הנושאים החמים
הנושאים החמים
"מה קורה, ר' יעקב. איך היה ראש השנה, מה שלומכם. תקשיב, אני צריך שתקנה לי ד' מינים. לי, לשני הבנים. אתה הכי מבין בזה. שכוייח".
"אה... חסדי השם. הכל בסדר. תשמע, אני לא יודע מתי אני אוכל לקנות... אין השנה הרבה ימים בין יום הכיפורים לסוכות... וחשבתי"...
"זהו בדיוק, אני אין לי זמן לזה. אני בקושי נמצא בעיר. גם אין לי כוח לכאב ראש של כל השווקים ד' מינים והבלגן. אתה, אתה גם יודע את כל ההלכות! פשוט מה שאתה קונה לך, תקנה גם לי. תודה רבה, להתר.."
>>>
התלבט לרגע מה לענות. האם לקטוע אותו בכלל לפני שהוא מנתק את השיחה. לאזור אומץ.
"לא נעים לי, אבל אתה מפיל עליי כאן תיק ממש רציני... אתה יודע כמה 'נערווים' יש לי עד שאני מצליח לבחור לעצמי? אז לקחת אחריות גם על מישהו אחר, זה ממש קשה לי ויגזול ממני הרבה זמן וכוחות נפש".
"נו בסדר, מה יש, אסור לעשות טובה פעם ליהודי? גם אני עושה לך הרבה טובות. הרי".
"על מה אתה מדבר, דודי? אנחנו מכירים 18 שנה ובחיים, בחיים, בחיים לא עשית לי שום טובה! אלא אם אתה קורא "טובה" לפעם ההיא שמכרת לי את המאזדה הישנה התקולה במחיר כפול מהמחירון והיא שבקה חיים לכל חי שבועיים אחר כך"...
"רכב זה שוק קשוח מאוד, יעקב. אין מה לעשות. מצמצת פספסת".
"או הפעם ההיא ששמת לי במשלוח מנות קפה מזויף "אסתר צ'ויס" מעזה, שקלקל לנו את הקיבה לחודש"...
"מה, הבאתי לכם משלוח מנות? אפילו לא זכרתי. אתה רואה, עושה לך הרבה טובות, כמו שאמרתי. בקיצור תביא משהו טוב. שופרא דשופרא. דיר באלק אם אתה מוצא לעצמך משהו יותר טוב משלי".
"ומה עם הכסף?"
"איזה כסף???"
"אתה אף פעם לא מחזיר לי כסף על מה שאני קונה לך. שלושה סטים ד' מינים זה סכום משמעותי. וגם במקרה שאתה כן עושה טובה גדולה ומחזיר אחרי הרבה זמן חלק מהכסף, אתה מחזיר אותו בכזה קול תרועה שכולם יידעו מי ישמע, כאילו נתת לי מתנה אלפי שקלים"...
>>>
התנער מהמחשבות על השיחה הדמיונית. לא להאמין באיזו מהירות המחשבות רצות. במציאות חלפו רק שתי שניות.
"אין בעיה. להתראות. גמר חתימה טובה".
<<<
רגע אחרי תום השיחה נצנץ במוחו הרעיון. זה בוודאי יעזור. חייג בחזרה אל השיחה האחרונה. כצפוי, דודי סינן אותו. "אנא נסו שנית במועד מאוחר יותר". חשב לוותר כרגיל, משום מה התעקש.
"מה קורה, ר' יעקב? מה קרה שאתה חוזר אליי? בטח צריך טובה משהו".
"תשמע דודי, חשבתי על זה קצת"...
"נו?"
"אני חושב שיש עניין גדול לקחת את הילדים לשוק ארבעת המינים. שיראו, שיכירו. בן כמה הגדול שלך כבר בלי עין הרע, בן 11? בחיים לא ראה שוק ארבעת המינים. לא חווה את הריחות, לא ראה את הקולות... כדאי מאוד למצוא זמן לקחת אותם. השווקים פתוחים עד מאוחר בלילה וגם במוצאי שבת הם יהיו פתוחים עד שתיים לפנות בוקר... מה אתה אומר?"
אפילו שנייה אחת של שקט לא נשמעה מהצד השני.
"בטח. אין ספק. בוודאי. למה לא. אז אתה לוקח גם את הילדים שלי איתך, כן? רק תדע אם רוחי מבקשת לקנות משהו, גלידה ארטיק פחית פופקורן שערות סבתא, תקנה לה. אתה לא רוצה להסתבך עם הסצנות שלה, תאמין לי".
"..."
"כן".
"אז... גמר חתימה טובה?"
"כבר אמרת".
"אה... חסדי השם. הכל בסדר. תשמע, אני לא יודע מתי אני אוכל לקנות... אין השנה הרבה ימים בין יום הכיפורים לסוכות... וחשבתי"...
"זהו בדיוק, אני אין לי זמן לזה. אני בקושי נמצא בעיר. גם אין לי כוח לכאב ראש של כל השווקים ד' מינים והבלגן. אתה, אתה גם יודע את כל ההלכות! פשוט מה שאתה קונה לך, תקנה גם לי. תודה רבה, להתר.."
>>>
התלבט לרגע מה לענות. האם לקטוע אותו בכלל לפני שהוא מנתק את השיחה. לאזור אומץ.
"לא נעים לי, אבל אתה מפיל עליי כאן תיק ממש רציני... אתה יודע כמה 'נערווים' יש לי עד שאני מצליח לבחור לעצמי? אז לקחת אחריות גם על מישהו אחר, זה ממש קשה לי ויגזול ממני הרבה זמן וכוחות נפש".
"נו בסדר, מה יש, אסור לעשות טובה פעם ליהודי? גם אני עושה לך הרבה טובות. הרי".
"על מה אתה מדבר, דודי? אנחנו מכירים 18 שנה ובחיים, בחיים, בחיים לא עשית לי שום טובה! אלא אם אתה קורא "טובה" לפעם ההיא שמכרת לי את המאזדה הישנה התקולה במחיר כפול מהמחירון והיא שבקה חיים לכל חי שבועיים אחר כך"...
"רכב זה שוק קשוח מאוד, יעקב. אין מה לעשות. מצמצת פספסת".
"או הפעם ההיא ששמת לי במשלוח מנות קפה מזויף "אסתר צ'ויס" מעזה, שקלקל לנו את הקיבה לחודש"...
"מה, הבאתי לכם משלוח מנות? אפילו לא זכרתי. אתה רואה, עושה לך הרבה טובות, כמו שאמרתי. בקיצור תביא משהו טוב. שופרא דשופרא. דיר באלק אם אתה מוצא לעצמך משהו יותר טוב משלי".
"ומה עם הכסף?"
"איזה כסף???"
"אתה אף פעם לא מחזיר לי כסף על מה שאני קונה לך. שלושה סטים ד' מינים זה סכום משמעותי. וגם במקרה שאתה כן עושה טובה גדולה ומחזיר אחרי הרבה זמן חלק מהכסף, אתה מחזיר אותו בכזה קול תרועה שכולם יידעו מי ישמע, כאילו נתת לי מתנה אלפי שקלים"...
>>>
התנער מהמחשבות על השיחה הדמיונית. לא להאמין באיזו מהירות המחשבות רצות. במציאות חלפו רק שתי שניות.
"אין בעיה. להתראות. גמר חתימה טובה".
<<<
רגע אחרי תום השיחה נצנץ במוחו הרעיון. זה בוודאי יעזור. חייג בחזרה אל השיחה האחרונה. כצפוי, דודי סינן אותו. "אנא נסו שנית במועד מאוחר יותר". חשב לוותר כרגיל, משום מה התעקש.
"מה קורה, ר' יעקב? מה קרה שאתה חוזר אליי? בטח צריך טובה משהו".
"תשמע דודי, חשבתי על זה קצת"...
"נו?"
"אני חושב שיש עניין גדול לקחת את הילדים לשוק ארבעת המינים. שיראו, שיכירו. בן כמה הגדול שלך כבר בלי עין הרע, בן 11? בחיים לא ראה שוק ארבעת המינים. לא חווה את הריחות, לא ראה את הקולות... כדאי מאוד למצוא זמן לקחת אותם. השווקים פתוחים עד מאוחר בלילה וגם במוצאי שבת הם יהיו פתוחים עד שתיים לפנות בוקר... מה אתה אומר?"
אפילו שנייה אחת של שקט לא נשמעה מהצד השני.
"בטח. אין ספק. בוודאי. למה לא. אז אתה לוקח גם את הילדים שלי איתך, כן? רק תדע אם רוחי מבקשת לקנות משהו, גלידה ארטיק פחית פופקורן שערות סבתא, תקנה לה. אתה לא רוצה להסתבך עם הסצנות שלה, תאמין לי".
"..."
"כן".
"אז... גמר חתימה טובה?"
"כבר אמרת".
