הנושאים החמים
הנושאים החמים
חני כהן :)
משתמש מקצוען
הוא נכנס אל מבנה הישיבה, גורר אחריו מזוודה חורקת.
"היי יחיאל, עצור", רדף אחריו קולו של יעקוב. הוא הסתובב.
"יש לנו אורח חדש לחדר", הוא התנשף, בוחן את תגובתו. "הרב ביקש ממני לעדכן אותך".
"מה??" יחיאל עיקם את אפו. " איפה- בדיוק- הוא- יכנס?"
"לא יודע", קרץ יעקוב. אולי תתן לו את המיטה שלך".
יחיאל שתק. הבדיחה לא הצליחה לרומם את שולי שפתיו.
"טוב, מה אני יכול לעשות", הוא נאנח אחרי רגע. נחירו התנפחו אות לתחושת העצבים שהציפה אותו. איך קוראים לו?"
"מאיר כהן".
"הוא נמצא עכשיו בחדר?"
"כן"
יחיאל הסיט את מבטו לעבר המסדרון. "אני הולך להניח את החפצים שלי. להתראות בינתיים".
כשחלף על פני החדרים, הוא חש את הכעס תוסס בקרבו ומאיים לגלוש החוצה. החדר כל כך צפוף. אי אפשר לנוע בו מבלי להיתקע במזוודות של חברי החדר. למה שיבצו את מאיר דווקא בחדר זה? למה? הרי לא חסרים חדרים נוספים.
'אתה אנוכי', היכה בו המצפון, לועג. 'מתי תפסיק לחשוב רק על עצמך'.
הוא ניסה למצוא תירוץ טוב שישקיט את הקול ההוא, המייסר. אך כמו תמיד לא הצליח.
"יחיאל תעבוד על עצמך. תעבוד על עצמך", הוא מלמל לעצמו טרם נכנס אל החדר, מנסה להלביש על פניו חיוך.
אולי בכל זאת הם יצליחו להסתדר. נכון שהחדר יהיה צפוף. קרוב לוודאי שלא תהיה לו פרטיות. אך אין מה לעשות. יש גם אכזבות בחיים, הוא סיכם לעצמו.
"בוקר אור", הוא לחץ על הידית, מנסה להיראות חביב. אך המראה שנגלה מול עיניו גרם ללסתו התחתונה להישמט. "מה- זה- אמור- להיות?????".
"היי יחיאל, עצור", רדף אחריו קולו של יעקוב. הוא הסתובב.
"יש לנו אורח חדש לחדר", הוא התנשף, בוחן את תגובתו. "הרב ביקש ממני לעדכן אותך".
"מה??" יחיאל עיקם את אפו. " איפה- בדיוק- הוא- יכנס?"
"לא יודע", קרץ יעקוב. אולי תתן לו את המיטה שלך".
יחיאל שתק. הבדיחה לא הצליחה לרומם את שולי שפתיו.
"טוב, מה אני יכול לעשות", הוא נאנח אחרי רגע. נחירו התנפחו אות לתחושת העצבים שהציפה אותו. איך קוראים לו?"
"מאיר כהן".
"הוא נמצא עכשיו בחדר?"
"כן"
יחיאל הסיט את מבטו לעבר המסדרון. "אני הולך להניח את החפצים שלי. להתראות בינתיים".
כשחלף על פני החדרים, הוא חש את הכעס תוסס בקרבו ומאיים לגלוש החוצה. החדר כל כך צפוף. אי אפשר לנוע בו מבלי להיתקע במזוודות של חברי החדר. למה שיבצו את מאיר דווקא בחדר זה? למה? הרי לא חסרים חדרים נוספים.
'אתה אנוכי', היכה בו המצפון, לועג. 'מתי תפסיק לחשוב רק על עצמך'.
הוא ניסה למצוא תירוץ טוב שישקיט את הקול ההוא, המייסר. אך כמו תמיד לא הצליח.
"יחיאל תעבוד על עצמך. תעבוד על עצמך", הוא מלמל לעצמו טרם נכנס אל החדר, מנסה להלביש על פניו חיוך.
אולי בכל זאת הם יצליחו להסתדר. נכון שהחדר יהיה צפוף. קרוב לוודאי שלא תהיה לו פרטיות. אך אין מה לעשות. יש גם אכזבות בחיים, הוא סיכם לעצמו.
"בוקר אור", הוא לחץ על הידית, מנסה להיראות חביב. אך המראה שנגלה מול עיניו גרם ללסתו התחתונה להישמט. "מה- זה- אמור- להיות?????".
נערך לאחרונה ב:
