוז ופיזמו 'ושמחת בחגך'.
בקצוות אחרים של המעגל ריקדו פנים אחרות ולבושים אחרים, וכולם שרים, חלקם בוהים, ובהם צעירים וזקנים, חסודים כליטאים, כספרדים, כחב"דים.
ובספסל ישב אזולאי, וכשעברתי לידו הושיט לי את קופסת הטבק באומרו: "זה לא אני, זה חבר שלי הכין, מה אתה אומר?
ואני נטלתי קמצוץ מהתערובת המופלאה, שריח של אתרוגים חבר בה לניחוח מנטה ושאר מיני בשמים, ורחרחתי בחיבה.
לאליקים הוא נתן סוכריות, כך גם מתחריו שאחד מהם הוציא משקית מרשרשת לקקן צובע לשון , שנקרא בירושלים 'מציצה', ותמורת לחיצת יד לשבת שלום, העניק אותה לאליקים.
ולאחר שהאדמו"ר דרש בשלומי ובמקום מגורי, בנאות דשא של אדמורים ממש, הלכתי לבית הורי, ובבוקר קמתי מאוחר.
★****★****★
ומיד כשקמתי הלכתי ויז'ניצא כי אני מחבב את טעם ניגוניהם, אך כשהגעתי הם ניגנו את האחרון שבהם, ואחרי שהשתמשתי בבית הכסא שלהם, הלכתי לאונגוואר, אך שם כבר קראו קהלת.
ניסיתי באהל דב אבל כבר קראו שם בתורה.
כך קרה שהגעתי לחב"ד שבאיגלו ברמות א'.
וכמנהג חב"ד הזמן הוא רק המלצה, והחזן הנעים בקול את התפילה ואת ההלל, ורוסי אחד כבוי מבט ישב לידי וקרא מתוך ספר של רוסים.
לאנשים מגלגלי טלית קראו לחולם צירה והעולם לא עצר ממסלולו.
עד שבא מנחם אחד וישב לידי וסיפר לי דברים מההווה שלו, והוא דווקא לא חב"די, רק קם מאוחר.
ובסוף התפילה הם רצו לקרוא מספר פסוקים ואני נמלטתי כי אבא חיכה עם הכוס קידוש ביד.
★****★****★
וכשאבא הלך לייקים להתפלל מנחה, הוא העיר אותי, ואני התכוננתי והלכתי לבובוב שזה המקלט של 75 שהוסב לפני שנים לשטיבל של חסידות באבוב.
מבין המתפללים יש אולי שני אנשים שקשורים החסידות באבוב, כל השאר הם כעשרה אנשים בגילאים שונים, שמנהלים את בית הכנסת הקטן שמשמש מוזיאון לוונטילטרים כחולים, ספרים ישנים, וצנצנות געפילטע פיש לשלשידעס.
ובמנחה של שבת שחל בבין הזמנים באים בו בחורי ישיבה להתפלל מנחה של שבת.
הבחורים באים ועומדים, חלקם יושבים על קצה ספסל, אך איש לא נוהג מנהג בעל הבית, רק מאזינים בשתיקה מאופקת לבעל הקורא, שדיקדק באותיותה ובתגיה בשלל גרסותיה וכוונותיה, ולאחר קדושה התנדפו כולם לבתיהם להספיק את השקיעה הממשמשת ובאה במפתיע.
וגם כאן ישב אזולאי עם קופסת הטבק, וכזקן ורגיל לקחתי קמצוץ והרחתי.
קינחתי באהל יוסף בתפילת ערבית עם שושן שבאמת ובתמים התלהב מתפילת ערבית של ליל הושענא רבא וקולו צילצל בעוז כשקרא "ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים" והתערב עם ניחוח הנענע העז שעלה מחדר הנטילה הסמוך.

 

[רק ילדה;)]

ואיה קו 35 המיטולוגי?
וקו 36 שהפך להיות 40 כדי להיות מהדרין וחזר חזרה ל36..

וקו 34 שהיה יוצא אחת לשעה ממסוף רמות.
היה יורד מיד שמאלה ולא ימינה. כי זה הוביל לקניון מלחה

 

[לילי 1]

מבקשים פה שתכתוב על האגם של אונגוואר

 

[brachi :)]

40-36-40-36-40-36,
עפרוני?
מישהו?
נוסטלגיה זה תמיד טוב על הלב

 

[מנצפך]

40-36-40-36-40-36,

רגע, זה היה גם 36א מתישהו

 

[מנצפך]

40-36-40-36-40-36,
עפרוני?
מישהו?
נוסטלגיה זה תמיד טוב על הלב

ספרי רמות ונעלי רמות?

 

[Debush]

מה עם ד"ר זוסמן(סוסמן)
ב74?

 

[ליאונרדו]

מה עם ד"ר זוסמן(סוסמן)
ב74?

חי וקיים
נושך ובועט
עדיין באותו כוך
עם אותן תיקיות ורודות
ואותו חדר בדיוק שאליו הלכתי בגיל 3
ריפא לאחרונה רבים רבים מקורונה
בינו לבין סינגר היתה סוג של קנאת סופרים , לא?
חבישות הלכנו לסינגר
רפואות - לסוסמן

 

[margalit234]

ווואוווווווווווווווו

איזו נוסטלגיה

מזכירים נשכחות - הצלחתם להעלות כמה שבבים מעומקי זכרוני החלוד.............

 

[רק ילדה;)]

חי וקיים
נושך ובועט
עדיין באותו כוך
עם אותן תיקיות ורודות
ואותו חדר בדיוק שאליו הלכתי בגיל 3
ריפא לאחרונה רבים רבים מקורונה

ותמיד בשעות לא שעות...
מדי פעם מתקשר אלינו ב4 לפנות בוקר "הלו הלו הלו הלו..." כל הבית מתעורר.
ואז בערך שעה אח''כ מישהו נוחת לתרופה.

 

[ליאונרדו]

ותמיד בשעות לא שעות...
מדי פעם מתקשר אלינו ב4 לפנות בוקר "הלו הלו הלו הלו..." כל הבית מתעורר.
ואז בערך שעה אח''כ מישהו נוחת לתרופה.

תמיד זה "דחוף"
מתי להתחיל את התרופה?
אתמול!

 

[רק ילדה;)]

מגלשות קיר בתוך הבית.....
כיום בתכנון של 'פינוי בינוי'.

 

[מיקימאוס.]

מה עם ד"ר זוסמן(סוסמן)

עדיין עם תור שלא נגמר אף פעם??

 

[מיקימאוס.]

ו 10 ש'' לקופה של צדקה כל מוצ''ש

 

[margalit234]

כן! התור בחיים לא נגמר שם.....