"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוואדי גם שם נמצא ה' יתברך"

[nesimov]

בימים עצובים אלה בואו נתבונן על ההשגחה הפרטית שעוטפת אותנו בכל רגע ורגע ונחזק את כולם בסיפורי השגחה פרטית שהיו לנו

 

[nesimov]

אז ככה
פעם אחת ניקבתי ברב קו שבו יש עסקת חופשי שנתי ויצא לי קבלה!!! זאת אומרת שלקחו לי כסף סתם כאילו זה נסיעה בודדת. שהרי יש לי חופשי שנתי בקווים הללו. לא התווכחתי, אלא התיישבתי באחת הכיסאות האוטובוס.
אז הגיע הפקח והתחיל לבדוק את הרב קו של הנוסעים. ואני תוך כדי שהוא עובר בין הנוסעים נזכרתי ששכחתי את הטופס שמוכיח שעשיתי חופשי שנתי ופחדתי שיקחו לי את הרב קו. (כי לפני זה הייתה לי נסיעה באותם קווים שבדקו לי את הרב קו ולא מצאו שיש לי חופשי שנתי, ולכן הם אמרו לי תמיד לקחת את הטופס הזה לנסיעות.)
לפתע תוך כדי שהפקח מתקרב אלי נזכרתי בקבלה שקיבלתי בתחילת הנסיעה והארתי לו כך יצא שהוא חשב שאני נוסעת נסיעה בודדת, אישר ועבר. וכך לא נכנסתי לבלגן...

 

[שרי 1]

אחותי שמרה בייבסיטר על אחיינים שלי-שלה, למרות שלא היה לה כ"כ כח (יש לה גם ילדים משלה ב"ה, אחרי עבודה וכו')
זה היה מ6 בערב עד 12 בלילה .
אחותי הניחה סיר מרק על האש והלכה לישון ,בעלה היה אמור לכבות את המרק ו-שכח....

גיסתי התקשרה ב-12 להעיר אותם ,כדי לקחת את הילדים והיא ואחותי מריחות ריח שרוף,
סיר המרק היה על האש ריק ממים והיה בסיר די דפוק עם ידיות מפלסטיק

השריפה היתה ממש קרובה....
אחותי והילדים הישנים היו בקומה העליונה והמטבח בקומה למטה...

תפעילו קצת דמיון ותראו כמה סיעתא דשמיא היתה כאן והכל בזכות חסד.

 

[פרספכתיבה]

מענין לענין באותו ענין:
שמעתי על אחד המגידים המפורסמים בדורינו שעורך מדי סעודה שלישית מעין "טיש חיזוק" על שולחנו כשחלק נכבד מהזמן לאחר שיחתו מוקדש לשירה מעומק הלב של שירי דבקות, אמונה ותפילה.
את השיר "ואפילו בהסתרה" הוא שר שוב ושוב עם המשתתפים בגרסה מיוחדת משלו:

"ואפילו בהצלחה שבתוך ההצלחה-בוודאי גם שם נמצא ד' יתברך. גם מאחורי הדברים הטובים העוברים עליך - אני עומד".

העומק בזה: בואו נתחזק ונזכור גם בימים טובים של הצלחה ושל נחת להודות, להודות, להודות ולא לשכוח לרגע שהכל מאיתו ואין בלתו. גם השבילים המוארים שבחיינו הם הזדמנות להתפלל ולהודות. ואולי אם נתחזק להודות ולהתקרב בשעות יפות נמנע מאיתנו נסיונות וקשיים שמטרתם להזכיר לנו לחזור לאבא.

 

[nar]

סיפור מלפני שנה:
הבת שלי (אז בת שנתיים וחצי), ישבה על הרצפה, ופתאום נפצעה בברך. שמנו פלסטר, ושכחנו מזה.
לאחר שלושה שבעות, הפצע התחיל לדמם שוב. בנגיעה, הרגשתי בליטה. כשפנינו לרופא הוא אמר שבוודאי יש גוף זר בתוך הרגל, וצריך לבדוק באולטראסאונד.
לאחר בדיקה, הובהר בוודאות שיש משהו בתוך הרגל. הפצע החל לדמם מידי יום. (הגוף זר דחף מבפנים)
פנינו לבי"ח (מעדיפה לא לציין איזה).שם, אמרו שהיות ובאנו אחה"צ, אין רופא כירורג ילדים, ונקבע לנו תור לשבוע שאח"כ. (כמובן שדובר על פעולה כירורגית בהרדמה מלאה, בגלל שהיא ילדה קטנה)
לאחר ארבעה ימים, ביום חמישי בשבוע, היה נראה שהמקום מזדהם. פניתי שוב לבי"ח, אך התשובה היתה אותו דבר.
כעסתי ושאלתי איך הם לוקחים על אחריותם אפשרות של זיהום, בילדה כ"כ קטנה, לפני שבת. פחדתי להשתחרר בלי טיפול, אך לא הועיל לי כלום. התחלנו לתת אנטיביוטיקה ליתר ביטחון.
ביום שישי, קרוב מאד לשבת, הבת הגדולה רחצה אותה, ופתאום צעקה: אמא בואי תראי מה קורה לפצע.
ואכן, הגוף הזר- שבר קטן של זכוכית, יצא מעצמו!!! בלי הרדמה!!! בלי חדר ניתוח!!!

 

[nesimov]

וואוו איזה סיפורים מדהימים,ישתבך שמו לעד

 

[בתיה G]

מענין לענין באותו ענין:
שמעתי על אחד המגידים המפורסמים בדורינו שעורך מדי סעודה שלישית מעין "טיש חיזוק" על שולחנו כשחלק נכבד מהזמן לאחר שיחתו מוקדש לשירה מעומק הלב של שירי דבקות, אמונה ותפילה.
את השיר "ואפילו בהסתרה" הוא שר שוב ושוב עם המשתתפים בגרסה מיוחדת משלו:

"ואפילו בהצלחה שבתוך ההצלחה-בוודאי גם שם נמצא ד' יתברך. גם מאחורי הדברים הטובים העוברים עליך - אני עומד".

העומק בזה: בואו נתחזק ונזכור גם בימים טובים של הצלחה ושל נחת להודות, להודות, להודות ולא לשכוח לרגע שהכל מאיתו ואין בלתו. גם השבילים המוארים שבחיינו הם הזדמנות להתפלל ולהודות. ואולי אם נתחזק להודות ולהתקרב בשעות יפות נמנע מאיתנו נסיונות וקשיים שמטרתם להזכיר לנו לחזור לאבא.

"אחד המגידים" - כמדומני שמדובר בר' אלימלך בידרמן, לא?

 

[MIRIBZ00]

נס.

נס!
הייתי צריכה להשלים השתלמות כי נעדרתי ממנה פעמיים, והנה בשבוע שבאתי להשלים את ההשתלמות אני בודקת שוב בנוכחות של הקורס שלי ומתברר לי שמסומן עכשיו שנעדרתי פעם אחת, מה שאומר שאני לא צריכה להשלים את הקורס. לאחר ברור עם המזכירות אמרו לי שאני לא צריכה להשלים את הקורס, ב"ה כיוון שההשלמה של הקורס נקבעה לי שבועיים לאחר לידה ובעיר אחרת...
כך שנחסך ממני ליסוע ולהתרוצץ עם תינוק בן שבועיים.
הודו לה' כי טוב!

 

[nesimov]

פעם אחת חיפשתי בספר בגן השלום לנשים את הפרק אמונה וביטחון ולא מצאתי ואז התפללתי לבורא עולם ובאותו רגע אני פותחת את הספר ויצא לי בדיוק העמוד שחיפשתי-אמונה וביטחון ועל זה נאמר: "אין עוד מלבדו"

 

[תקוה]

יום שישי האחרון
נסענו לירושלים באוטובוס בין עירוני. כשבאנו לרדת הנהג לא עצר בתחנה וע"כ ירדנו בתחנה הבאה קצת עצבניים. אחרי רבע שעה הליכה שהחזירה אותנו לתחנה בה היה עלינו לרדת אנחנו מגלים שהמחשב נייד של בעלי נשאר באוטובוס.
שירות חדר האבדות ידע לאמר לנו שאם הנהג ישר רק ביום ראשון יבוא המחשב. במחשב היו כל הקבצים של הספר אותו בעלי עומד להוציא לאור. (ספר חיד"ות)
שעהאח"כ מתקשר אברך ושואל את בעלי אם אבד לו מחשב נייד. בעלי משיב לחיוב וההוא מספר שהוא עלה על האוטובוס וראה את התיק. בפנים היתה הזמנה של חתונה שנשלחה לבעלי. (משהו ישן, בעלי אפילו לא זכר שהיא שם). המוצא הישר שמר על התיק עד שבמוצא'ש באנו לקחת.

כמה שעות של עוגמת נפש נמנעו מאיתנו בכך שבן אדם חיפש מיד של מי התיק ואת מספרו של בעלי. לו היה דוחה זאת בכמה ימים. היינו באים ביום ראשון וזה לא היה נמצא במחלקת אבדות....

 

[פלאפונית]

אמר המשפיע הרה''צ ר' אלימלך בידרמן שליט''א :

כשבנאדם דופק בדלת , ופתאום החור של העינית , נעשה שחור , אנו יודעים
שמשיהו מסתכל עלינו כעת ...
אותו דבר בחיי היומיום שלנו , שמשהו לא הולך כשורה ואנו רואים הכל ''שחור'' כלום לא הולך
אז אנחנו יודעים בוודאות שמשהו מלמעלה מסתכל עלינו ונמצא איתנו כל הזמן ..

 

[nesimov]

אמר המשפיע הרה''צ ר' אלימלך בידרמן שליט''א :

כשבנאדם דופק בדלת , ופתאום החור של העינית , נעשה שחור , אנו יודעים
שמשיהו מסתכל עלינו כעת ...
אותו דבר בחיי היומיום שלנו , שמשהו לא הולך כשורה ואנו רואים הכל ''שחור'' כלום לא הולך
אז אנחנו יודעים בוודאות שמשהו מלמעלה מסתכל עלינו ונמצא איתנו כל הזמן ..

כמה שזה נכון

 

[nesimov]

 

[תקוה]

עוד סיפור-
אבד לי הרב קו יום אחרי שהטענתי בו 30ש'. חזרתי לחנות בה הייתי בטוחה כי הוא אבד לי שם. אך לא מצאתי.
עברו חודשיים. בהם לא הייתי צריכה את הכרטיס ההוא. הסתדרתי בלעדיו. אך יום אחד באמצע סבב קניות בעיר, מתקשרת אלי אישה. אבד לך רב קו? אני עונה בחיוב. היא מספרת לי שכבר תקופה ארוכה הרב קו בבית שלה ולא הצליחה להשיג אותי. היום היא התקשרה לגיסתי והיא הביאה לה את המספר שלי, אני מבררת היכן היא גרה, היא אומרת לי כתובת שהיתה ממש בנין ליד החנות בה הייתי באותו הרגע. כמובן שהלכתי לקחת ממנה.
באותו היום התקימה חתונה של בן דוד מחוץ לעיר וגם תיכננתי ללכת עם הילדים לגינה גדולה. לו לא נמצאתי את הכרטיס היה עלי לשלם בכל אוטובוס עליו עלינו. אך עקב כך שנמצא הכרטיס יכולתי להשתמש בחופשי יומי וחסכנו הרבה כסף.

 

[יוסף שטיין]

אז ככה
פעם אחת ניקבתי ברב קו שבו יש עסקת חופשי שנתי ויצא לי קבלה!!! זאת אומרת שלקחו לי כסף סתם כאילו זה נסיעה בודדת. שהרי יש לי חופשי שנתי בקווים הללו. לא התווכחתי, אלא התיישבתי באחת הכיסאות האוטובוס.
אז הגיע הפקח והתחיל לבדוק את הרב קו של הנוסעים. ואני תוך כדי שהוא עובר בין הנוסעים נזכרתי ששכחתי את הטופס שמוכיח שעשיתי חופשי שנתי ופחדתי שיקחו לי את הרב קו. (כי לפני זה הייתה לי נסיעה באותם קווים שבדקו לי את הרב קו ולא מצאו שיש לי חופשי שנתי, ולכן הם אמרו לי תמיד לקחת את הטופס הזה לנסיעות.)
לפתע תוך כדי שהפקח מתקרב אלי נזכרתי בקבלה שקיבלתי בתחילת הנסיעה והארתי לו כך יצא שהוא חשב שאני נוסעת נסיעה בודדת, אישר ועבר. וכך לא נכנסתי לבלגן...

פעם נאבד לי רגע לפני שעליתי לאוטובוס הרב קו וב"ה לא עלה שום מבקר [כמובן ששילמתי אח"כ את החוב]

ופעם אחרת בעבר הרחוק דווקא תפס אותי המבקר ללא הפתק אף שזכרתי שצריך להיות קבלה, חיפשתי ב26 הכיסים שלי ולא הצלחתי למצוא, היה ממש בושות נוראיות, בסוף אחרי שהמבקר ריחם עלי אחר שהחלפתי כל הצבעים והבטחתי ששילמתי והמבקר ירד, מצאתי את זה בכיס הל"ז.

והעיקר שזכיתי לכפרת עוונות הגונה, מי יודע ממה ניצלתי בעקבות העגמת נפש והבושות

 

[יוסף שטיין]

אחותי שמרה בייבסיטר על אחיינים שלי-שלה, למרות שלא היה לה כ"כ כח (יש לה גם ילדים משלה ב"ה, אחרי עבודה וכו')
זה היה מ6 בערב עד 12 בלילה .
אחותי הניחה סיר מרק על האש והלכה לישון ,בעלה היה אמור לכבות את המרק ו-שכח....

גיסתי התקשרה ב-12 להעיר אותם ,כדי לקחת את הילדים והיא ואחותי מריחות ריח שרוף,
סיר המרק היה על האש ריק ממים והיה בסיר די דפוק עם ידיות מפלסטיק

השריפה היתה ממש קרובה....
אחותי והילדים הישנים היו בקומה העליונה והמטבח בקומה למטה...

תפעילו קצת דמיון ותראו כמה סיעתא דשמיא היתה כאן והכל בזכות חסד.

אני מכיר סיפור דומה אצל סבא שלי זצ"ל שאירח באופן קבוע בחור שבור בביתו, ויהי שבת אחת בלילה, ושריפה פרצה בבית, כולם ישנו שנת מישרים מלבד הבחור שמשום מה נדדה שנתו, הוא הריח את העשן האש, קפץ מהמיטה, והצליח למנוע מהאש להתפשט, וכמובן להעיר את כולם ולהצילם.

 

[צלע]

ניסינו במשך 4 חודשים להשכיר דירה וכל פעם שבאנו לחתום הייתה תקלה.
חודש לפני שהיה צריך להיות המעבר פתאום פנה אלינו מישהו שהיה צריך דווקא את הדירה שלנו והציע לנו כמעט כפול במחיר השכירות!(כי צריך אותה לגן)
פתאום הבנו למה עד עכשיו לא הצלחנו להשכירה

 

[שיילה]

ר' אלימלך בידרמן בסיפור השגחה פרטית עצומה

 

[יוסף שטיין]

סיפור מלפני שנה:
הבת שלי (אז בת שנתיים וחצי), ישבה על הרצפה, ופתאום נפצעה בברך. שמנו פלסטר, ושכחנו מזה.
לאחר שלושה שבעות, הפצע התחיל לדמם שוב. בנגיעה, הרגשתי בליטה. כשפנינו לרופא הוא אמר שבוודאי יש גוף זר בתוך הרגל, וצריך לבדוק באולטראסאונד.
לאחר בדיקה, הובהר בוודאות שיש משהו בתוך הרגל. הפצע החל לדמם מידי יום. (הגוף זר דחף מבפנים)
פנינו לבי"ח (מעדיפה לא לציין איזה).שם, אמרו שהיות ובאנו אחה"צ, אין רופא כירורג ילדים, ונקבע לנו תור לשבוע שאח"כ. (כמובן שדובר על פעולה כירורגית בהרדמה מלאה, בגלל שהיא ילדה קטנה)
לאחר ארבעה ימים, ביום חמישי בשבוע, היה נראה שהמקום מזדהם. פניתי שוב לבי"ח, אך התשובה היתה אותו דבר.
כעסתי ושאלתי איך הם לוקחים על אחריותם אפשרות של זיהום, בילדה כ"כ קטנה, לפני שבת. פחדתי להשתחרר בלי טיפול, אך לא הועיל לי כלום. התחלנו לתת אנטיביוטיקה ליתר ביטחון.
ביום שישי, קרוב מאד לשבת, הבת הגדולה רחצה אותה, ופתאום צעקה: אמא בואי תראי מה קורה לפצע.
ואכן, הגוף הזר- שבר קטן של זכוכית, יצא מעצמו!!! בלי הרדמה!!! בלי חדר ניתוח!!!

לנו היה סיפור די דומה, בני היקר שיח' שימשיך לגדול לתורה ולמעש"ט, נדחף ע"י חבר בגינה עם מרבד שטוח של זכוכיות שבורות, פרי עבודתם ותחביבם של ילדי השכונה לנפץ את הבקבוקים הנאספים במיכל האיסוף השכונתי, ב"ה נעשה נס ורק זכוכית אחת קטנה נכנסה לו לתוך כף היד, כל הניסיונות להוציא את הזכוכית ע"י הרופאים של קו"ח רק החמירו את המצב, למחרת נעשה בדיקה ונמצא שהזכוכית חדרה אל תוך הכף היד וצריך ניתוח מיוחד להוציא את הזכוכית.

אחרי בירורים על המנתח הטוב ביותר וכו', ואחרי כמה חודשים נמצא התור לרופא לביקור מקדים, בביקור נתנו שני קודים לחיוב בקופ"ח לצורך הניתוח לבחירתי, נאמר לי ע"י המנתח שאני יכול לבחור באחד מהם, ביררתי בקופ"ח [כמובן שיש לי תוכנית זהב], והמליצו לי על הקוד הזול יותר, שזה אומר כמה אלפי שקלים, לאחר הניתוח שעבר בשלום ב"ה, נזכרו בשלב מסוים שהקוד שחויב אינו מספיק וצריך לחייב גם את הקוד השני שזה אומר משהוא יותר מ10.000 ש"ח, לאחר דו"ד בניינו שבו הוכחתי שניתנה לי בחירה לבחור בין הקודים עזבו אותי לנפשי ולא הטרידו אותי יותר בעוד חיובים ב"ה, חסדי ה' ב"ה

 

[יוסף שטיין]

נס!
הייתי צריכה להשלים השתלמות כי נעדרתי ממנה פעמיים, והנה בשבוע שבאתי להשלים את ההשתלמות אני בודקת שוב בנוכחות של הקורס שלי ומתברר לי שמסומן עכשיו שנעדרתי פעם אחת, מה שאומר שאני לא צריכה להשלים את הקורס. לאחר ברור עם המזכירות אמרו לי שאני לא צריכה להשלים את הקורס, ב"ה כיוון שההשלמה של הקורס נקבעה לי שבועיים לאחר לידה ובעיר אחרת...
כך שנחסך ממני ליסוע ולהתרוצץ עם תינוק בן שבועיים.
הודו לה' כי טוב!

סיפור מיוחד מאוד.
מעניין לעניין באותו העניין.

כשאשתי היקרה שתחי' הייתה בחורה משום מה החליטו ההורים שלה לשלוח אותה ללמוד תחום מסוים, ולא בדקו האם זה מספיק מתאים לה, הם שילמו על הקורס כמה אלפים, לאחר כמה שיעורים עזבה אשתי את הקורס כי ממש לא התחברה, במכללה אמרו שאין לקבל חזרה כסף אלא זיכוי אלו הכללים שם, חמי וחמותי התאכזבו נורא על הכספים שהלכו לאיבוד, והתלוש שאין להם מה לעשות עם זה, כי בעיקרון אי אפשר להעביר את זה.

במקביל כמה שנים טובות אח"כ לפני תקופה חפצתי ללמוד קורס מיוחד שנפתח באופן מיוחד במכללה מסוימת, לאחר ראיון וכו' אצל המכללה יצא שיש לי מימון של 60% אולם חסר לי עוד כמה אלפים כדי לשלם את ה40% האחרים.

כשעשיתי חשבון ראיתי שאין לי כלל מהיכן לשלם את ה40 %, ואז חשבנו אני ואשתי מה אפשר לעשות, ומשום מה נזכרה אשתי שיש לה עוד את אותו זיכוי של כמה אלפי ש"ח, לאחר מו"מ עם המכללה הם קיבלו את התלוש שהיה מתאים ל40% הנותרים, וכך נסגר המעגל של הכסף שלא נאבד לריק.

תמיד ידענו - שעוד בטרם נברא האדם הוכרז פלוני לפלונית, מסיפור זה למדנו שאף מכריזים לפעמים הכסף של קורס פלוני ישולם ע"י חמיו לעתיד כמה שנים לפני זה.

מה נפלאותיך ה'