סיפור בהמשכים יומנם של אבודים

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יום י' למסע.

היום החלטנו לשייף כמה ענפים רחבים, כדי להכין מהם כלים. מצאנו אבן צור, ויש גם את האולר של רוף. בינתיים הכנו כבר שני שיפודי צלייה. ואני מתיישב לכתוב לפני שאמשיך להכין את הכפות.
"מה זה אהבה?" שואל רוף פתאום. "אתה יודע, זה מאוד מוזר לדבר על אהבה, כי כשהיא קורית, אנחנו אף פעם לא יודעים להגדיר אותה."
"אני חושב שההגדרה של אהבה, זה רגש שהוא מספיק טוב כדי שלא תרצה להגדיר אותו." אני עונה.
"לא תעבוד עליי." רוף מחייך. "זו הגדרה שהיא פרדוקס. נגיד שאתה רוצה להסביר לתוכנת מחשב איך לזהות אהבה. אתה לא יכול להגיד לו 'כל מי שלא רוצה להגדיר את הרגש שלו, אוהב'."
אני מקשיב. "מה הפוך מאהבה?" אני שואל בשקט.
"תיעוב." אוף לא צריך אפילו שניה כדי לענות. "ואל תגיד לי שזו שנאה, כי אפשר לשנוא ולאהוב ביחד."
"אפשר גם לתעב ולאהוב ביחד." אני מציין. "רגשות הם אף פעם לא מוחלטים."
רוף מסיים לשייף את הכף, מוודא שהיא נוחה מספיק. "כשתעזוב," הוא אומר. "נראה לי שיהיה לנו מספיק כלים כדי לחלק בינינו."
"כשנחזור לארץ," אני מתקן אותו. "יהיה לשנינו מספיק מזכרות כדי לא לשכוח מה היה פה."
רוף שותק.
"אתה יודע מה?" אני מהרהר בקול. "כשאני חושב על סבתא שלי והצוואה שלה, אני מבין מה היא נתנה לי. היא לימדה אותי בצוואה הזו מה באמת חשוב בחיים. וזה דבר שאני לא יכול לשכוח."
"לא לפחד מהגהינום?" שואל רוף בציניות קרה.
אני לא נבהל מהקור, יודע שמאחוריו יש רגשות שרחוקים מלהיות ציניים או קרים. "לא לפחד מעצמי." אני אומר. "לא לפחד לבחור."
"ובכל זאת כשהגעת לפה, לא מצאת את עצמך במשך שבוע." מזכיר לי רוף. "ולא משנה כמה החיים שלך היו חשובים לך, לא הצלחת לאסוף את עצמך ולדעת שהם ממשיכים."
אני שותק. "אתה צודק." אני אומר לבסוף. "לבחור זה לא מספיק. צריכים גם להאמין."
"מה?" רוף נוטש את האולר, מביט בי במבט אלכסוני.
"אני לא יודע איך להסביר את זה." אני אומר, ומשהו בי מתחיל לפעום. "אבל אני חושב שהשאלה של האי הזה היא לא של ידיעה ובחירה, אלא של אמונה ובריחה."
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
"לא תעבוד עליי." רוף מחייך. "זו הגדרה שהיא פרדוקס. נגיד שאתה רוצה להסביר לתוכנת מחשב איך לזהות אהבה. אתה לא יכול להגיד לו 'כל מי שלא רוצה להגדיר את הרגש שלו, אוהב'."
אהבתי את המדד, לא הסכמתי עם ההגדרה, אבל קיבלתי תשובה
"רגשות הם אף פעם לא מוחלטים."
הסיפור הזה מעורר הרבה תובנות, ומחשבות.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
פרק יפה כרגיל. איזה כיף שחזרת לכתוב:)
"תיעוב." אוף לא צריך אפילו שניה כדי לענות. "ואל תגיד לי שזו שנאה, כי אפשר לשנוא ולאהוב ביחד."
יש כאן טעות בשם, אולי תספיקי לתקן.
ו הגדרה שהיא פרדוקס
הגדרה שהיא הכללה ולא נכונה בכל המקרים, לא פרדוקס.
אני שותק. "אתה צודק." אני אומר לבסוף. "לבחור זה לא מספיק. צריכים גם להאמין."
לא מספיק בשביל מה? במה צריך גם להאמין?
אמונה ובריחה
אני אוהבת מאד את הסגנון של הפרקים האלו, קצרים אבל כאלו שצריכים לקרוא פעמיים..
הערה קטנה: בפרק הזה הרגשתי קצת עמימות במשפטים, כאילו הכותבת עצמה לא בטוחה במה שנכתב אז היא מעדיפה להשאיר אותם קצת מעורפלים...
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אהבתי את המדד, לא הסכמתי עם ההגדרה, אבל קיבלתי תשובה

הסיפור הזה מעורר הרבה תובנות, ומחשבות.
פרק יפה כרגיל. איזה כיף שחזרת לכתוב:)
אני אוהבת מאד את הסגנון של הפרקים האלו, קצרים אבל כאלו שצריכים לקרוא פעמיים..
תודה!
יש כאן טעות בשם, אולי תספיקי לתקן.
אופס, תודה. אתקן אצלי.
הגדרה שהיא הכללה ולא נכונה בכל המקרים, לא פרדוקס.
מדובר בתכונה של אהבה, ולא בהגדרה שלה.
הפרדוקס הוא בכך שאם אנחנו מתעלמים משאר הרגשות ומנסים לדבר על אהבה בלבד - כל ההגדרה נעלמת. אז זו בעצם לא יכולה להיות הגדרה.
לא מספיק בשביל מה? במה צריך גם להאמין?
ההסבר - בפרק הבא. זו הסיבה גם ל:
הערה קטנה: בפרק הזה הרגשתי קצת עמימות במשפטים, כאילו הכותבת עצמה לא בטוחה במה שנכתב אז היא מעדיפה להשאיר אותם קצת מעורפלים...
שפי ורוף מנסים להסביר לעצמם דברים שהם כרגע עמומים בשבילם. בעז"ה בפרק הבא הם יתקדמו, ואיתם גם הניסוחים.
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
איזה כיף שיש עוד פרק! (אני הייתי רוצה עוד ק-צ-ת אורך לפרק, רק קצת יותר...)

נקודה למחשבה, אם הוא כתב את היומן באמצע העבודה, רוף לא שלח לו איזו אמירה על זה שהוא כותב במקום לעבוד, או הציע לו למשל: 'תכתוב ככה: אהבה פירושה..'? (כאילו ציפיתי ליותר יחס של עלילתיות

"מה זה אהבה?"
"אני לא יודע איך להסביר את זה." אני אומר, ומשהו בי מתחיל לפעום. "אבל אני חושב שהשאלה של האי הזה היא לא של ידיעה ובחירה, אלא של אמונה ובריחה."
אני נהנית מהסוגיות שאת מציבה. מחכה מאוד להמשך ולתשובות ששפי ורוף יגיעו אליהן.

תודה על שחזרת לכתוב!
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
נקודה למחשבה, אם הוא כתב את היומן באמצע העבודה, רוף לא שלח לו איזו אמירה על זה שהוא כותב במקום לעבוד, או הציע לו למשל: 'תכתוב ככה: אהבה פירושה..'? (כאילו ציפיתי ליותר יחס של עלילתיות
א. הוא לקח הפסקה. גם רוף לא עובד רצוף.
ב. רעיון. יש היגיון בזה. תודה.
אני נהנית מהסוגיות שאת מציבה. מחכה מאוד להמשך ולתשובות ששפי ורוף יגיעו אליהן.
תודה:) מקווה שהתשובות יספקו אתכם...
תודה על שחזרת לכתוב!
@נ. גל, אני רק רוצה לציין שהמסע שהם עוברים בסיפור, הוא לא רק שלהם. את מעלה שאלות חשובות ובזכותך, יש גם תשובות יפות.

*תודה שחזרת להעלות את הסיפור. חיכיתי לו.
גם אני שמחה שחזרתי, שפי ורוף יקרים לליבי.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יום י"א למסע.

אחרי יממה של ויכוחים אני רוצה להתייאש.
רוף מבקש שלא, הוא חושב שזה חשוב מדי.
"פתאום חשוב לך לצאת מהאי?" אני לא מבין. "בסופו של דבר, ברור לשנינו שאם נפצח את האי הזה - לא נוכל להישאר כאן."
רוף שותק. מבקש את היומן.
אני נותן לו.
*
אני לא יודע אם אני רוצה לצאת מהאי או לא, אבל אני יודע שאני רוצה חברים.
כבר שנים שלא היו לי חברים. רק שותפים ששרדו במשך חודשים או שנים, ועפו אחר כך למקומות אחרים.
אמא שלי אהבה אותי, והיא כבר מזמן איננה. ועד שבאת חשבתי שאי אפשר למלא חור כזה בלב.
אתה אומר שאפשר, ואני רוצה להאמין לך.
אז אני מוכן לנסות. ואין לי מה להפסיד כבר, אז יאללה.

*
"חברות לא מקבלים כי אין מה להפסיד." אני משתדל להיות עדין, אבל זה קצת מורכב כרגע. לכן אני כותב תוך כדי, בורר מילים.
רוף שותק. "אז איך מקבלים חברות?"

אני לא יודע מה לענות.
איך בכלל מקבלים משהו באמצע החיים? אפילו בשביל כסף צריכים לעבוד, בטח בשביל כל דבר אחר.
"קודם כל," אני אומר. "כבר קיבלת אחת."
העיניים שלנו נפגשות, ואני משפיל אותן. זה מביך מדי, לראות את רוף בוכה.
נדמה לי שגם רוף השפיל עיניים, אבל לא ראיתי. כן, בכיתי. יש לך בעיה עם זה?
"בוא נעשה רשימה של מה שניסיתי להגיד עד עכשיו." אני מבקש. "נסדר קצת את הראש."
וודאותאהבה
אני מנהל את עצמיאני זורם עם אחרים
מפחיד לעזוב אחרי שמתרגליםתמיד מפחיד לאבד אהבה
חייב להיות מאוזן, אחרת משתגעיםחייב להיות מאוזן, אחרת משתגעים
צריכים לבחור לדעתצריכים לבחור לקבל אהבה
יש אי וודאותאין אי אהבה. תתמודד, זה יגיע אלייך בכל מקום.
פרק זה מוקדש מכל הלב לאחיותיי (אלו שקוראות את הסיפור, לפחות).
אוהבים אתכן, וזה יגיע אליכן בכל מקום.
 
נערך לאחרונה ב:

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@נ. גל מה עם רוף, שפי וכל הקוראים שתקועים באי השפיות/האמונה-בריחה?

ד"א אני רואה שלא אמרתי את זה עדיין יום י"א למסע מהמם. גם התובנות, גם הזרימה הטבעית והתחושה שיצרת בגאונות, שחושפת אותנו גם לעלילה של שפי ורוף מחוץ למחברת.
כל תובנות האהבה חזקות, קצת גבוהות ולא מספיק... איך נגדיר את זה? ארציות? קונקרטיות? מעשיות לאדם פשוט כמוני... מקווה שתפרטי או תפשטי עוד קצת בהמשך
אהבתי, חזק ומלא תובנות כרגיל
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
התנצלות: תקלה טכנית לא אפשרה לי להעלות את הפרק בזמן.

יום י"ב למסע.

"אפשר לבקש משהו ואתה מבטיח מראש לקיים?" אני קצת חושש היום, כי התוכניות שלי אולי מהירות מדי בשביל רוף.
רוף מהרהר רגע, ואז מחייך. "אני יודע שאתה רוצה לחפש דרך יציאה." הוא אומר.
אני מהנהן בשקט. "אני רואה שהוודאות עוזרת לך כשאתה רוצה להתחמק."
רוף צוחק.
"מה מצחיק?" אני באמת לא מבין.
"אני פה כבר שנה וחצי, ילד." הוא אומר, ונראה פתאום כמעט זקן. "אתה ממש לא הראשון שניסה להוציא אותי. אבל הידע שלי תמיד שמר עליי, החזיק אותי קרוב."
"או תמיד כלא אותך." אני עונה בשקט.
רוף מתעלם, ואני לא בטוח אם הוא שמע או לא. אז אני מחליט שהוא שמע, וזהו.

אחרי שגמרנו לאכול ארוחה של פירות ודגים (שוב...), אני מעז שוב להעלות את הנושא.
באמת שכבר נמאס לי להיות פה, אני רוצה להגיע למקומות אחרים. ידע זה דבר טוב, אבל הוא לא מקדם אותי לשום מקום, אם אני לא מתקדם בעצמי.
"תראה את הידע העולמי," אני מרצה בלהט. "כמה אנחנו יודעים, כמה המדע מתקדם כל הזמן. וזה לא עוזר בכלום להוסיף לאושר האנושי, לשמחה."
"זה כן מוסיף בריאות וכסף." מציין רוף מדודות. "ואתה לא יכול להגיד שזה שום דבר."
אני מביט סביב. אדמה תחוחה, חול רטוב ועצים מוכרים. "אולי בריאות הגוף." אני עונה בזהירות. "אבל ידע לא מוסיף הרבה בריאות נפשית."
רוף ממצמץ. "תוכיח."
אני משתדל לא לחייך. "תראה את עצמך. אתה יודע הכל, אבל לא מסוגל לאהוב. אפילו לא את עצמך."
"זה לא קשור." חובט רוף בכעס על הצלחת. "אנשים הם רעים, וזה לא קשור אליי."
אני שותק. אין לי מילים. "אתה טוב, רוף." אני אומר בלית ברירה. "ואתה בן אדם."
רוף לא עונה מיד. אני אוסף את האומץ שלי ואומר: "וגם אני בן אדם, ואני חושב שאני די טוב. אז אם כל בני האדם על האי הזה טובים, למה אתה בכל זאת מתעקש?"
"למה אני מתעקש להישאר איפה שטוב לי?" תוהה רוף. "זו שאלה די טיפשית."
אני מנענע בראשי. "לא, למה אתה מתעקש לשכנע את עצמך שטוב לך."
*
ורוף לא ממש מוכן לדבר איתי עכשיו, הוא רוצה לחשוב לבד. אז אני רק שומר בשקט על הידיעה שאנחנו יוצאים מפה בקרוב, ושלרוף באמת יהיה טוב לצאת.
ובעצם, אם כבר לנצל את האי לטובתי, אז: רוף, בוודאות מוחלטת, עוד יומיים אנחנו כבר לא נהיה פה.
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
התנצלות: תקלה טכנית לא אפשרה לי להעלות את הפרק בזמן.
תקלות טכניות, הינכן מתבקשות לא להפריע לסיפורים יפים לעלות בזמן!
העיקר שהגיע...

כרגיל יפהפה!
אבל הידע שלי תמיד שמר עליי, החזיק אותי קרוב."
"או תמיד כלא אותך." אני עונה בשקט.
"למה אני מתעקש להישאר איפה שטוב לי?" תוהה רוף. "זו שאלה די טיפשית."
אני מנענע בראשי. "לא, למה אתה מתעקש לשכנע את עצמך שטוב לך."
כמה נכון... את מצליחה לתת מקום ולהדגיש נקודות שהיינו צריכים לשים לב אליהם מזמן, אבל העדפנו להתעלם...
המשיכי כך

נהניתי מהקשר בין רוף לשפי, הזהירות והטקט ששפי מתנהל איתם, והדרך שבה את מובילה את רוף בעדינות לתובנות.

מחכה!!!
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תקלות טכניות, הינכן מתבקשות לא להפריע לסיפורים יפים לעלות בזמן!
העיקר שהגיע...

כרגיל יפהפה!


כמה נכון... את מצליחה לתת מקום ולהדגיש נקודות שהיינו צריכים לשים לב אליהם מזמן, אבל העדפנו להתעלם...
המשיכי כך

נהניתי מהקשר בין רוף לשפי, הזהירות והטקט ששפי מתנהל איתם, והדרך שבה את מובילה את רוף בעדינות לתובנות.

מחכה!!!
תודה!
שאלה לקהל הקוראים: האם אתם מעוניינים שרוף יכתוב יותר, או שההצגה דרך עיניו של שפי מספקת?
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
שאלה לקהל הקוראים: האם אתם מעוניינים שרוף יכתוב יותר, או שההצגה דרך עיניו של שפי מספקת?
אני בעד 70% שפי 30% רוף:
גם פרקים מעורבים הרבה שפי-קצת רוף, גם פרקים מעורבים 50/50 וגם פרקים של שפי לבד.
כלומר, המחברת היא של שפי, אז בדרך כלל ההתערבות של רוף צריכה להיות עם איזה תירוץ רקע, יש לו זמן, הוא רוצה להסביר... קיצער- כמו שעשית עד עכשיו מבחינתי מצוין
 

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
"למה אני מתעקש להישאר איפה שטוב לי?" תוהה רוף. "זו שאלה די טיפשית."
אני מנענע בראשי. "לא, למה אתה מתעקש לשכנע את עצמך שטוב לך."
את נהדרת!
זו תובנה שכל אחד צריך לקבל, אני חושבת.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יום י"ג למסע.

וואו, שפי, כמה שאני שונא אותך עכשיו.
תאמין לי שבא לי להעיר אותך ברגע זה ולשבור לך איזה רגל. לא יודע כבר מה, עלית לי על העצבים לגמרי.
לא בא לי לצאת מחר. מה תעשה לי? בא לי להישאר כאן.
אני זז לחלק הדרומי יותר, אם אתה רוצה להסתכן - תבוא.
אין לי כח אליך, יא משוגע.
*
אתה עוד לא קמת (טוב, הגיוני. נראה לי עבר איזה שעה מקסימום). אבל חזרתי, ואני קצת פחות עצבני עלייך.
טוב, מה אני מקשקש. נראה לי בין כה כשתקום אני מיד אשפוך עלייך הכל, וסתם תצטרך לקרוא פעמיים.
*

"בוקר טוב." אני פוקח עיניים בקושי. "מה זה, מאוחר ממש. לא הערת אותי?"
"קח." רוף מגיש לי קערה עם דגים מפרפרים. "תתעורר על עצמך ותתחיל לנקות אותם."
אני קם לאט. לא מבין מה העייפות הזו שנפלה עליי, וגם לא מבין למה רוף לא העיר אותי. הופך דף אחד אחורה, קורא את השורות שלו.
"אז זה הסיפור?" אני שואל. "פשוט היית עצבני אז לא הערת אותי?"
"משהו כזה." רוף חושק שפתיים, משייף את הסכין שלו באבן. "אתה באמת רוצה לצאת כל כך מהר?"
"זה לא כזה מהר." אני מושך כתף. "אני פה כבר כמעט חודש."
רוף שותק.
גם אני.
הלכתי לנקות את הדגים.

*
שפי הלך לאן שהוא, לא יודע מה כבר יש לו לחפש באי. אין פה הרבה מקומות, וכבר הכרתי לו את כולם.
נראה לי הוא סתם רצה להשאיר אותי לבד קצת, כל היום דיברנו רק על דברים טכניים.
אני אוהב את שפי. וגם אוהב את האי.
אני לא רוצה לעזוב. ואני גם לא רוצה לאבד את שפי.
כנראה ששפי היה כותב על זה איזה משפט חכם כמו "אתה צריך להחליט מה אתה רוצה יותר, וככה תדע מי אתה יותר". לא שזה משפט חכם, אבל שפי בטח היה הופך את זה למשפט חכם.
אהבתי את המשפט שלך. הדרך לדעת מי אתה, עוברת בידיעה מי אתה רוצה להיות. באמת חכם.
שפי אומר שכל מה שאני צריך זה לייצר וודאות שיהיה בסדר. אבל זה לא מרגיע אותי. אולי כי אני מפחד מדי מהאפשרויות שיש מחוץ לאי.
היי, זה היה משפט חכם. גם אם הוא לא נשמע ככה. לא באמת אכפת לי מהוודאות, אכפת לי מהאי וודאות שיכולה לבוא אחריו.
פעם חבר שלי הלך לפסיכולוג וחזר עם המשפט "הדבר הכי מפחיד זה לא לדעת דבר". אני צריך לעדכן את הפסיכולוג שהוא צדק.
אז אולי אני פשוט אחליט לאן אנחנו ממשיכים מפה, ואז הכל יהיה בסדר?
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יום י"ד למסע. יום אחרון.

אני הולך סביב לאי, לא יודע מה אני מחפש. יודע שיש משהו, שאני חייב למצוא אותו.
רוף ממהר אחריי, מנסה לתפוס אותי. הוא קורא לי הזוי, משוגע. אני לא עונה לו.
אני חייב למצוא את זה, יהיה "זה" מה שיהיה.
"אני אקח לך את היומן!" צועק אליי רוף. "תעצור כבר, למען השם!"
אני עוצר. הדבר האחרון שאני רוצה זה לאבד את המחברת עם היומן שלי.
"תודה לקל." רוף משיג אותי, מתנשף. "לאן אתה רץ?"
"לא יודע." אני מודה. "אני מרגיש שיש משהו שאני חייב למצוא, ואני לא יודע מה זה."
רוף שותק.
"מה?" אני שואל, כי לשתיקה שלו יש כבדות.
רוף לא עונה, הוא מסיט מבט. עכשיו אני כבר בטוח שהוא יודע מה אני מחפש. "אתה יודע מה זה?" אני שואל.
"תעזוב לי את היד." מבקש רוף. רק עכשיו אני קולט שתפסתי אותה בלי לשים לב.
"סליחה." אני מתנצל. "אבל זה משגע אותי. מה זה זה?"
"זה המפתח." אומר רוף בשקט. "החיבור של וודאות ואי וודאות."
"מפתח?" אני תוהה, לא מבין מילה.
"אני אקח אותך לשם." מבטיח רוף. "אבל קודם אני רוצה לארוז את התיק שלי. משם כבר לא חוזרים."
*
הגענו לשם. זו מערה שמסתתרת מאחורי סלע. הסכמתי שנאכל את ארוחת הבוקר לפני שניכנס אל המפתח.
"המפתח הוא המעבר אל המקום הבא בו אתה צריך להיות." מספר לי רוף כשאנחנו אוכלים ארוחת תפוחים קלאסית. "אני לא יודע בדיוק איך זה עובד, אבל קודם כל נכנסים, אחר כך צריכים להוכיח לאי שאתה שולט בוודאות שלך, ואז נפתח המעבר הלאה."
"זה נשמע קצת כמו אגדה, רק בלי הדרקונים." אני מחווה את דעתי.
רוף מחייך חצי חיוך. "לך תדע, אולי גם דרקונים יש שם."
*
אין ב"שם" דרקונים.
גם לא מעבר.
סתם מערה שמובילה לנקודת תצפית יפה על הים. הגלים מתנפצים למטה, על שונית סלעים.
"נו?" אני שואל.
"לא יודע." מודה רוף.
אנחנו שותקים.
אוכלים עוד תפוח מהצידה שמילאנו.
"לא יכול לקרות פה כלום, נכון?" אני שואל.
"לך תדע." מושך רוף כתף.
משהו לא פתור לי.
חייבת להיות דרך לצאת מפה.
"זה אי, נכון?" אני שואל רטורית. "כדי לצאת מפה צריכים להגיע לים."
"כנראה." מודה רוף.
"ואנחנו כאילו מעל שונים סלעים, שאין דרך לרדת אליה." אני ממשיך.
"בדיוק, אלא אם אתה רוצה לקפוץ ראש מעשר מטר."
המילים של רוף מדגדגות לי. כעבור רגע אני מבין שהמילה "רוצה" מציקה לי.
"אני רוצה." אני אומר, והביטחון שלי מפתיע אפילו אותי. "אני לגמרי רוצה לקפוץ ראש אל הסלעים."
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
די... עכשיו כמה זמן נחכה עם הרגליים על קצה השונית???
יפהפה! מסרן, מותח, ממלא תקווה. אבל אני לא רוצה שזה יהיה היום האחרון! הבטחת לנו אי שפיות!
שונים סלעים
אומרים 'שונית' או 'שוניות' נכון?
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
אין ב"שם" דרקונים.
גם לא מעבר.
סתם מערה שמובילה לנקודת תצפית יפה על הים. הגלים מתנפצים למטה, על שונית סלעים.
"נו?" אני שואל.
"לא יודע." מודה רוף.
אהבתי שכתבת 'מודה' על המשפט של רוף ולא נגיד סתם 'אומר', ולא רק בגלל הגיוון.
יש פה לדעתי גם סאטבקסט מאחורי המילה הזאת, משהו מעבר שמראה את הקשר ביניהם בשאלות חסרות, ואת העובדה שרוף לא מנסה להסביר דברים שהוא פשוט לא יודע.
זה משהו קטן אמנם, אבל מעלה את הרמה של הכתיבה בכמה דרגות.
"אני רוצה." אני אומר, והביטחון שלי מפתיע אפילו אותי. "אני לגמרי רוצה לקפוץ ראש אל הסלעים."
וואו.
אהבתי את הבנייה האיטית עד שהגענו לרגע הזה ופתאום גם לנו מתחשק לקפוץ אתו ביחד אל הסלעים...

הערה קטנה לגבי הפיסוק:
הנקודה בסוף המשפט בציטוטים לא אמורה להגיע לאחר המירכאות?
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אבל אני לא רוצה שזה יהיה היום האחרון! הבטחת לנו אי שפיות!
גם אני לא רוצה, לכן יש קו על היום האחרון.
אהבתי שכתבת 'מודה' על המשפט של רוף ולא נגיד סתם 'אומר', ולא רק בגלל הגיוון.
יש פה לדעתי גם סאטבקסט מאחורי המילה הזאת, משהו מעבר שמראה את הקשר ביניהם בשאלות חסרות, ואת העובדה שרוף לא מנסה להסביר דברים שהוא פשוט לא יודע.
זה משהו קטן אמנם, אבל מעלה את הרמה של הכתיבה בכמה דרגות.
וואו.
אהבתי את הבנייה האיטית עד שהגענו לרגע הזה ופתאום גם לנו מתחשק לקפוץ אתו ביחד אל הסלעים...
תודה רבה!
אומרים 'שונית' או 'שוניות' נכון?
כן, תודה. שונית.
הערה קטנה לגבי הפיסוק:
הנקודה בסוף המשפט בציטוטים לא אמורה להגיע לאחר המירכאות?
זו מחלוקת שאין בה הכרעה מוחלטת. מותר כך או כך, העיקר לשמור על צורה קבועה בכל טקסט.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק טז

א מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:ב אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:ה יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:ז אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:ח שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
נקרא  17  פעמים

אתגר AI

האנשה • 2

לוח מודעות

למעלה