הנושאים החמים
הנושאים החמים
3 בגדים נשארו בערמה הרטובה, וחצי ממתקן הכביסה התמלא. יעל הרימה מכנסי ג'ינס כשלפתע נפלטה מפיה צרחה.
"מקק!!"
היא רצה לכיוון החדר של ביתה הבכורה "אפרת, תסגרי את הדלת!!! יש מקק!"
הצווחה של אפרת הצטרפה לשלה ומקום המפלט הקרוב היה המיטה. הן טפסו בסרבול וסרקו בבהלה את הרצפה כדי לראות אם המקק הדוחה הגיע עד לכאן.
"אמאאא!" רחל יללה מהחדר השני, "אמא'להה אני תקועה כאןן"
"רחלל" זעקה אפרת, "את רואה את המקק בחדר שלך?"
"איכ...!" רחל התחלחלה, "נעלתי את הדלת, אבל יש מצב שהוא כאן???"
"לא יודעתת" צרחה אפרת.
יעל לחשה בעיניים חרדות, "הוא ענק".
בנס שמימי שנוצל בטח בכמה מעשים ממש-ממש טובים, הפלאפון של אפרת היה על המיטה. "למי את מתקשרת?" שאלה אפרת את אימה, מנסה לייצב את קולה כשעיניה משוטטות סביב.
"לאבא", יעל הייתה חיוורת כסיד, "הוא יחזור מהעבודה, אין ברירה".
---
-"משה!" קריאתה הייתה הסטרית, "יש כאן מקק, אני חייבת שתחזור הביתה!" הצרחות של אפרת הצרפו לשיחה ("אמא, נראלי שהוא עלה עליי! היו לי עקצוצים בגב לפני כמה דקותתת")
-"אהמ..." משה ניסה להשחיל מילה, "אני כרגע בירושלים, ייקח לי שעה".
-"יואוו" יעל נבהלה בשביל אפרת, "אז אין מצב אז שהוא לא עלה עלי! תליתי כביסה לידו"
-"טוב, אני מתקשר ליוסף. הוא ישלח את אחד הבנים", מלמל משה, והתקשר ללא שהיות לשכן הקרוב.
---
-"יוסף, אין לי זמן להסברים, אשתי והבנות שלי לכודות בבית עם מקק, תשלח את הבן הקטן שלך מהר?"
-"אוי ואבוי," נבהל יוסף, "אני אריץ את ישראל, בן עשר עם אומץ כמו שלי".
---
3 דקות אחר כך כבר נשמעו דפיקות על הדלת, חזקות כמו דפיקות הלב של כולן, "תפתח!!!" הקריאה נשמעה בבת אחת מ3 פיות.
ישראל נכנס במלוא הדרו ואומץ ליבו, "איפה המקק?"
"הוא היה ליד הכביסה!" צעקה יעל מתוך החדר הסגור, "אבל בטח הוא ברח, תחפש קודם בחדר שירות, הדלת שם פתוחה!"
"בסדר", קרא ישראל ונכנס לחדר המלא בכביסות. ללא שהיה הוא ההתחיל להרים את הבגדים ולנער אותם אחד אחד, "טוב", הוא מלמל לעצמו, "אין מצב למצוא פה מקק, אני אבוא לכאן אחר כך." הוא נכנס לחדר עם מתקן הכביסה והסתכל לתוך סל הכביסה.
בינגו! הכניס את ידו לתוך הסל ותפס את המקק.
"מצאתי!" הוא קרא. "הוא אצלי!"
"כל הכ—" קריאתה של יעל נקטעה בצחוק של ישראל.
"מה קרה???" נחרדה יעל.
ישראל ניסה לדבר בתוך הצחוק, "זה מקק מפלסטיק!..."
•
נ.ב. בסוף תהליך החקירה התברר שהאשמה טמונה בנתי, השובב בן ה8 שהחליף את המקק תמורת 7 גוגואים, שהוא לא חמד לצון והמקק נשאר בכיס מכנסיו בתום לב. הוא נוקה מכל אשמה.
המקרה אמיתי לחלוטין, השמות שונו מפאת שכנים ועניינים שעדיף לא לומר (שוויגר וכדומה).
"מקק!!"
היא רצה לכיוון החדר של ביתה הבכורה "אפרת, תסגרי את הדלת!!! יש מקק!"
הצווחה של אפרת הצטרפה לשלה ומקום המפלט הקרוב היה המיטה. הן טפסו בסרבול וסרקו בבהלה את הרצפה כדי לראות אם המקק הדוחה הגיע עד לכאן.
"אמאאא!" רחל יללה מהחדר השני, "אמא'להה אני תקועה כאןן"
"רחלל" זעקה אפרת, "את רואה את המקק בחדר שלך?"
"איכ...!" רחל התחלחלה, "נעלתי את הדלת, אבל יש מצב שהוא כאן???"
"לא יודעתת" צרחה אפרת.
יעל לחשה בעיניים חרדות, "הוא ענק".
בנס שמימי שנוצל בטח בכמה מעשים ממש-ממש טובים, הפלאפון של אפרת היה על המיטה. "למי את מתקשרת?" שאלה אפרת את אימה, מנסה לייצב את קולה כשעיניה משוטטות סביב.
"לאבא", יעל הייתה חיוורת כסיד, "הוא יחזור מהעבודה, אין ברירה".
---
-"משה!" קריאתה הייתה הסטרית, "יש כאן מקק, אני חייבת שתחזור הביתה!" הצרחות של אפרת הצרפו לשיחה ("אמא, נראלי שהוא עלה עליי! היו לי עקצוצים בגב לפני כמה דקותתת")
-"אהמ..." משה ניסה להשחיל מילה, "אני כרגע בירושלים, ייקח לי שעה".
-"יואוו" יעל נבהלה בשביל אפרת, "אז אין מצב אז שהוא לא עלה עלי! תליתי כביסה לידו"
-"טוב, אני מתקשר ליוסף. הוא ישלח את אחד הבנים", מלמל משה, והתקשר ללא שהיות לשכן הקרוב.
---
-"יוסף, אין לי זמן להסברים, אשתי והבנות שלי לכודות בבית עם מקק, תשלח את הבן הקטן שלך מהר?"
-"אוי ואבוי," נבהל יוסף, "אני אריץ את ישראל, בן עשר עם אומץ כמו שלי".
---
3 דקות אחר כך כבר נשמעו דפיקות על הדלת, חזקות כמו דפיקות הלב של כולן, "תפתח!!!" הקריאה נשמעה בבת אחת מ3 פיות.
ישראל נכנס במלוא הדרו ואומץ ליבו, "איפה המקק?"
"הוא היה ליד הכביסה!" צעקה יעל מתוך החדר הסגור, "אבל בטח הוא ברח, תחפש קודם בחדר שירות, הדלת שם פתוחה!"
"בסדר", קרא ישראל ונכנס לחדר המלא בכביסות. ללא שהיה הוא ההתחיל להרים את הבגדים ולנער אותם אחד אחד, "טוב", הוא מלמל לעצמו, "אין מצב למצוא פה מקק, אני אבוא לכאן אחר כך." הוא נכנס לחדר עם מתקן הכביסה והסתכל לתוך סל הכביסה.
בינגו! הכניס את ידו לתוך הסל ותפס את המקק.
"מצאתי!" הוא קרא. "הוא אצלי!"
"כל הכ—" קריאתה של יעל נקטעה בצחוק של ישראל.
"מה קרה???" נחרדה יעל.
ישראל ניסה לדבר בתוך הצחוק, "זה מקק מפלסטיק!..."
•
נ.ב. בסוף תהליך החקירה התברר שהאשמה טמונה בנתי, השובב בן ה8 שהחליף את המקק תמורת 7 גוגואים, שהוא לא חמד לצון והמקק נשאר בכיס מכנסיו בתום לב. הוא נוקה מכל אשמה.
המקרה אמיתי לחלוטין, השמות שונו מפאת שכנים ועניינים שעדיף לא לומר (שוויגר וכדומה).
נערך לאחרונה ב:
