@REBEKA997 ולכל מי שחיכה להמשך. קבלו פרק נוסף, מפונטז הרבה יותר מקודמו
2###
אני לא זוכרת מה קרה עד אז, אך כשפקחתי את עיני בשעה שש וחצי בבוקר מצאתי את עצמי מול תקרה מקולפת, מעוטרת בלולאות עכבישים. הייתי כל-כך קרובה אל התקרה עד שיכולתי למשש אותה.
יצור בעל שמונה עשר רגלים התנדנד על קצה החוט, צנח על אפי. אישוני פזלו לכיוון החותם, פזלו אל העכביש.
צרחתי.
"איפה אני?", מיששתי את גבי הכואב והתרוממתי לכדי ישיבה. רגלי התנדנדו באוויר. שיטוט קצר סביבי סיפר לי שאני יושבת על אחד ממדפי העץ העליונים במטבח.
עשרים וחמישה מטרים הפרידו ביני לבין הרצפה.
מלמעלה, העקמת של גרמלה הייתה נראית כמו קונכייה של חילזון ישן. היא עמדה ליד הסיר הגדול, זמזמה כמה מילים לועזיות והוסיפה שלושה עשבים אל הקדרה. הריח הנורא פילס דרך היישר אל נחירי. אטמתי את אפי באמצעות שתי כפות ידי. נחשול של בחילה טיפס במעלה גרוני.
"הייי! תורידי אותי מכאן! מה עשית לי?", צעקותיי, חלשות וחנוקות, לא הנידו את שלושת השערות השחורות שגלשו מהחלק הפנימי של אוזנה השמאלית.
"אני רוצה הביתה!! תורידי אותי מכאן!!", נדנדתי בחוזקה את רגלי הקצרות ונתמכתי בקרש העץ.
"מישהו אמר משהו?", גרמלה הרימה גבה אפורה ומקורזלת. עיניה שטו על התקרה.
"כן. היי! אני כאן! תורידי אותי", שתי רגליי, שככל הנראה התקצרו במהלך הלילה האחרון, נעו במצוקה.
"תירדי בכוחות עצמך", אמרה בהחלטיות, מותחת את הקוקו הנפוח והאפור שגלש על היבלות שקישטו את צווארה.
"אני לא יכולה לרדת! תורידי אותי מכאן!!".
"מי אמר שאת לא יכולה?", היא שלפה את מקל העץ מכיס הסינר שעטף את מותניה הרחבות, והפנתה אותו אלי.
"לא! לא! לא! אל תעשי את זה!! אל תכשפי אותי!!". עצמתי את עיני בחוזקה, מסתירה אותן באמצעות כפות ידי
הדביקות. כשפתחתי אותן גיליתי שצמחו לי שתי כנפיים גדולות ושחורות.
"עכשיו את יכולה לרדת", גרמלה חייכה חיוך שטני, פניה טומנות את כל הרוע שבעולם.
פרפרתי בשני המשולשים הדקים והמחוספסים שעיטרו את כתפי וצנחתי באיטיות על הרצפה.
"את רואה. הכל אפשרי!", שני קוביות צהובות הבליחו מבין שפתיה הקמוטות.
"בסדר. ועכשיו תורידי לי את הכנפיים המגעילות האלו", הנחתי את שתי כפות ידי על מותני כאות החלטיות.
"לא כל-כך מהר, גברת". היא נעה סביבי במעגלים גדולים, מניפה את מקל העץ ימין ושמאל. לשונות עשן צבעוניות
גלשו מהסיר הגדול במטבח, פלשו לכל חלקי הבית וחסמו את שדה ראייתי.
מה את עושה לי?", הסתובבתי סביב עצמי, מנסה לעקוב אחר תנועות ידיה המהירות. "איפה החברות שלי?"
"חברות שלך?", צחוק גדול ומרושע בקע מבין שפתיה הקמוטות והמכווצות. "את חברות שלך לא תראי יותר. לעולם".
הנושאים החמים
הנושאים החמים
