אשמח לשמוע עם איזה שום דבר תורני זה לא עולה בקנה
זו היתה למשל התשובה של החזון איש לבן גוריון בנוגע לגיוס בני ישיבות עקב המצב-
לא יצרנו את הבעיה - לא רואים סיבה למסור אליה את הנפש
מי שיצר את המהומות - שיטפל בהם. שימות בשבילם.
היהודים חיו פה יופי עוד לפני שהמדינה הוקמה בשנת 48
ונכון שהיו מקרים כמו הטבח בחברון
אבל ברמת העיקרון יהודים וערבים חיו די בסדר ביחד
אז לידיעה -
מהומות היו כאן אלפי שנים, וסבלנו סבל רב מהערבים שגרו כאן.
וכתב הרמב"ם לפני 900 שנה באגרת תימן:
"ואתם, אחינו, ידוע לכם שהקדוש ברוך הוא הפילנו במהמרות עונותינו בתוך אומה זו,
שהיא אומת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו יתברך: "ואויבינו פלילים",
ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה, ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם, שאפילו דוד המלך עליו השלום כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומה מרעת בני ישמעאל ואמר (תהלים ק"כ ה'): "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר"... ועוד, דניאל לא סיפר קטנותנו ודלדולנו אלא במלכות ישמעאל שתיכנע במהרה, שכן אמר (דניאל ח' י'): "ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמס",
ואנחנו, בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתנו שאין ביכולת האדם כח לסבול, ויהי כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים ל"ח י"ח): "ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו". וכמו שהוכיחונו רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקרו ולשתוק ממנו, וסמכו זה לפסוק שכתוב בשם בניו "ומשמע ודומה ומשא" - שמע דום ושא! ו
כבר הסכמנו כולנו, גדולים וקטנים, לסבול שעבודם, שכן אמר ישעיהו עליו השלום (ישעיה ג' ו'): "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק". ועם כל זה לא נוכל להנצל מרב רעתם ופחזותם בכל זמן, וכל זמן שאנו רודפים שלומם הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ק"כ ז'): "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה".
אז תמשיכי לדבר על "המהומות שנגרמו בגלל הציונים".
וכך מספר יהודי מארץ ישראל לפני כמה מאות שנים על ההווי בימים ההם:
אחינו בני ישראל הקדושים! מה אומר לכם ומה אדמה לכם תוקף עול הגלות אשר עבר וחלף על אחיכם בני ישראל המתגוררים בארץ החיים (בארץ ישראל), מיום התישבו בה. ירושלים - שממה והיו בה חורבות ישנות ורבות אף מזמן החורבן, ובפרט סביב העיד ותועה לה היה מדבר שמם, מלא אבנים ודרכים עקלקלות וקוצים וברקנים.
ארבע אמות מהעיר ולחוץ היתה סכנה לאיש יהודי לילך יחידי - מהערבים והשודדים הפראים. ואוי למי שפגעו בו, אשר הוכה מכת רצח. וכך דרכם לומר: פשוט ושלח לבושך, יהודי! והיהודי, בראותו כי כלתה אליו הרעה ומפחדם אשר חרקו שינם, וגם כי הם (הערבים) חגורי חרב וכלי זין אחרים, תיכף ומיד הפשיט את בגדיו עד בשרו ונתן לפניהם וחילקו שלל ביניהם ושילחוהו ערום ויחף'.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
