זה ידע מאוד ידוע. היו איתו הרבה ריאיונות פה ושם והוא סיפר את סיפור חייו כמה פעמים.
נוגעים בפסגה | המוזיקאי והספורטאי, הצלם והשף, הפסיכולוג והעיתונאי, הרופא והצייר: שמונה אנשים שהיו בצמרת והחליטו לבצע מהפך בחייהם, פותחים […]
he.mishpacha.com
הצייר: אלברט זמורה
מתינוק הבמבה לבעש"ט
אלברט זמורה נולד במוסקבה, למשפחה יהודית. "דיברנו קצת אידיש, אכלנו מצה בפסח וידענו תמיד שנתחתן רק עם יהודיות. אבל מעבר לכך, לא ידענו כמעט כלום על היהדות", הוא מספר.
בראשית שנות התש"נ, עם תחילת העלייה הגדולה מברית המועצות, הגיע גם אלברט לארץ. "היה בי רצון חזק להתגורר בארץ היהודים", הוא מסביר. "הזדהיתי מאוד עם הרעיון הציוני והבנתי שאם אני באמת רוצה להתרחק מאנטישמיות, זו הדרך היחידה. ראיתי סביבי כל הזמן: גם כשאנחנו מנסים להתקרב לרוסים ולהיות דומים להם, תמיד יהיה מי שיקרא לעברי 'זיד' או 'יהודון'. היה ברור לי שזה לא המקום שלי".
לארץ הוא הגיע בערב מלחמת המפרץ, וכשנולד בנו בכורו – היה זה בדיוק בזמן בו נשמעה אזעקה. המצב הביטחוני היה רגיש מאוד, אך באותם ימים הבעיה העיקרית שהעסיקה אותו הייתה – חיפוש עבודה. "באתי עם רקע משמעותי מאוד בגרפיקה ואנימציה, וכך מצאתי את עצמי עובד כבמאי בהפקות אנימציה וכצייר. בין היתר ציירתי את דמותו של התינוק המפורסם מ'במבה אוסם', וכן את הדמויות שמופיעות על הביסלי ואת האיור שעל הצ'יטוס. השתתפתי בציור ובהנפשה של מגוון קליפים מצוירים ובסך הכל הייתי מרוצה מההישגים".
20 שנה לאחר הגעתו לארץ, החל אלברט להשתעמם מהעבודה. "הרגשתי שאני מיובש", הוא מסביר. "הנפש שלי התייבשה מעולם הפרסום, ובעיקר הבנתי שהוא לא מוביל אותי לשום מקום. אני חושב, שכמעט לכל אדם יש רגע כזה בחיים, בו הוא נעצר ושואל את עצמו – מאיפה באתי ולאן אני הולך".
מה השבת לעצמך? היו לך תשובות?
"זה גרם לי לחשוב ולהתעניין. אבל האמת היא, שמי שלדעתי עזר לי באותו זמן היה הבעל שם טוב. בדיוק באותם ימים, בלי שום קשר להתקרבות שלי ליהדות, התחלתי לצייר ספר קומיקס על הבעל שם טוב. כחלק מכך קראתי הרבה מאוד על דמותו ושמעתי סיפורים מדהימים אודותיו. זה ריתק אותי".
באותם ימים היה אלברט נטול הגדרות. "אמנם כבר ראיתי את עצמי כבעל תשובה, אבל עדיין לא שמרתי שבתות כהלכה. ככל שהתקדמתי יותר עם הספר, כך גם התקדמתי בחיי האישיים. התחלתי להתפלל וללמוד, להניח תפילין ולהתקדם בתחומים נוספים".
לא תמיד זה היה קל. "אחד הניסיונות הקשים ביותר היה בנוגע לעישון", הוא מספר. "בשבתות הראשונות ששמרתי, חוויתי ממש ייסורים. החזקתי את עצמי בכל הכוח, ספרתי את הדקות והשניות שנותרו עד יציאת השבת. היום ברוך השם זה אפילו לא ניסיון בשבילי, עד כדי כך שגם בימות השבוע הפסקתי לעשן".
לאחר שסיים אלברט את הכנת הספר, הוא כבר היה במקום אחר לגמרי – שומר שבת ומניח תפילין, אך נתקל בבעיה: "כשניסיתי לייצא את הספר לחילונים, הם חשבו שהוא דתי מדי, ואילו כשהצעתי אותו לשוק החרדי, הם חשבו שהוא יותר מדי חילוני".
ואז הוא חווה השגחה פרטית מיוחדת: "נסעתי לסטודיו שלי ביפו, ובמשך כל הדרך הרהרתי על הספר – איך אני מקדם אותו, ואולי בכלל עדיף לגנוז אותו? בשלב כלשהו פשוט התפללתי להקב"ה וביקשתי ממנו: 'תן לי סימן באיזו דרך אני צריך ללכת'. בדיוק אז עשיתי טעות כלשהי בדרך, והסתובבתי כדי לחזור לרחוב הנכון. פתאום אני מגלה מול עיניי שלט עם חץ המפנה לרחוב 'הבעל שם טוב'. הרגשתי שהנה, קיבלתי את התשובה. החלטתי שאני קופץ למים ומתחיל לכוון את הספר לציבור החרדי. הספר עבר את ההתאמות הנדרשות, וכך לראשונה בחיי התחלתי לעבוד עם השוק החרדי".
נכון להיום משמש אלברט כצייר קומיקס של ספרים חרדיים רבים מאוד, בארץ ובחו"ל. "בעיקר אני אוהב לצייר סיפורי צדיקים, בפרט כאלו שמופיעים בהם סיפורים על מה שקרה ברוסיה – מולדתי", הוא אומר. "בכל פעם אני מצטמרר מחדש כשאני מבין איזו היסטוריה יהודית עשירה הייתה ברוסיה, ומעולם לא שיתפו אותנו בכך. בבתי ספר בהם למדתי אפילו לא הזכירו אותה. אני כל כך שמח שבסופו של דבר זכיתי למצוא את האמת ולהכיר את מה שנלקח ממני".
הנושאים החמים
הנושאים החמים
