כללי ההלכה היומית בחפץ חיים

[גרפוטו]

איני יודע מה הדין, אבל אם 40 שנה זוכרים... צריך לקחת לתשומת לב, אז תודה על ההתעוררות.

 

[גרף]

יום 71 - לשון הרע: תועלת - סיוע לקרבן

נזק אפשרי​

שלא כמו במקרים אחרים של דיבור המכוון לתועלת, הגנה על אדם מפני נזק אפשרי מותרת אפילו כשהמידע איננו ממקור ראשון. אם אדם שומע במקרה שיהודי אחד מתכנן להזיק לזולתו, מותר להזהיר מפניו את הקרבן המיועד. במקרה כזה, שבו מבוססים החשדות על עדות שמיעה, אסור להציג את הדברים בתור עובדות. יש לומר בצורה ברורה שהדאגה נובעת מידיעות מכלי שני, שלא אומתו: "שמעתי כך וכך, ואפשר שהוא אמת ונכון לחוש."

החפץ חיים מביא שלמרות שהנמנע מלהזהיר את חברו מפני סכנה המרחפת עליו עובר על "לא תעמוד על דם רעך", הרי אין הדברים אמורים במצב שבו האדם אינו מסוגל לוודא באופן אישי שאותה סכנה אכן קיימת. מכל מקום, מן הראוי להעביר אפילו מידע מכלי שני אם יש סיכוי שעל ידי כך יינצל מישהו מפני נזק.

 

[ונתנו10]

יום 72: לשון הרע - תועלת, סיוע לקרבן

איום שהגיע במקרה לאזני אחרים
​

מקרה ברור שבו נדרש לספר בגנות אדם ואין זה לשון הרע הוא כשאר במקרה נשמע אותו אדם בתכננו לגרום נזק למישהו, אף כי ראינו שכאשר יהודי עלול להיות בסכנה מותר לספר אפילו דברים מכלי שני, הרי הכרחי לברר שהמזימה אכן רצינית ואיננה רק בגדר בדיחה גרועה.

התנאי שעל פיו חייבים תחילה להוכיח את האדם שעליו מתכוננים לספר (ראה לעיל, יום 43) יחול רק אם יש יסוד להאמין שהוא יקבל את התוכחה. אם ברור שהוא לא יקבל את התוכחה, אין להוכיחו כי הדבר אך יגרום לו לשכלל את תכניתו כדי שמזימתו לא תתגלה.

יתר התנאים נדרשים כאן כמו בכל מקרה אחר של דיבור המכוון לתועלת: כוונתו של המספר חייבת להיות אך ורק לשם מניעת נזק (ולא, למשל, למען התענוג שבסיכול המזימה); אם קיימת דרך אחרת שבה אפשר להימנע מגילוי זהותו שלמתכנן המזימה כי אז יש לנקוט בה.

כמו כן יש לוודא במידת האפשר שלא ייגרם נזק בלתי הוגן למתכנן המזימה אם הקרבן המיועד מוכר כמהיר חימה והוא עליל להגיב בנקמנות, כי אז אין לדבר איתו. יש למצוא דרכים אחרות כדי להגן עליו מבלי לסכן את בעל המזימה. (פרטי מקרה שבו מגיע תכנונו של בעל המזימה לאזני אחר בלי כוונה יידונו ביתר הרחבה במסגרת הלכות רכילות.)

 

[גרף]

יום 73 - לשון הרע: תועלת - סיוע לקרבן

תועלת הקונה​

תועלת הקונה היא תחום חשוב, אך רגיש, שבו מותר לספר דברים שמטרתם לתועלת.

אם חנווני מחזיר ללקוח פחות עודף מן המגיע לו, או שהוא מחייב אותו בתשלום עבור מצרך שהלקוח לא רכש, אסור להסיק מכך שהחנווני אינו הגון או שהוא רשלן. כולנו טועים פה ושם. אם הדברים מתרחשים לעיתים קרובות, יש להביאם לתשומת לב החנווני ולהודיעו שאם ימשיכו, לא יהיה מנוס מלגלותם לקהל קוניו. אם בכל זאת לא חל שינוי במצב, כי אז חייבים להזהיר את הקונים כי יבדקו היטב את העודף שהם מקבלים ואת חשבונות הקניה שלהם. אסור לרמוז שבעל העסק בלתי הגון, גם אם יש יסוד לחשד זה, היות ומספיק שהקונים יחשבו שהוא רשלן (או מתקשה בחשבון) כדי לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים.

כמו כן אסור לספר זאת ליחידים מהירי חימה העלולים, לדוגמא, לבזוז את החנות למען הצדק.

 

[ונתנו10]

יום 74 - לשון הרע: תועלת, סיוע לקרבן

קניה מוצלחת

​

מותר לספר לידידים ולשכנים על חנות שבה ניתן לקנות בזול יותר או באיכות טובה יותר מאשר במקום בו הם רגילים לערוך את קניותיהם.

גם כאן חייבים להתמלא מספר תנאים:
המידע צריך להיות מכלי ראשון. (אם אין אפשרות לבדוק את המידע ממקור ראשון. יהי' צורך לומר: "שמעתי אבל לא הצלחתי לאמת את הדברים..." ראה לעיל יום 42).

צריך לוודא שאכן טיב המוצר עולה על המוצרים האחרים (שמות יוקרתיים אינם בהרכח ערובה לטיב מעולה); כשיש הבדל משמעותי במחיר יש לברר אם המוצר הזול איננו באיכות ירודה לעומת זו של היקר יותר.

חייבים לוודא מעל לכל ספק שהחנות הזולה אינה משווקת סחורה גנובה, שרכישתה אסורה על פי הדין.

כשמספרים את הדברים, חשוב שלא ישתמע מתוכם שהמוכר הראשון מפריע מחירים או משווק סחורה פגומה, חייבים לספק את הנתונים עצמם ללא תוספת ביקורת והתרשמות אישית. יתר על כן, היות ואנשים נוטים בדרך כלל להביט בשלילה על מחירים גבוהים, המידע עלול להחשב כלשון הרע ועל כן יש למסרו רק כשמכוונים לתועלת. בהתאם לכך מותר לאדם לספר את הדברים רק לאנשים המעוניינים לערוך קנייה. סיפור הדברים רק לצרכי שיחה בלבד עלול להחשב בגדר לשון הרע.

לבסוף, על האדם לחשוב על שום מה הוא בכלל מוצא לנחוץ לספר את הדברים. אולי מוטב שלא יתערב כלל ולהימנע מכל מעשה העלול לפגוע בהכנסותיו של בעל החנות.

 

[ונתנו10]

יום 75: לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

מוצרים מסוכנים
​

מותר להזהיר אנשים מפני מוצר מסוכן - בתנאי שהאזהרה אכן מבוססת ואמיתית. אינספור פריטים טומנים בחובם סכנה כתוצאה משימוש בלתי נכון, והרבה מוצרי מזון מעובדים אינם בריאים אם משתמשים בהם בכמויות מרובות. במקרים כאלו, לא יהיה מוצדק להדביק להם תוית של מוצרים 'מסוכנים'. מוצדק להכתיר מוצר בתואר 'מסוכן' רק כאשר הכרזה כזו נחשבת הגיונית על פי אמות המידה המקובלות. (ראה יום 42, תנאי שני). יתר על כן, אם המידע אינו ידוע מכלי ראשון, צריך לציין זאת בשעה שמספרים את הדברים.

אם היצרן יהודי, חייבים תחילה לפנות אליו ולדבר איתו (ראה לעיל יום 43). אם לא נתקיימו התנאים דלעיל ייחשב סיפור הדברים כלשון הרע, היות והם גורמים נזק ליצרן, וגם לצרכן הנמנע שלא לצורך מרכישת המוצר.

 

[ונתנו10]

יום 76 - לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

כשרות
​

תחום רגיש ביותר לענין דיבור לתועלת הוא תחום הכשרות.
העלאת ספקות באשר למהימנותו של הכשר מבלי להתבסס על ידיעות מהימנות נחשבת לדיבור לשון הרע. אם יש למישהו סיבה לפקפק בהידורו של הכשר מסויים, עליו לדון על כך עם רב מוסמך שיוכל להדריכו מה הם הצעדים הבאים שעליו לנקוט. גם אם רב אחד סובר שאין לסמוך על הכשר מסויים, לא מן ההכרח שאכן אין לסמוך על אותו הכשר לגמרי. הרב המקומי הוא זה שיחליט על מהימנותו של הכשר עבור בני קהילתו, או יפנה אותם לפוסק ידוע אשר יחליט בענין.

כשמתעוררת שאלה בדבר מצרך של יצרן יהודי מקומי שומר מצוות, הנוטל אחריות על כשרות מוצריו ואינו נתון תחת פיקוח למתן הכשר, יש לנקוט בזהירות מירבית לפני שמכריזים שאותו מוצר אינו כשר.

רק רב או פוסק מקומי יכול להחליט על כשרותו של המוצר, לאחר שיביא בחשבון את כל הגורמים. ענין חמור הוא כאשר מביאים לידי כך שיהודי נאלץ לסגור את עסקו, ומניעתו עשוי להיות חשובה הרבה יותר מאשר הקפדה על החומרות הנהוגות בדרך כלל בקרב הציבור.

 

[ונתנו10]

יום 77 - לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

גלגול האשמה
​

מצב אחר שבו אפשר להתיר סיפור גנאי על אחרים כאשר אדם נופל קרבן להאשמת שוא, וברצונו לחשוף את זהות האשם האמיתי כדי לטהר את עצמו. אם מותר הדבר או אם לאו - זאת ניתן לקבוע על פי טבעו של המעשה שלא כהוגן.

אם זוהי עבירה שעל פי ההלכה מחוייב מי שראה את הדבר להודיע לקרבן המעשה או לאחרים את זהות החוטא. עליו לעשות כן.

אם אין כל מטרה מועילה בגילוי זהות האשם פרט לטיהר העצמי, אסור יהי' על הנאשם לגלות את שם האשם האמיתי, עליו להכריז על חפותו ולהימנע מהפללת מישהו אחר.

במצב שבו יש רק שני חשודים אפשריים, דהיינו שהכחשה מצידו של האחד מהם משמעותה האשמת השני, מותר להכחיש את האשמות בנתאי שהמעשה עליו מדובר אכן היה מעשה שלא כהוגן.

אולם אם ההאשמה שבה מדובר היתה בעצם אמירה תמימה או מעשה שאינו בלתי הגון, כי אז אסור לנאשם להכחיש אותה. מן ההכחשה ישתמע במקרה זה שהאדם השני הוא האשם במעשה שאיננו עבירה. ממידת החסידות הוא לקבל את ההאשמה בכל מקרה, אלא אם כן גילוי זהות האשם יש בו מן תועלת. כמו כן אין לקבל את האשמה על מעשה שיפגע בשמו הטוב של הציבור או של כלל שומרי המצוות שהרי זהו חילול ה'.

 

[ונתנו10]

יום 78 - לשון הרע: סיוע לקרבן

ניתוק ידידות מזיקה

​

אופן נוסף של דיבור לתועלת הוא כדי למנוע או לפרק קשר המביא נזק לפחות לאחד הצדדים. מותר להציע לפלוני להתרחק מאדם מסוים או מאנשים מסויימים שעלולים להשפיע עליו לרעה. כך גם ראוי להודיע להורים שבנם עלול להיות מושפע לרעה ממישהו מסויים. כמובן שחייבים להתמלא כאן כל התנאים המוקדמים - כולל בירור אמיתות העובדות והכוונה לתועלת (ראה לעיל ימים 42-50). אם הדברים אינם ידועים ממקור ראשון, מותר בכל זאת לספרם בתנאי שמציגים אותם בצורה ברורה כידיעות מכלי שני.

ביחס לדרישות הדיוק בדברים, אומר החפץ חיים שיש אפשרות להתיר להגזים בהם אם זוהי הדרך היחידה להשפיע על האדם או על ההורים לנתק את הקשר המזיק.

החפץ חיים מוסיף שהכרחי להסביר מדוע אין בסיפור הדברים משום לשון הרע, במיוחד כשמדברים על ילד.

 

[ונתנו10]

יום 79 - לשון הרע, תועלת: סיוע לקרבן

קשרים העלולים להביא להפסד ולנזק
​

הכללים הבאים מתיחסים לסיפור הדברים אשר פירסומם עלול למנוע התקשרות מתוכננת בין אנשים (כגון שותפות עיסקית, שידוך, קבלת אדם לעבודה.)

במקרים כאלו מבחינה ההלכה בין שלושה מצבים:

1. כשהמספר הוא זה שהציע את ההתקשרות.
2. כשאדם נשאל על ידי צד א' שאלות הנוגעות לצד ב'
3. כשאדם מסוגל לספק מידע לכל אחד מן הצדדים אודות עמיתו אף כי לא נתבקש לעשות זאת.

שלושה מצבים אלו כרוכים במצוות שונות מן התורה ועל כן גם שונות הגישות שהן יש לגשת לכל אחד מהם.

כשאר מציעים למישהו להיכנס לשותפות עם מישהו אחר, צריך להזהר שלא לעבור על 'לפני עוור לא תתן מכשול' (ויקרא י"ט י"ד) שחז"ל רואים בה אזהרה מפני מתן עצה שאינה הוגנת.

אסור בהחלט להציע אדם כמועמד לקבלת עבודה, לשותפות עיסקית או לשידוך אם:

• מבחינה אובייקטיבית לא יהיה זה לטובת האנשים הקשורים לענין; או
• מבחינה סובייקטיבית אין זה מתאים לטעמים ולצורכיהם של שני הצדדים.

לא זו בלבד שיש אכזריות בהעמדת אנשים במצבים שאינם טובים עבורם, אלא שגם אין לסבך אנשים שאינם מודעים בקשרים שלא היו רוצים בהם אילו היו יודעים את העובדות.

להלן נביא דוגמאות לכלל זה.

 

[ונתנו10]

יום 80 - לשון הרע, תועלת: סיוע לקרבן

הצעת שיתוף או שידוך
​

ראינו שאסור לערב אדם במצב שלא היה רוצה בו אילו היה מודע לעובדות מסויימות.
אם מכר מחפש אדם בעל נסיון כדי להקים עסק יחד איתו, אסור להמליץ על מישהו שנראה מנוסה אך לאמיתו של דבר הוא חסר נסיון, אלא אם כן מגלים זאת לאותו מכר. כן הדבר אפילו כשהמועמד נחון בכשרון טבעי השקול כנגד חוסר נסיונו.

לעיתים קרובות מרגישים אנשים שהם יודעים יותר טוב מידידם מה הוא באמת מחפש ועל כן נראה להם מוצדק להונותו על ידי סיפוק מידע בלתי מדויק על הצעת שידוך או הצעת עבודה, במטרה להגיע למימושו של השידוך או לקבלת העבודה.

התימרות (?) מלאת יוהרה היא לחשוב שיש למישהו הזכות לקבל החלטות הנוגעות לחייהם של אחרים. יתר על כן יש לדעת שאישיות האדם מורכבת היא ביותר. מבחינה הגיונית לכאורה נראה לאדם שהנה הצליח למצוא את השידוך המושלם עבור רעהו. בכל זאת, אם הידיד פיתח לעצמו גישה ותהיה בלתי הגיונית ככל שתהיה, שעל פיה הוא יינשא רק למישהי העונה על דרישות מסוימות, הרי העלמת האמת מפניו אודות הצעת שידוך מסוימת עלולה לגרור השלכות ארוכות טווח על כל חייו.

כאשר יגלה את האמת את החתונה, הוא עלול להתהלך במשך על חיי הנישואין עם ההרגשה שבחירתו לא היתה טובה. גם אם היה שומע את האמת זמן קצר לפני הנישואין ובכל זאת מחליט להינשא, עלולות תחושות האכזבה לצוץ ולהתעורר לאחר מכן.

מהלכים כאלו, אף כי כוונתן לטובה, מהוים מתן עצה שאינה הוגנת ויש בהם עבירה על לפני עוור לא תתן מכשול.

 

[ונתנו10]

יום 81 - לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

היתר להעלים עובדות
​

יש פעמים שבהם על פי שאלת חכם מותר להציע שידוך תוך כדי העלמה זמנית של מידע העלול למנוע את ההתקשרות בין הצדדים.

יש אשר נוצר מצב שבו נרתעים אנשים אפילו משמיעת הצעת שידוכין עם אדם מסויים או משפחה מסויימת, אף כי למעשה המצב אינו מחייב רתיעה שכזו.

במקרה כזה לעיתים הרב מציע לגשת לפגישה ראשונה (ולפעמים אפילו למספר פגישות) מבלי לגלות את העובדה המסויימת, כך שכאשר היא לבסוף מתגלה, ניתנת לאותו אדם האפשרות שישפטו אותו בצורה הוגנת.

מכל מקום אסור להעלים את המידע עד אחרי שהצד השני כבר התקשר רגשית לשידוך, מפני שבשלב זה תישלל ממנו האפשרות להגיע לכלל החלטה אובייקטיבית, והוא יהיה קרבן לתחבלנות ולחוסר הגינות.

אין צורך לומר שלא השדכן הוא זה שיקבל החלטות אלו, ובדאי שלא המשפחה המעורבת בענין. רק אישיות תורנית מוסמכת תהיה זו אשר תחליט בענינים אלו.

 

[ונתנו10]

יום 83 - לשון הרע, תועלת, סיוע לקרבן

מתן עצה
​

הכללים דלעיל מתייחסים ליוזמתו של אדם להציע שידוך, מקום עבודה או שותפות עסקית. ההלכה רואה באדם כזה נותן עצה, ודורשת ממנו שלא להציע הצעה שיש מקום לחשוש שלא תהיה לטובת מי מן הצדדים.

כללים דומים חלים על מי שלא העלה את ההצעה, אבל אחד מן הצצדים פונה אליו ומבקש את עצתו. גם עליו נאסר לתת עצה שאינה הוגנת לצדדים המעורבים. למעשה, אחריותו אפילו גדולה יותר מזו של השדכן. בעוד שהשדכן רק מציע את השידוך, הרי היועץ לרוב מביע דעה על הצעת ההתקשרות ודעתו עשויה להשפיע ביותר על החלטתו הסופית של אותו צד.

אין להתייחס בקלות לנושא של מתן עצות. אדם אינו מדריך אחרים אלא אם כן הוא מאמין שהוא מבין את המצב לאשורו ויש לו את ההבנה ונסיון החיים הנדרשים כדי להדריך את הפונה אליו. לעולם אל יעודד אדם הצעת שידוך שאין לו כל ידיעה בו אך ורק כדי לראות שפלוני סוף סוף מתחתן. מותר לעודד שידוך רק כאשר מאמינים בכנות שההצעה היא לטובת שני הצדדים.

לפיכך, בעוד שמחויבותו הקודמת של היועץ היא כלפי אותו צד הנועץ בו, אסור לו לדרבן שידוך כשידוע לו בוודאות שהשידוך יהי' לרעת הצד השני. יהי' בכך משום דיבור לשון הרע באופן של דיבור מן הסוג הגורם נזק לזולת.

אסור ליועץ למנוע התקשרות בין הצדדים אלא אם כן התנגדותו מבוססת על ידיעות ממקור ראשון שנבדקו ונותחו היטב היטב.

לבסוף אם יועץ עודד את הפונה אליו להמשיך בשידוך מסויים אך הלה התעלם מעצתו, אל יסיק מכך שאותו אדם 'פשוט אינו רוצה להתחתן', או 'בלתי מסוגל להיכנס למחויבות' או ש'יש לו ציפיות בלתי מציאותיות'. קביעות כאלו משמעותן דיבור לשון הרע ואולי הוצאת שם רע.

 

[גרף]

ונתנו,

כל הכבוד! תמשיך!

אגב, מידיעה, ל'ונתנו' לא איכפת אם מישהו אחר יתנדב להקליד את החומר. יש הרבה שקוראים פה רק מתקמצנים עם התודה. החומר נלקח מתוך הספר 'חפץ חיים - השיעור היומי' בהוצאת א. בלום.

 

[ונתנו10]

יום 84: לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

מסירת מידע
​

שלא כמו השדכן או היועץ, כשפונים לצד שלישי בשאלות מוגדרות על אחד מן הצדדים, אין הוא משיא עצות. לפיכך לא יהיה ענינו העיקרי שלא לתת עצה שאינה הוגנת. אחריותו העיקרית היא לענות ביושר ולהימנע מלדבר מה שעלול להחשב כלשון הרע.

אם הוא נשאל האם לצד שני יש חסרון מסויים, בוודאי שנכון יהיה לספר את האמת. למשל, אם שואלים אותו על אופיו של פלוני, והוא יודע שהלה מהיר חימה, הוא חייב לגלות זאת, לתועלת. מובן שנדרשים כאן התנאים לסיפור דברים מסוג זה (ידיעות מכלי שני יש להציג כמידע מכלי שני; נדרשת כוונה לתועלת; מותר לספר רק מה שמדוייק ונחרץ).

אם בכל זאת, מבקשים מאדם מידע שמבחינה אובייקטיבית אינו נוגע לענין אך הוא חשוב בעיני הושאל, הרי האו ניצב בפני בעיה; מתן המידע הוא בעצם סיוע להפרה בלתי מוצדקת של הצעת שידוך העשוי להצליח. מאידך האדם אינו רשאי להוליך שולל את אותו צד על ידי מתן מידע כוזב, ובעשותו כך הוא משפיע על עתידו של אותו אדם מבלי ידיעתו. החפץ חיים ז"ל מציע במקרים כאלו להסתפק באמירה 'איני יודע'. (בהמשך נברר מדוע אין זה בגדר שקר).

בסיכומו של דבר, אם לדוגמא בחור טוב עומד על כך שבת זוגו תהיה צעירה ממנו לפחות בארבע שנים, אחת שמעולם לא נכשלה בשום מבחן בבית ספר היסודי, אשר תתאים לאיזה שהוא תנאי בלתי סביר, כאשר פלוני נשאל על כך, עליו פשוט לענות 'אינני יודע'. מכל מקום, אסור לשדכן להציע לו מישהו שינה מתאימה לתנאים הללו מבלי להתייעת תחילה עם רב. (ימים 82-84).

 

[ונתנו10]

יום 85: לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

דעות אישיות
​

השאלות שקשה ביותר לענות עליהן הן שאלות סובייקטיביות אודות בני אדם: "האם הוא תלמיד חכם?" "האם היא בחורה נבונה?"

המושגים האלו יחסיים הם, שהרי באיזו נקודה נחשב בחור ישיבה לתלמיד חכם? וכיצד מודדים תבונה? העדר קנה מידה ברור ומוגדר הוא בעיה גם לגבי רוב תכונות האופי ומקשה מאוד על קביעת הערכות מדוייקות בתחומים אלו.

יתרה מזו. ראינו שאסור לספק מידע העלול לחבל במימושו של שידוך אלא אם כן יש באותו מידע בסיס מספיק לכך. כיצד יכול האדם להיות בטוח באמת שהנקודות הכלולות בשאלה מעמידות בספק את התאמתו של השידוך? כיצד אפשר איפוא לספק כהלכה את המידע שנתבקש למסור?

ברור שלא יהיה זה מן התבונה שאחד הצדדים יפנה בבקשות מידע מסוג זה אל מכרו. למעשה החפץ חיים אומר שברורים כאלו אינם ראויים לתשובה. מכל מקום, אפשר להביא שאלות כאלו לפני רב, ראש ישיבה או מנהל סמינר וכיוצא באלו, שיש לו החכמה והנסיו הדרושים להערכה נכונה של מצבים והוא יוכל לתת את התשובה הנכונה. אנשים אחרים במתבקשים לענות על שאלות מעין אלו, טוב יעשה אם יפנו את השואל אל הסמכות המתאימה.

 

[ונתנו10]

יום 86 - לשון הרע, תועלת - סיוע לקרבן

מידע חיוני
​

אדם שנודע לו על שידוך הנמצא בהליכים ויש בידו מידע שלילי אודות אחד מן הצדדים, נושא באחריות במקרים מסויימים למסור המידע הזה מבלתי להמתין עד שיתבקש זאת.

המצוה 'לא תעמוד על דם רעך', מחייבת למסור מיוזמתנו מידע מסויים אם אנו יודעים שלאחד הצדדים בשידוך יש חסרון רציני מבחינה גופנית נפשית או רוחנית, אשר על פי אמות מידה אובייקטיביות ניתן לצפות כי יפריע לחיי נישואין. ושמידע זה מוסתר מפני הצד השני.

גם כאן חייב להתקיים התנאים המאפשרים לספר לשון הרע לתועלת:

1. המידע חייב להיות ממקור ראשון, או שיודגש בברור שזהו מידע מכלי שני אשר לא נבדק ולא אומת.
2. הבעיה חייבת להיות בעיה של ממש על פי קני מידה אובייקטיביים כגון מחלה המגבילה את האדם בתיפקודו, מחלה במשפחה הידוע כמחלה תורשתית, הפרעות נפשיות קשות, נטיות אלימות, בעיות רציניות בהשקפה, חוסר צניעות, ולא ענין של דעה אישית, אם אם משוכנעים שאין זה לרוחו של הצד השני. צריך גם להיות ברור שמידע זה אכן מוסתר מן הצד השני.
3. עדיף במידת האפשר, לשכנע את הצד המסתיר את המידע כי יגלה אותו.
4. כשמוסרים את המידע אין להוסיף ולהגזים בו ויש לספר רק את הדברים הנחוצים לצורך העניין.
5. כוונת המספר צריכה להיות מניעת נזק צפוי, ולא השמצת הצד שעליו הוא מספר. זאת ועוד חייב להיות אפשרות ממשית שלא יתעלמו מן המידע המסופר, רק שיהיה בכך מימוש של הכוונה לתועלת.
6. אין שום אפשרות מעשיץ למציאת דרך חילופית למסירה ישירה של המידע.
7. לא ייגרם נזק בלתי צודק על ידי סיפור הבעיה לאחד הצדדים. אם יש מקום לחשוש שהצד השומע יסיק שרימו אותו ומשום כך ישמיץ את הצד שהני או ינסה לנקום בו בדרך אחרת, עדיף שלא יתערב כלל.

 

[ונתנו10]

יום 87 - תועלת - סיוע לקרבן

שידוכים ושותפות - סיכום
​

נשוב עתה לשלושת המצבים הראשונים (יום 79) ונגיע למסקנה שאם אדם יודע על משהו שלילי שעל פי קנה מידה אוביקטיביים ישמיט את הבסיס לקשר מתוכנן בין שני הצדדים, הוא מחויב לגלות אותו.

אולם, אם הגורם השלילי הזה לא יביא לתוצאה כזו על פי קנה מידה אובייקטיביים, אלא שהוא עלול להשפיע לרעה על עתידם של האנשים המעורבים בדבר, אל לו לנדב את המידע מיוזמתו הוא, אלא יענה תשובה אמיתית כאשר ישאלו אותו במישרין שאלה מסויימת בנושא שהגורם השלילי נכלל בו.

אם אין לגורם זה, על פי אמות מידה אובייקטיביות, השפעה על הקשר בין הצדדים, אך ברור שהצד השני מייחס לו חשיבות, אין לנדב את המידע מיוזמת המספר, ועליו אף להימנע מלספר זאת אפילו כאשר יישאל על כך. עם זאת, אסור לו לעודד את המשך המהלכים ליצירת הקשר או השותפות.

לסיכום סעיף זה, יש לזכור שעלולים להתעורר אין ספור מצבים של צורך בסיפור לשון הרע לתועלת - בחוג המשפחה, הידידי, החברה, העסקים, העבודה, החינוך וכיוצא בהם. שום ספר אינו יכול לספק הוראות מדוייקות ומפורשות לכל סוגי המצבים. המוצא ביחיד הוא ללמוד היטב את הכללים, להבין את המושגים ולהתרגל לשאול בעצת רב, כך שאפשר יהיה לנהוג כהלכה בהתעורר מצבים אלו.

 

[ונתנו10]

יום 88: לשון הרע - תועלת, להשכנת שלום

בעלי מחלוקת
​

בגמרא מובא שיש אומרים שמותר לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת המוכנים ומזומנים להצית בקרב הציבור יריבות ומחלוקות. תכלית סיפור לשון הרע עליהם היא להרחיק מעליהם את יתר הציבור. בידוד המסיתים למחלוקת יכול להשקיט את הרוחות בקרב הציבור. לדוגמא, הרב המקובל על כל הציבור יכול לעורר את הקהל להימנע מדיבור עם אנשים מסויימים ובכך לסכל באיבו כל נסיון להצית או אש המחלוקת.

מכל מקום, זלזול של אחד מן הצדדים למחלוקת בזולתו גורר בדרך כלל השמצות המחריפות את המצב ומגדילות את המחלוקת. לא לכך התכוונו האומרים שמותר לדבר על בעלי המחלוקת. ואם לא תשקוט המחלוקת על ידי כך, אין שום היתר לדבר עליהם לשון הרע.

 

[dass]

יום 89:לשון הרע:תועלת-להשכנת שלום.

מחלוקת לשם שמים או יריבות אישית?

המשנה במסכת אבות מעמידה זו כנגד זו מחלוקת שהיא לש"ש ומחלוקת שאינה לש"ש. הסמל למחלוקת שהיא לש" היא המחלוקת שבין הלל ושמאי, שדעותיהם השונות בעניני הלכה נלמדות מתוך יגיעה והתעמקות דור אחרי דור
כחלק בלתי נפרד מן תורה שבע"פ. הסמל לסוג השני היא מחלוקת קורח ועדתו, שטינתו האישית כלפי משה רבנו הביאה לסופו המר, למותו ולקלונו הנצחי. כפי שמביא הח"ח: המצית את אש המחלוקת ע"י דיבורים אסורים עובר על הלאו "ולא יהיה כקורח וכעדתו".

חלק בלתי נפרד מחייו של היהודי הוא התנצחות בלימוד במהלך החתירה לאמת. כבנים לעם רוחני ובעל מחשבה, נתונים היהודים תמיד בעיצומם של חילופי דיעןת ודיונים רעיוניים. לעומת זאת, מריבות אישיות, קנאה ותחרות הם סימני חולשה וחוסר בגרות. אין להם מקום בעולמו של היהודי.

אולם, הקושי נעוץ בנטיתינו להפוך כל ויכוח לפלוגתא רעיונית. גם לקורח היתה השקפת עולם: כל העדה כולם קדושים, ולפיכך אין כל הצדקה שמשפחה אחת, אהרון וצאצאיו הכהנים, תהיה מעל כולם.

חז"ל אומרים שמחלוקתו של קורח נבעה מקנאה , על שום שנמנע ממנו להיות נשיא לבני קהת.

לפני פתיחה במערכה רעיונית נגד אחרים, חייב אדם לשאול את עצמו:"האמנם באמת אקדם בכך את האמת, או שמא אני מעורב במחלוקת אישית במסוה של פלוגתא רוחנית?"

לעולם אל לחילוקי הדעות להוביל לידי יריבות אישית. כשלומדי תורה חולקים זה על זה, מחלוקתם היא על רעינות ולעולם אין היא אישית. כשתלמיד חכם מעורב בויכוח, על תלמידיו להזהר מאד שלא יתערבו בענין שאינו נוגע להם ובבדאי שעליהם להמנע מרצח אופי ומשנאה אישית כלפי מתנגדו של רבם.