תמיד הוא היה שם בפינת הרחוב בין המכולת של איצקו לבין בית הכנסת
תמיד הוא היה שם מצטנף במקומו מצפה למבט שיבין לתרומה שתרחם
תמיד הוא היה שם בחורף ובקיץ בשלג ובשמש, ישב על קרטונים מבוישים
תמיד הוא היה שם עד שליצני השכונה טענו שהוא יושב שם מיום שנסללה המדרכה
תמיד הוא היה שם גם כשילדי השכונה הציקו,זרקו אבנים ושאר מרעין בישין
תמיד הוא היה שם, מישהו פעם סיפר שקוראים לו ז'וזו ושאמא שלו הייתה גרה ליד מחניודה
תמיד הוא היה שם כואב מושפל מיוסר וממתין תמיד הוא המתין ואף אחד לא ידע למי
אבל רק הוא ידע למי הוא מחכה כבר חמישים שנה באותו המקום ובאותה המדרכה
אבל רק הוא ידע שבסוף זה יבוא בסוף זה יגיע ואור גדול על כל העולם יפציע
אבל רק הוא חיכה רק הוא ידע זה יקרה בקרוב ממש
הלוואי שכולנו נחכה לביאת משיח צדקנו ולגאולה הקרובה כמו שחיכה לה שמעון הקבצן שישב בפינת הרחובות הירושלמית למעלה מארבעים שנה
מילים שיצאו מתוך הלב לפני שבועות מספר
עת נזכרתי בדמותו של שמעון הקבצן שישב מתחת בית סבי בירושלים
יהיו הדברים לע''נ הטהורה של שמעון בן ניסים ז''ל
שהשבוע חל יום השנה השני לפטירתו