הבעייה אצלנו היא מהותית הרבה יותר ורחבת היקף וממש לא שייכת רק למגזר שלנו.
מדינת ישראל לא חרטה על דגלה בשום שלב את הדאגה לחינוך בגיל הרך. (היא כן עשתה זאת בנושאים הקשורים לביטחון לדו'). ולכן, כל התחום של טיפול בפעוטות (0-3) מעוות מאד ולוקה בחסר. בעוד שהעולם התקדם ועם ההבנה של מהי התקשרות, השפעת השנה הראשונה על החיים, חשיבות הטיפול המוקדם, בישראל זה לא קרה.
(בכל הממשלה המנופחת הזו אין שר לגיל הרך, אבל יש שר למקורות המים..)
הבנק העולמי, לדו, מלווה כסף למדינות עבור חינוך לגיל הרך מכיוון שממצאיו הם: על כל דולר שחוסכים בגיל הרך, משלמים שבעה בהמשך!.
מטפלות בארצות הברית הן נשים משכילות ונקראות "מחנכות לגיל הרך", שהרי טיפול בתינוק והבנת צרכיו ההתפתחותיים היא קשה, מורכבת וחשובה במיוחד. בארץ מטפלות (בכל המסגרות, גם הפרטיות שעלותן כמה אלפי ש"ח בחודש) הן נשים שלא קיבלו ידע והדרכה על השלבים ההתפתחותיים, על טיפול נכון ובעיקר: על הקריטיות שבו!, הן אכן לא מתוגמלות ולכן גם המוטיבציה שלהן לחפש ידע נמוכה מאד.
לכן הטיפול בתינוקות נראה כמו שהוא, לכן מערכת התפתחות הילד הציבורית קורסת ואינה נותנת מענה. ומשהו צריך להשתנות מהבסיס.