הדיון על כתבות מוכרות עניין אותי בתור כותבת.
למה? כי אני כותבת בד"כ על דברים שנתקלתי בהם.
שכנה שמספרת לי סיפור מסתכנת בכך שיום למחרת אתקשר לבקש ממנה רשות פרסום. מוכרת חנות בבני ברק סיפרה לי סיפור שהיה שווה חשיפה, וקיבלה גם היא בקשת פרסום.
העורכת קיבלה ממני כתבה על ערב פסח ואיך מתארגנים אליו, לא מפרוג, אלא כי זה מעניין אותי. (מוזר איך בפרוג ידעו שאני הולכת לכתוב בדיוק על זה וכתבו גם
)..
וזה לא נכון שעיתונים מקבלים כתבות שמועתקות ישירות (לפחות לא העיתונים בהם אני כותבת), כי העורכות מחפשות כל הזמן לגוון, עד שלאחרונה התרגלתי כבר לחשוב מזוית עקומה, העיקר שהעורכת לא תומר שהרעיון כבר נדוש..
לגבי רותי 12- נתקלתי ב2 כתבות, אחד במבשר ואחד בפנינים. כל כתבה היתה כתובה בפן ממש שונה,מזוית אחרת. לאחת נלוו התמונות כתמונות אווירה, כשבמקביל היו מרואיינות נוספות, לשני- היתה זו כתבה רק על יצירות האמנות שלה ששוות כל דיו בעיתון. הרבה ממש נהנו.
לגבי תחפושות- אמנם היו אשכולות בפרוג, אבל כאן גם ריכזו לי את הכל, וגם היו תחפשות שונות שלא נתקלתי בהן בפרוג.
יש כאלו שמעניין אותן לקרוא על הרי אלסקה בעוד שאותי זה משעמם. ועדין- כתבתי לא פעם על נושאים שמשעממים אותי כי ידעתי שיש קוראות שזה מעניין אותן.
א. אי אפשר לבקש מסופרת לחסום את האסוציאציות שלה כשמדובר בכתבות. כל דבר יכול לתת השראה, גם אשכול בפרוג שקוראים לו: "התינוקת לא רוצה בקבוק". ואם היא מוצאת לנכון שזה יכול לעניין קוראות, זכותה.
ב. צריך להבין שהכותבת לא מחפשת חיים קלים. היא מחפשת לכתוב מעניין. לא עניין אותך? זכותך. היא לא עשתה לך את זה כוונה.
ג. מאד מעליב אותי שאומרים שכתבת עושה קופי פייסט. בעבר שאלתי פה מידע לצורך כתבה, ונתנו לי הרבה תשובות יפות. עבדתי על הכתבה הזו הכי הרבה שעות! קודם לבקש אישור פרסום, וכל אחת היתה צריכה לשאול את בעלה ולחזור אליי עם תשובה, היא לא חזרה אז נדנדתי לה, הרשתה, ציטטתי, ואז ביקשה לעבור ולצנזר. שלחתי לה כדי לעבור, לא החזירה, נידנדתי לה, בסוף כתבתי מעצמי ושלחתי לה רק לתת V. ואז היו לה הערות על משפט אחד, שיניתי, שלחתי לה שוב לאישור. וכל זה היה כפול 5! רק אחת אמרה לי: תצטטי אותי. בכיף. והקלה עליי את המלאכה המעצבנת של לרדוף אחרי מרואיינת.
הלאה. היו לי 5 מרואיינות, עכשיו אני צריכה פתיח. כתבתי אחד, לא הייתי מרוצה, שיניתי לשני. עכשיו צריך לחלק לנושאים, לשים כל ציטטה בהקשר, לבנות מבנה של כתבה, לעשות פתיח לכל ראש פרק, ולתת לו כותרת.
איך אני אומרת? כתבה היא יותר למחוק מאשר לכתוב.
וזו כתבה שלבן טענה שעשו לה קופי פייסט.
(ואגב גם הרעיון המקורי של הכתבה היה שלי, וישבתי עליו לא מעט זמן ופיתחתי אותו כדי שיהיה מעניין אבל לא יומרני, הגיוני אבל מקורי).
ד. כשאת קוראת עיתון דעי שמה שלא מעניין אותך, מעניין אחרת. וגם היא קיימת..
עד לא מזמן לא הבנתי למה עושים מדור של תמונות כמו העולם החרדי בעיתונים. הרי תמיד זורקים את זה קומפלט, לא? עד שיום אחד גיליתי את בעלי מעיין בזה בעיון וקלטתי. אמרתי לו שעכשיו אני מבינה למה מוציאים כזה גליון לאור ושהוא ממש מציל את המצב.