דרוש מידע חלות מקמח שנטחן אחרי פסח במודיעין עילית

[יראת]

איפה מוכרים בעיר חלות מקמח שנטחן אחרי פסח?

 

[רחלללל]

מאפיית הודיה

 

[איש עברי]

במ. עילית רוב המאפיות לא מייצרות בעצמן את מוצריהן, ולכן לוקח זמן עד שמגיע סחורה מאחרי פסח.
יתכן שגם הנמכרות במכולות מאחרי פסח, צריך לבדוק בקו המידע של ועד הכשרות של העד"ח. בדר"כ חלות כבר מייצרים מקמח חדש.

 

[יראת]

מאפיית הודיה

מתוך ידיעה? כי לפי מה ששמענו יש להם עדיין בצקים מלפני פסח

 

[ליטאי פשוט]

סליחה על השאלה והסטת הנושא....
מי החליט שקמח שנטחן לפני פסח הוא חמץ????
עד כמה שידוע לי רוחצים את החיטה לפני הטחינה פחות מ20 שניות!!!!!
וזה לא מספיק להחמיץ....
אז מאיפה הנערווין האלו????
(הדברים נכתבו ע"פ דעתם של גדולי הפוסקים)

 

[איש עברי]

מתוך ידיעה? כי לפי מה ששמענו יש להם עדיין בצקים מלפני פסח

בדר"כ לפני שבת הם משתדלים להביא סחורה חדשה, צריך לשאול שם.

 

[בנברקית]

סליחה על השאלה והסטת הנושא....
מי החליט שקמח שנטחן לפני פסח הוא חמץ????
עד כמה שידוע לי רוחצים את החיטה לפני הטחינה פחות מ20 שניות!!!!!
וזה לא מספיק להחמיץ....
אז מאיפה הנערווין האלו????
(הדברים נכתבו ע"פ דעתם של גדולי הפוסקים)

קבל את זה.
יש רבבות שיש להם מסורת להחמיר בזה
וכמובן שזה הידור והחמרה ולא מעיקר הדין! (גם אנו לא מקפידים ע"כ)
וכדאי וראוי להחמיר בכבוד הבריות ואהבת הזולת..

 

[איש עברי]

סליחה על השאלה והסטת הנושא....
מי החליט שקמח שנטחן לפני פסח הוא חמץ????
עד כמה שידוע לי רוחצים את החיטה לפני הטחינה פחות מ20 שניות!!!!!
וזה לא מספיק להחמיץ....
אז מאיפה הנערווין האלו????
(הדברים נכתבו ע"פ דעתם של גדולי הפוסקים)

זאת באמת חומרא לא ברורה לגמרי.
רק כדאי לדעת שהמציאות משתנה בין מפעל למפעל ומדי זמן, וקשה לחתוך את הענין.

מי שמעוניין להחמיר ב'נטחן', צריך לדעת שיש לבדוק כמעט כל השנה כל מוצר ומוצר, ואף בחודש שבט פוגשים 'פסק זמן' שמיוצר כמה ימים אחרי פסח (ואינו נטחן אלא נאפה לאחר הפסח) ועוד מוצרים שונים. מצד שני, כדאי לבדוק כל השנה מפני שישנם מוצרים מאוד ישנים, שגם בלי קשר לחמץ, עדיף לא לצורכם.

 

[דג לבן]

איפה מוכרים בעיר חלות מקמח שנטחן אחרי פסח?

חלות של מאפית בכורים. יש בחנויות (כמו אהבת חסד) וגם במכירות פרטיות

 

[קריה נאמנה]

יש רבבות שיש להם מסורת להחמיר בזה

יש מסורת לא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי.
לא נראה לי שיש מסורת על "נטחן לאחר הפסח".
פעם לא שטפו את החיטים לפני טחינה, ואף אחד לא חשב שיש בעיה בקמח.

 

[david1986]

איפה מוכרים בעיר חלות מקמח שנטחן אחרי פסח?

כל החלות הפשוטות מתוצרת ברמן בלבד (לא ודש) ללא חשש, פינת המאפים של עיני בסניפי "יש חסד" מודיעין עילית – ללא חשש למעט קמח מלא

 

[david1986]

סליחה על השאלה והסטת הנושא....
מי החליט שקמח שנטחן לפני פסח הוא חמץ????
עד כמה שידוע לי רוחצים את החיטה לפני הטחינה פחות מ20 שניות!!!!!
וזה לא מספיק להחמיץ....
אז מאיפה הנערווין האלו????
(הדברים נכתבו ע"פ דעתם של גדולי הפוסקים)

א. מי החליט שזה לא חמץ, וגם אם הרחיצה היא פחות מ20 שניות אולי יש בזה על מנת להטפיח,
הנערווין האלו מזה שהגאון מוילנא לא סמך על מכירת חמץ, וכל השנים אבותינו הקפידו.
ומי אלו גדולי הפוסקים שהדברים נכתבו על דעתם?

 

[ליטאי פשוט]

מי אלו גדולי הפוסקים שהדברים נכתבו על דעתם?

רבי משה שטרנבוך (בשם נכדו)
הרב אלישיב
והרשימה עוד ארוכה....
וכן בירור המציאות....
הסבר על תהליך טחינת הקמח כיום

 

[ליטאי פשוט]

וכל השנים אבותינו הקפידו.

על נטחן לאחר הפסח או נאפה לאחר הפסח?????
תשאל את סבא שלך אם הוא זוכר דבר כזה....

 

[david1986]

דעת הרב אלישיב על מכירת חמץ ידועה והלוואי שהיו מפעלים שהיו מוכרים חמץ כפי דעתו, ולכן גם אתה מקל כדעתו לגבי חמץ לאחר הפסח אבל כדאי שתבדוק איזה מכירה עשו החברות שאתה אוכל מהם

 

[david1986]

הרב יוסף אפרתי כתב, בהתאם לדעת הרב יוסף שלום אלישיב, שאין לסמוך על מכירת חמץ שביצע חילוני כי לא הייתה לו כוונה אמיתית למכור את החמץ,[14] אלא אם שטר המכירה הקנה לה תוקף גם לפי חוקי המדינה.

 

[ליטאי פשוט]

אלא אם שטר המכירה הקנה לה תוקף גם לפי חוקי המדינה.

שטר מכירת חמץ של ה"עדה" יש לו תוקף גם לפי חוקי המדינה
וחברה שיש לה את ההכשר הנ"ל מוכרת חמץ בבית הדין של העדה

 

[david1986]

שאלה נודע לי כי הקמח הרגיל אשר אנו משתמשים בו כל השנה הוא חמץ, במידה וקמח כזה לא נמכר לפני הפסח, האם מותר להשתמש בו לאחר הפסח? . . תשובה המצב העובדתי לאחר בירור עם טוחני קמח מתקבלת התמונה הבאה: כל הקמח שאינו מיועד לפסח (למצות) עובר תהליך זה: לפני הטחינה מוסעים הגרעינים במסוע סגור (חלזון). בו הם. עוברים תהליך הרטבה (אבל לא שריה)., לאחר כעשר שעות מההרטבה החיטים נטחנות לקמח. ההרטבה מסייעת להפרדת מלוי הגרעין מקליפתו. במוצרי קמח רגיל לא נעשה שימוש בקליפה (סובין). בתהליך ההרטבה אין החיטים שרויות במים ואינן תופחות או מתבקעות. הטוחנים יכולים להבחין, בסמוך לטחינה, ע"י ריח החימוץ, איזו חיטה הורטבה. כל החיטים נטחנות לאחר פרק הזמן הנקוב, ואינן מונחות להמשך החימוץ. במידה ולא טחנו אותן בזמנן החיטים מתייבשות, ולא ניתן לברר ע"י ריחן אם הורטבו. בטחנות הקמח עצמן כמעט ולא נשאר קמח מלפני הפסח, והנשאר נמכר בדר"כ לנכרי. עיקר הצטברות הקמח היא במערכת הייצור והשיווק של הקמח ומוצריו. השאלות העומדות לבירור הן: א. מאיזה שלב קרוי שם חמץ על חיטים שנרטבו? ב. איך יוגדר מבחינה הלכתית, הקמח שעבר את התהליך הנ"ל? ג. האם צריכים למכור לנכרי את הקמח בפסח, ומה דין הקמח לאחר הפסח, אם לא נמכר? א. דין חיטים שנרטבו מסוגיית לתיתה [פסחים מ' ע"א]. עולות כמה שיטות ראשונים: שיטת הרמב"ם [חו"מ פ"ה ה"ז וח']. והרי"ף [פסחים שם]. שחיטים שלא נתבקעו אינן אסורות מן התורה, אלא מדברי חכמים. שיטת הרא"ש [פסחים פ"ב סי' כ"ז]. שאף ביקוע אינו סימן לחמץ גמור האסור מן התורה, אלא אך קרוב להחמצה. שיטת רבינו אפרים [רא"ש שם, טור סי' תס"ז]. שהבחין בין חיטים שנפל עליהן מים ולא התעסקו עימן שאצלן חוששים לחימוץ אף אם לא התבקעו, לבין חיטים שהתעסקו עימן שאך בהתבקעות מחמיצות. שיטת היראים [הגה"מ חו"מ פ"ה אות ו']. שהבחין בין זליפה מועטת שדוקא ביקוע הוא סימן לחימוץ, לבין שריה מרובה שאפילו לא נתבקעו אסורות. שיטת הרא"ה [מובא בר"ן על הרי"ף]. והריצב"א [הגה"מ שם אות ז']. שחיטים בגלל סידקן אפילו לא נתבקעו כיון שנרטבו החמיצו. להלכה פסק הב"י [סי' תס"ז]. כרי"ף וכרמב"ם, ובשו"ע פסק לאסור לתיתה והביא דברי רבינו אפרים להלכה [סי' תס"ז ס"ב]. המשנה ברורה [סי' תס"ז ס"ק ז']. כתב שהאחרונים פרשו את רבינו אפרים בנפלו עליהם מים אפילו שלא נתרככו כלל, ובשער הציון [שם אות י"א]. התקשה בדעתם. ב. הגדר ההלכתי של הקמח גדר החיטים בתהליך הטחינה בימינו, נראה שזוהי לתיתה שנאסרה מזמן הגאונים, וע"כ לפסח אסור להשתמש בקמח. אולם נראה שאפילו לשיטת רבינו אפרים אין חיטים אלו בכלל חיטים שלא עסקו בהן, וע"כ הביקוע צריך להיות סימן העיקרי לחימוץ. ואפילו אם נחוש שהביקוע אינו סימן במקרה זה, הרי הטוחנים מעידים שאם לא נטחנו לאחר כעשר שעות, הן מתייבשות ואינן רכות ולא ניתן להבחין בכך שהרטיבו אותן (עי' שער הציון שם שהסיק שאם הן קשות מותר למוכרן לעכו"ם). וכש"כ לשיטת הרא"ש שביקוע אינו סימן להחמצה. ואף לשיטת היראים זהו זילוף מועט. ונשארה שיטת הרא"ה והריצב"א שהמצב שלנו אסור לפי דבריהם. וע"כ מעיקר הדין נראה שקמח זה אינו חמץ, ואף אם נחוש לחיטים שנשארו בחורים ופינות של המסוע שהחמיצו לגמרי ונטחנו קודם פסח, הרי הקמח שלהן שהוא קמח חמץ נתערב בשאר הקמח קודם הפסח, ונחשב כתערובת לח בלח שאינו חוזר וניעור [סי' תמ"ז ס"ד ובמשנה ברורה ס"ק ל"ב]. ג. חיוב מכירת הקמח לפי מה שהסקנו אין צריכים למכור כלל את הקמח לנכרי קודם הפסח. אולם אם נעמיד חיטים אלו כחיטים שלא נתעסקו בהן, הרי חיטים אלו אסורות, וצריך לכאורה, למוכרן או לבערן קודם הפסח. אולם נראה שאף השו"ע שהביא את דעת רבינו אפרים פסקו לחומרא מצד חשש חימוץ, אך לא כחמץ ודאי, שהרי פסק כרי"ף וכרמב"ם שאך ביקוע הוא סימן לחימוץ האסור מן התורה. (וכש"כ לפי המ"ב שהזכרנו לעיל). ועי' בחזו"א [או"ח סי' קכ"א אות כ"א]. שהסיק שהעדר ביקוע סימן לאי-החמצה. אולם לפנינו אין עתה חיטים שהורטבו, אלא קמח שנטחן מחיטים אלו, ולגביו פסק במשנה ברורה [תנ"ג, כ"ז].: "ואם עבר ולתת אסור לאוכלן וליהנות מהן בימי הפסח, ומ"מ להשהות קמח החיטים הלתותים מותר בפסח אם שרן במים מעט וטחנן מיד אחר הלתיתה". וא"כ עולה לפי המ"ב שאין צורך למכור את הקמח לנכרי קודם הפסח. אמנם החת"ס [או"ח סי' קי"ד]. פסק שסולת לאחר לתיתה היא ספק חמץ, וע"כ עבר באיסור בל יראה מדרבנן ואסור בהנאה לאחר הפסח, אף שכל דין חמץ שעבר עליו הפסח רק מדרבנן. אולם נראה שדברי החת"ס שתבואה לתותה נחשבת לחמץ ועוברים עליה בפסח ודין חמץ שעבר עליו הפסח בה — לא התקבלו להלכה, והמ"ב לא חש אף לספק חמץ בלתיתה שזמן מה אחריה באה טחינה. ובשו"ת בית יצחק [יו"ד ח"ב קו"א סי' ט' הו"ד שד"ח מע' חו"מ סי' כ"ח אות כ"ד]. חלק על החת"ס דבספק עבר בב"י לא קנסו ולא נאסר. ודעת החק יעקב [סי' תמ"ט]. שבכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר באכילה. וכתב בשו"ת בית שלמה [סוס"י פ"ו, הו"ד בשד"ח מע' חו"מ סי' ח' אות ל']. שדעת רוב האחרונים להקל בספק חמץ שעבר עליו הפסח אף באכילה. ובאנ' תלמודית [ע' חמץ שעבר עליו הפסח הערה ]. הביא שבספק משום מחלוקת שנחלקו בו אם הוא חמץ כתבו האחרונים שדינו (של חמץ שעבר עליו הפסח). ככל ספק דרבנן ולהקל. וציין לכמה אחרונים. והיינו מקרה דנן וא"כ אף מטעם זה נראה להקל כאן. . מסקנה נראה לענ"ד שלכתחילה צריך למכור קמח מחיטה לתותה (כפי שתוארו תהליכי עיבודה לעיל). ואם נשאר קמח כזה אסור להשתמש בו בפסח. ולאחר הפסח אפילו לא נמכר — לפי המשנה ברורה ורוב האחרונים (לפי דברי הבית שלמה). הוא מותר באכילה.

 

[ליטאי פשוט]

שאלה נודע לי כי הקמח הרגיל אשר אנו משתמשים בו כל השנה הוא חמץ, במידה וקמח כזה לא נמכר לפני הפסח, האם מותר להשתמש בו לאחר הפסח? . . תשובה המצב העובדתי לאחר בירור עם טוחני קמח מתקבלת התמונה הבאה: כל הקמח שאינו מיועד לפסח (למצות) עובר תהליך זה: לפני הטחינה מוסעים הגרעינים במסוע סגור (חלזון). בו הם. עוברים תהליך הרטבה (אבל לא שריה)., לאחר כעשר שעות מההרטבה החיטים נטחנות לקמח. ההרטבה מסייעת להפרדת מלוי הגרעין מקליפתו. במוצרי קמח רגיל לא נעשה שימוש בקליפה (סובין). בתהליך ההרטבה אין החיטים שרויות במים ואינן תופחות או מתבקעות. הטוחנים יכולים להבחין, בסמוך לטחינה, ע"י ריח החימוץ, איזו חיטה הורטבה. כל החיטים נטחנות לאחר פרק הזמן הנקוב, ואינן מונחות להמשך החימוץ. במידה ולא טחנו אותן בזמנן החיטים מתייבשות, ולא ניתן לברר ע"י ריחן אם הורטבו. בטחנות הקמח עצמן כמעט ולא נשאר קמח מלפני הפסח, והנשאר נמכר בדר"כ לנכרי. עיקר הצטברות הקמח היא במערכת הייצור והשיווק של הקמח ומוצריו. השאלות העומדות לבירור הן: א. מאיזה שלב קרוי שם חמץ על חיטים שנרטבו? ב. איך יוגדר מבחינה הלכתית, הקמח שעבר את התהליך הנ"ל? ג. האם צריכים למכור לנכרי את הקמח בפסח, ומה דין הקמח לאחר הפסח, אם לא נמכר? א. דין חיטים שנרטבו מסוגיית לתיתה [פסחים מ' ע"א]. עולות כמה שיטות ראשונים: שיטת הרמב"ם [חו"מ פ"ה ה"ז וח']. והרי"ף [פסחים שם]. שחיטים שלא נתבקעו אינן אסורות מן התורה, אלא מדברי חכמים. שיטת הרא"ש [פסחים פ"ב סי' כ"ז]. שאף ביקוע אינו סימן לחמץ גמור האסור מן התורה, אלא אך קרוב להחמצה. שיטת רבינו אפרים [רא"ש שם, טור סי' תס"ז]. שהבחין בין חיטים שנפל עליהן מים ולא התעסקו עימן שאצלן חוששים לחימוץ אף אם לא התבקעו, לבין חיטים שהתעסקו עימן שאך בהתבקעות מחמיצות. שיטת היראים [הגה"מ חו"מ פ"ה אות ו']. שהבחין בין זליפה מועטת שדוקא ביקוע הוא סימן לחימוץ, לבין שריה מרובה שאפילו לא נתבקעו אסורות. שיטת הרא"ה [מובא בר"ן על הרי"ף]. והריצב"א [הגה"מ שם אות ז']. שחיטים בגלל סידקן אפילו לא נתבקעו כיון שנרטבו החמיצו. להלכה פסק הב"י [סי' תס"ז]. כרי"ף וכרמב"ם, ובשו"ע פסק לאסור לתיתה והביא דברי רבינו אפרים להלכה [סי' תס"ז ס"ב]. המשנה ברורה [סי' תס"ז ס"ק ז']. כתב שהאחרונים פרשו את רבינו אפרים בנפלו עליהם מים אפילו שלא נתרככו כלל, ובשער הציון [שם אות י"א]. התקשה בדעתם. ב. הגדר ההלכתי של הקמח גדר החיטים בתהליך הטחינה בימינו, נראה שזוהי לתיתה שנאסרה מזמן הגאונים, וע"כ לפסח אסור להשתמש בקמח. אולם נראה שאפילו לשיטת רבינו אפרים אין חיטים אלו בכלל חיטים שלא עסקו בהן, וע"כ הביקוע צריך להיות סימן העיקרי לחימוץ. ואפילו אם נחוש שהביקוע אינו סימן במקרה זה, הרי הטוחנים מעידים שאם לא נטחנו לאחר כעשר שעות, הן מתייבשות ואינן רכות ולא ניתן להבחין בכך שהרטיבו אותן (עי' שער הציון שם שהסיק שאם הן קשות מותר למוכרן לעכו"ם). וכש"כ לשיטת הרא"ש שביקוע אינו סימן להחמצה. ואף לשיטת היראים זהו זילוף מועט. ונשארה שיטת הרא"ה והריצב"א שהמצב שלנו אסור לפי דבריהם. וע"כ מעיקר הדין נראה שקמח זה אינו חמץ, ואף אם נחוש לחיטים שנשארו בחורים ופינות של המסוע שהחמיצו לגמרי ונטחנו קודם פסח, הרי הקמח שלהן שהוא קמח חמץ נתערב בשאר הקמח קודם הפסח, ונחשב כתערובת לח בלח שאינו חוזר וניעור [סי' תמ"ז ס"ד ובמשנה ברורה ס"ק ל"ב]. ג. חיוב מכירת הקמח לפי מה שהסקנו אין צריכים למכור כלל את הקמח לנכרי קודם הפסח. אולם אם נעמיד חיטים אלו כחיטים שלא נתעסקו בהן, הרי חיטים אלו אסורות, וצריך לכאורה, למוכרן או לבערן קודם הפסח. אולם נראה שאף השו"ע שהביא את דעת רבינו אפרים פסקו לחומרא מצד חשש חימוץ, אך לא כחמץ ודאי, שהרי פסק כרי"ף וכרמב"ם שאך ביקוע הוא סימן לחימוץ האסור מן התורה. (וכש"כ לפי המ"ב שהזכרנו לעיל). ועי' בחזו"א [או"ח סי' קכ"א אות כ"א]. שהסיק שהעדר ביקוע סימן לאי-החמצה. אולם לפנינו אין עתה חיטים שהורטבו, אלא קמח שנטחן מחיטים אלו, ולגביו פסק במשנה ברורה [תנ"ג, כ"ז].: "ואם עבר ולתת אסור לאוכלן וליהנות מהן בימי הפסח, ומ"מ להשהות קמח החיטים הלתותים מותר בפסח אם שרן במים מעט וטחנן מיד אחר הלתיתה". וא"כ עולה לפי המ"ב שאין צורך למכור את הקמח לנכרי קודם הפסח. אמנם החת"ס [או"ח סי' קי"ד]. פסק שסולת לאחר לתיתה היא ספק חמץ, וע"כ עבר באיסור בל יראה מדרבנן ואסור בהנאה לאחר הפסח, אף שכל דין חמץ שעבר עליו הפסח רק מדרבנן. אולם נראה שדברי החת"ס שתבואה לתותה נחשבת לחמץ ועוברים עליה בפסח ודין חמץ שעבר עליו הפסח בה — לא התקבלו להלכה, והמ"ב לא חש אף לספק חמץ בלתיתה שזמן מה אחריה באה טחינה. ובשו"ת בית יצחק [יו"ד ח"ב קו"א סי' ט' הו"ד שד"ח מע' חו"מ סי' כ"ח אות כ"ד]. חלק על החת"ס דבספק עבר בב"י לא קנסו ולא נאסר. ודעת החק יעקב [סי' תמ"ט]. שבכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר באכילה. וכתב בשו"ת בית שלמה [סוס"י פ"ו, הו"ד בשד"ח מע' חו"מ סי' ח' אות ל']. שדעת רוב האחרונים להקל בספק חמץ שעבר עליו הפסח אף באכילה. ובאנ' תלמודית [ע' חמץ שעבר עליו הפסח הערה ]. הביא שבספק משום מחלוקת שנחלקו בו אם הוא חמץ כתבו האחרונים שדינו (של חמץ שעבר עליו הפסח). ככל ספק דרבנן ולהקל. וציין לכמה אחרונים. והיינו מקרה דנן וא"כ אף מטעם זה נראה להקל כאן. . מסקנה נראה לענ"ד שלכתחילה צריך למכור קמח מחיטה לתותה (כפי שתוארו תהליכי עיבודה לעיל). ואם נשאר קמח כזה אסור להשתמש בו בפסח. ולאחר הפסח אפילו לא נמכר — לפי המשנה ברורה ורוב האחרונים (לפי דברי הבית שלמה). הוא מותר באכילה.

היית אוכל בביתו של הרב העונה?
אני-לא....
וד"ל

 

[david1986]

בלא להיכנס לנושא הלתיתה שהוא מורכב ואין בו אמינות לאף אחד מסיבות פוליטיות אלו ואחרות (למרבה הכאב)
הרי שברור שהחזו"א ותלמידיו מקילים (ולגבי הטענות על השינויים צ"ע במציאות ולא שמעתי מי ששינה דעתו בגלל זה)
והגריש"א ותלמידיו מחמירים, והוא החמיר למאוד (לעצמו) גם אחרי פסח וכך עוד כמה גדולי עולם.
ולגבי הטענה היכן ראינו להחמיר באיסור דרבנן
לכאורה ודאי יש מקום להחמיר ובפרט במידי דאכילה.
אם כי ממש לא מצאתי טעם לא במרעישים שלא לאכול ולא במרעישים נגדם
וככל החומרות בימינו שהם עניין של סטטוס חברתי ולא יראת שמים.